ישמח משה, צו ו׳

א

הפטורה לשבת הגדול (מלאכי ג' פסוק ו')

ב

כי אני ה' לא שניתי וגו' (מלאכי ג ו). כי הנה נשאלתי מחכם אחד לפרש לו דברי רש"י בספר הפרדס שכתב שהשם המיוחד, לשון ארמי וקמוץ הוא. והשבתי ידוע תדע כי לוטה פה מרגליות טובה טמון ומוצנע נעלם מעין כל, והוא כי כבר עמדו על זה התוספת יום טוב פרק ד' דסוכה, והמגן אברהם סימן (וא"ו) [ה'] (ס"ק ב') אמה שכתב המחבר שם (ס"א) כשמזכיר השם, יכווין בכתיבתו שהוא היה הוה ויהיה. וכתב המגן אברהם כי הוא"ו במקום יו"ד, עיין שם בהאחרונים כי ג' אותיות אחרונות מורים הוה, ודחילוף הוא"ו ביו"ד תמצא ג' אותיות היה. ובצירוף היו"ד תמצא יהיה, עיין שם. ובאמת הדבר דחוק מאד לומר כן, כי בשם העצם ב"ה אשר כלהון כנוין לשמא דא, דאיהו דחילא ותקיף מכלהו אין די באר באותיותיו מבלעדי החילוף. אמנם אנכי הרואה, כי מכולם נעלם מהם ולא ידעו דברי רש"י ז"ל בספר הפרדס, עמוד והתבונן כי דבריו מיוסדים על אדני פז, כי בפרשת בא אהא דכתיב במכת הארבה לפניו לא היה כן ארבה ואחריו לא יהיה כן (שמות י יד), ומפרש התרגום אונקלס קדמוהי לא הוה כן וגו', ובתרוהי לא יהי כן. ולפי דקדוק לשון התרגום שכתב על היה בלשונינו הקודש הוה, היה לו לתרגם על יהיה יהוה, ומדוע שינה וכתב ובתרוהי לא יהי כן. וכן בתרגום יונתן כתב קדמוהי לא הוה כן, ובתרוהי לא עתיד דיהי כן. הרי שהוסיף וכתב שני תיבות לתרגם לשון יהיה, והיה די בלשון תרגום ובתרוהי לא יהו' כן. אמנם חכמים גדולים היו ושכלו ידיהם מלתרגם כן, כי אז הוא שם המיוחד באותיותיו ואין מזכירין השם באותיותיו, כי כתיב (שמות ג טו) זה שמי לעלם כידוע (פסחים נ' ע"א), ואסור לבטא בשפתיו וכל ההוגה השם באותיותיו וכו' (סנהדרין צ' ע"א). ומעתה דברי רש"י מבוארין, כי לשון ארמי וקמוץ, ור"ל כי ביאורו ופירושו של שם המיוחד ב"ה, הוא בלשון תרגום, כי ג' אותיות הוא הוה, וגם הוה שהוא כמו היה בלשון הקודש, ובצירוף היוד יהו"ה, הוא כמו יהיה בלשון הקודש. וזה שאמר כי אני ה' לא שניתי הוי"ו במקום היו"ד, כי אם ביאורו כמשמעו בוא"ו כאשר הוא בלשון ארמי, ומה שאתם קורין על העתיד להיות יהיה ביו"ד בלשון הקודש, הוא מטעם ואתם בני יעקב לא כליתם, לשון אלפים בת יכיל (מלכים א' ז כו), וקטן מהכיל (מלכים א' ח סד), כלומר שאתם קטנים מהכיל הזכרת השם באותיותיו, והבן.