ישמח משה, קדושים ג׳

א

במדרש רבה (ויק"ר כ"ד ח') רבי אבין אמר משל למלך וכו', כך בכל יום מכתירין להקב"ה בג' קדושות, נותן בראשו אחת, ושתים בראש בניו וכו', ועיין בנזר הקודש פרשה ג' סי' ד' שפירש על פי הידוע כי הג' קדושות, הם כלפי ג' מדותיו שהם כתר חכמה בינה, וכתיב (משלי ג יט) ה' בחכמה יסד ארץ, שנשמת ישראל הנקראים ארץ חפץ (מלאכי ג יב), נאצלו מחכמה, והיינו שתים שנתן בראש בניו, ואחד בראש עצמו הוא קדושת כתר, עיין שם בארוכה, ועיין מ"ש בזה בריש פרשת אמור. והנה נשאלתי הג' קדושות שרומזין לכתר חכמה בינה, איך יפרש זה בקדושת התרגום. והשבתי קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה, היינו כתר, כי הוא מרומם והוא עילאה בית שכינתיה, עד כי חיצונית הדעת משלים לחיצוניתו של הכתר, כי נכלל באין סוף. קדיש על ארעא היינו חכמה, כי בחכמה יסד ארץ עובד גבורתיה, כי הכל בחכמה כנאמר (תהלים קד כד) כולם בחכמה עשית. וגם על דרך שפירשו ה' בחכמה יסד ארץ, היינו נשמת ישראל שנאמר ואתם תקראו ארץ חפץ, כונן שמים היינו מלאכי מרום בתבונה. וכן יתפרש קדיש על ארעא, כי על ישראל קדושתו עובד גבורתיה שבהם מראה כח מעשיו, קדיש בעלם עלמיא, היינו בינה אמא עילאה שמשם התגלות הפעולה לכל העולמות, כענין שנאמר מלאה הארץ קניניך, והיינו בינה כמ"ש (משלי ד ז) ובכל קנינך קנה בינה כנ"ל, ואגב אפרש כבודו מלא עולם משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו לעומתם ברוך יאמרו, דהנה הקושיא ידוע דמעיקרא אמר כבודו מלא עולם, ואחר כך אמר משרתיו שואלים איה מקום כבודו. וגם מה הוא לעומתם. והנ"ל בהקדים דכנגדו הוא הסותר ומתנגד, וכמו שדרשו (יבמות ס"ג ע"א) עזר כנגדו (בראשית ב יח), וכן מרגלא בפומיה דאינשי צד שכנגדו, ולעומתם הוא כמו כנגדם. והנה כל הנבראים אומרים שרוצים בכבוד ה', אך יש שקר ואמת, וממוצע בין שקר לאמת דהיינו המתדמה, והמופת אם בשעה שכבוד שמים הוא לנגד כבודו, אם מבטל כבודו נגד כבוד שמים אז הוא באמת. והיינו כבודו מלא עולם, כי כולם אומרים שרוצים רק בכבודו, אבל אם היה הכל אמת כבר היה מתקיים ונגלה כבוד ה' וגו' (ישעיה מ ה), לכך שואלים וכו' איה מקום כבודו באמת, ובא התשובה לעומתם ברוך יאמרו, ר"ל אלו שהן מברכין כבודו בענין שהוא לעומתם, ר"ל לנגדם אז הוא אמת מקום כבודו, אבל אלו שאין משגיחין על כבוד שמים במה שהוא לנגדם, אין אצלם מקום כבודו.