ישמח משה, נח י״ח

א

שופך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט ו). יש להבין למה כינה התורה להריגת אדם בלשון שפיכת דם, ולא כתבה הורג אדם. וגם האדם באדם משולל הבנה לכאורה, ואף שפירשו רז"ל (ב"ר ל"ד ד'), אף אני אענה חלקי בהקדים לפרש קצת פסוקי משלי (סי' א') (משלי א י) בני אם יפתוך חטאים וגו', עד (משלי א טז) רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם. ולכאורה תמוה מאד מה חידש שלמה בזה דלרע ירוצו. ועוד וימהרו לשפוך דם, הלא הם בעצמם אומרים נארבה לדם (משלי א יא). וכבר דרשתי דרך ארוכה בפסוקים אלו, וכאן אבא בדרך קצרה, דהנה הרשעים האלו רוצים להוכיח דהעולם הפקר ח"ו ומטעין בזה אנשי ישר, וכדכתיב (משלי כה כו) מעין נרפש מקור משחת צדיק מט לפני רשע, ועיין בעקרים מאמר ד' פרק ט"ו שפירש פסוק זה על נכון, ושורש דבריו דבזה שהצדיק נופל ביד רשע, קרוב מאד להטעות בני אדם לומר ח"ו לית דין ולית דיין והעולם הפקר, עיין שם. והנה בפשיטות י"ל מה שכינה התורה ההריגה בלשון שפיכת דם, כי הדם הוא הנפש (דברים יב כג), אבל אין זה עיקר הטעם. אך הכונה כי באמת אין העולם הפקר, ולא נהרג אדם אם לא על פי גזירה שלמעלה, רק שמגלגלין חוב על ידי חייב (שבת ל"ב ע"א), ועתיד להפרע מההורגו כי הוא הרגו בשאט נפש, וכאמרם ז"ל (אבות פ"ב מ"ו) על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופין, ולכן נקרא שופך דם, כי גברא קטילא קטל ופעולתו אינו רק מה ששופך דם. ועוד כי זה שנתחייב מיתה למעלה, נשמתיה קדישא אזדא מיניה, ולא נשאר בו רק הנפש היא הדם. ועל פי זה יתפרשו הפסוקים הנ"ל בני אם יפתוך חטאים ודאי שאל תאבה, אך אם יאמרו לכה אתנו ותראה שנארבה לדם, ומה גם שנצפנה לנקי מכל חטא, וגם חנם שלא עשה לנו שום רעה, והיש עון גדול מזה, ואף על פי כן תראה שנצלח במעשינו כי נבלעם כשאול וגו' (משלי א יב) וגם כל הון יקר נמצא (משלי א יג), ואיך יתכן כזה בעולם וצדיק מט לפני רשע אם לא שהעולם הפקר ואין משגיח, וכיון שכן הוא גורלך תפיל בתוכינו וגו' (משלי א יד). על כן אמר שלמה ברוח הקודש בני אל תלך וגו' (משלי א טו), כי יש אלקים שופטים בארץ, אך רגליהם לרע ירוצו, ר"ל למי שהוא רע ונתחייב מיתה לשמים, וימהרו ר"ל רק ימהרו, כי בלא זה הרבה שלוחים למקום, ורק לשפוך דם כנ"ל, אבל מגלגלין חוב על ידי חייב, ועל דאטפי יטפי, והבן. וזה שאמר הכתוב כאן אף רק שופך דם האדם באדם, ר"ל בעבור אדם שהרג זה אדם אחר, אף על פי כן דמו ישפך של זה השופך כנ"ל.