ישמח משה, תולדות כ״א

א

וירח את ריח בגדיו (בראשית כז כז). במדרש ב"ר (פס"ה כ"ב) אלו יוסי משיתא ויקום איש צרידות, עיין שם. ועיין ביפה תואר דדריש אל תקרי ריח בגדיו, אלא ריח בוגדיו כמו שדרשו רז"ל פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין ל"ז ע"א) עכ"ל. וקשה לי על זה, דאם כן העיקר חסר מן הספר, דהאל תקרי הנ"ל ליתא כלל במדרש. וגם האל תקרי הנ"ל גופיה טעמא בעי, דמהיכי תיתי לשנות הקריאה. והנ"ל בזה על פי המדרש הנעלם (הובא בעקדה בריש שער ז'), דאורייתא אית לה לבוש וגופא ונשמתא וכו', עיין שם. הכי נמי כמו שיש בכל אחד מישראל בחינות אלו, הכי נמי בכללות ישראל יש בחינות שונות, דיש שהם בבחינת נשמה בהכללות, ויש שהם רק גופא, ויש שהם רק בחינת לבוש, דהכללית הוא שיעור קומה כנודע. ומצאתי און לי בראש מאמר צבאות להרמ"ע, דחמשה שמות יש לכללות ישראל אברהם, יצחק, יעקב, ישראל, ישורון, נגד חמשה בחינות, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, עד כאן דבריו דברי פה קדוש. והנ"ל דהא יחידה עדיין לא זכו אליה שום אדם כנודע, ואם כן החמשה שמות הם כך, אברהם בגימטריא רמ"ח, נגד הגוף שהוא רמ"ח אברים. יצחק שהוא לשון צחוק ושמחה, נגד הנפש דעיקר השמחה בנפש, כמו דכתיב (תהלים פו ד) שמח נפש עבדך. יעקב נגד רוח, כמו דכתיב (בראשית מה כז) ותחי רוח יעקב. ישראל נגד הנשמה שהיא מעולם הבריאה עולם הכסא למעלה מעולם המלאכים, והיינו (בראשית לב כט) כי שרית עם אלקים והיינו ישראל, והבן. ישורן נגד בחינת חיה שהיא מאצילות, היינו מאמא עילאה ששם פועל הגילוי, ושם נו"ן שערי בינה, והיינו ישר נו"ן, והבן. והנה בחינת הלבוש אינו נמנה, ויש להם שם בפני עצמו והוא עברי, שהוא רק מתלבש בלבוש עברי, וכמו שכתוב (שמות כא ב) כי תקנה עבד עברי, ופירושו עבד שהוא עברי ועיין ברש"י (ד"ה כי). וכתבו המפרשים הא דלא כתיב עבד ישראל, ונפרש גם כן עבד שהוא ישראל. ופירשו דאי במכרוהו בגנבותו (שמות כב ב), הא עבר על לאו דלא תגנוב (שמות כ טז). ואי במוכר עצמו, עבר על מה ששמע כי לי בני ישראל עבדים וכו' (ויקרא כה נה), ואין שייך לקרותו ישראל, עד כאן. והיינו אל תקרי בגדיו, ר"ל שלא תוכל לקרות בגדיו כי איזה ריח יש לבגדים, אלא אם כן בוגדיו, ר"ל ריח בוגדיו הריח, והיינו בגדיו שהן בחינת הלבוש של יעקב והבן, ואם כן אתי דברי המדרש שפיר גם כן בלא אל תקרי. וזהו דברי המדרש רבה וירח את ריח בגדיו אלו יוסי משיתא ויקום וכו', דהא קודם שעשו תשובה, לא היו יותר מבחינת הלבוש וכנ"ל, והבן. ועל פי דברי המדרש הנ"ל יתבאר הפסוק (תהלים סב ג) אך הוא צורי וישועתי משגבי לא אמוט רבה. אך הוא צורי, ר"ל מקורי שאנחנו חלקו. וישועתי, ר"ל שהבא לטהר מסייעין לו (שבת ק"ד ע"א), ולא זו אלא גם זו, שאם אינו הולך בדרך הישר, חפץ חסד הוא ית' לבל ידח ממנו נדח, ואם מט לא ימוט הרבה כמו יוסי משיתא לא די שהכעסתי לבוראי פעם אחת וכו', והיינו משגבי לא אמוט רבה, והבן.