ישמח משה, שמות ל״ה

א

וישב משה אל ה' ויאמר למה הרעות וגו' (שמות ה כב). במדרש (שמו"ר ה' כ"ב) למה הרעות לעם הזה, ואם תאמר מאי איכפת לך למה זה שלחתני, וצריך ביאור איך ס"ד לומר למשה מאי איכפת לך צערן של ישראל, הלא ודאי יש לו להצטער על זה, וכל שכן מה שאמר אם כן למה זה שלחתני, דמשמע דאם היה שולח ביד אחר לא איכפת ליה, והוא תמוה הלא משה רבינו אוהב ישראל היה, ואיכה יוכל לראות ברעה אשר ימצא את עמו, ומה לי אם היה הוא השליח או אחר. והנ"ל על פי המבואר בגמרא ובמדרש כי היה קשה מאד למשה ליטול גדולה על אהרן שהיה גדול ממנו בשנים והיה גם כן נביא, ומבואר במדרש ילקוט (ילקו"ש רמז קע"ד) בזה הדבור שנאמר למשה לך שוב מצרים (שמות ד יט), זה הדבור אמר לאהרן לך לקראת משה (שמות ד כז), ודו פרצופין היו. ועיין בעטרת שלמה מה שפירש על זה המדרש. והנה כונת השי"ת שיהיה על ידי משה דוקא, היה על פי המבואר במדרש (שמו"ר ג' ד') אמר משה לפני הקב"ה לא כך הבטחת ליעקב ואנכי אעלך גם עלה (בראשית מו ד), שתעלה אותם בעצמך. ותירצו המפרשים דכיון דהשכינה מדברת מתוך גרונו, הוי על ידי עצמו, עד כאן דבריהם. והנה על פי זה פירשתי להמדרש והצל לא הצלת (שמות ה כג), ודאי אם כן לפי זה מוכרח להיות על ידי משה ולא על ידי נביא אחר. וזה דברי המדרש למה הרעות וכו', ואם תאמר מאי איכפת לך, היינו כעין אמרם ז"ל במו"ק (דף כ"ז ע"ב) אין אתם מרחמים עליו יותר ממנו. ועל זה אמר למה זה שלחתני דכיון דהרעות, אם כן ודאי דאינו נחשב כמו על ידי עצמך, אם כן למה זה שלחתני, הלא אהרן אחי גדול ממני בשנים, והוא גם כן נביא והיה במצרים, והבן. ועל זה השיב לו השי"ת (שמות ו א) עתה תראה, כי קישוי השיעבוד משלים, ולא קודם זה שהוא בתוך זמנו, ואם כן היא טובה גדולה, והבן כי נכון הוא בס"ד. ועיין מ"ש ריש פרשת וארא.

ב

באופן אחר י"ל, דידוע כי יציאת מצרים היה תוך זמנו, ויש על זה שני תירוצים. (א), המבואר בפרשת דרכים (דרוש ה"א) דכובד העבודה השלים. (ב), דיתר הגליות משלימין, וכן כתב בספר ילקוט דוד שהקב"ה הפקיד בפקדון עד חורבן הבית, ואז נפרע מהם בחורבנו ובד' מלכיות, ועיין שם עוד מ"ש בספר יד יוסף וז"ל: הפרש שבין גלות מצרים לגלות האחרון, שבמצרים שלח הקב"ה שליחים לגאול ישראל, דכתיב (ישעיה סג ט) ומלאך פניו הושיעם, ובגלות זה כתיב באהבתו ובחמלתו הוא בעצמו גואלם, וכשם שהוא נצחי כן הגאולה תהיה נצחית, וז"ש וינטלם וינשאם כל ימי עולם, עכ"ל. (ובזה יובן מה דאמר השי"ת למשה אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם (שמות ג יד). ופירש רש"י (ד"ה אהיה) אהיה עמהם בצרה זו, אשר אהיה עמהם בשיעבוד שאר מלכיות, א"ל מה אני מזכיר להם צרות אחרות, א"ל כה תאמר וגו'. ולכאורה למה אמר לו למשה עצמו כך, ומה לו להזכיר לו צרה אחרת. ועל פי האמור אתי שפיר, שא"ל הטעם שאינו גואל אותם בעצמו כי אם על ידי שליח, מפני שאינו גאולה נצחית ועוד אהיה עמם בשיעבוד מלכיות). ולפי זה מוכח כטעם השני, דאי נימא דכובד העבודה השלים זמן הגלות, היה ראוי להיות הגאולה נצחי, ואם כן שליח למה. וז"ש למה הרעות, ר"ל להכביד העבודה כל כך, ואם תאמר מאי איכפת לך כי זה מההכרח להשלים הזמן, אם כן למה זה שלחתני, ר"ל היה לך לגאול אותך בעצמך, והבן. (ועיין מ"ש בפרשת חקת על מה דכתיב (במדבר כ טז) וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וגו', והבן).