ישמח משה, כי תשא כ״ו

א

ובמה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל האדם אשר על פני האדמה (שמות לג טז). והנה יש לדקדק בתיבת איפוא דהוא שפת יתר. וכדי לבאר זה ועוד יתר הדקדוקים, נקדים דיש שני מיני אהבות, אהבה סתימית ואהבה החנות, כמו שפירשתי בפסוק (תהלים ד' ב) בקראי ענני אלקי צדקי וגו', על פי ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים וגו' (אסתר ב יז), והפסוק (ירמיה לא יט) הבן יקיר לי אפרים. והנה אהבה החנית בלי טעם, לא יתכן גבי השי"ת מקור החכמה והבינה והדעת, רק דלענין זה הוי אהבה החנית דאהבה גוררת אהבה ולא יכלה לעולם. והנה משה מצא חן בעיני ה' כמו שאמר כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם (שמות לג יז), וטעם מציאת חן, נודע מהאר"י ז"ל שנשמתו היה תולה באדם הראשון במקום שלא נהנה מעץ הדעת, ולכך היה רק טוב בלי שום התערבות טוב ורע הנעשה על ידי אכילת עץ הדעת, ולכך ניתנה התורה על ידו, כאמרם ז"ל במסכת מנחות (נ"ג ע"ב) יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים וכו' עיין שם. ונקדים עוד דמשה רבינו ע"ה העניו מכל האדם (במדבר יב ג), והקפיד מאד מאד במחלקותו של קרח על התרעמם עליו לומר שח"ו לא ה' שלחו, כאמרם (במדבר טז כט-ל) אם כמות כל האדם וגו', (במדבר טז ל) ואם בריאה יברא וגו', ודאי דלא היה הכונה לכבוד עצמו ח"ו, רק משום שידע שחשיבות התורה תולה בו, והבן. והנה מזה יובן דמזה שידעו מעלת משה דהיה רק טוב בלי התערבות, נודע דהתורה שניתנה על ידו היא לקח טוב והיא סיבה שלא יעזבוה, כמו שנאמר (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, וזה דמשה היה רק טוב כנודע ממציאות החן שמצא בעיני ה', ומציאת החן נודע ממה שעשה השי"ת למענו אשר לא עשה כן לכל גוי. והנה שליחת השרים מצינו גם באומות, שר פרס, שר יון, וכמו שדרשו רז"ל (שמו"ר ט"ו ט"ו) והנה מצרים נוסע אחריהם (שמות יד י), שראו שר של מצרים בא לעזרתם, אבל השי"ת בכבודו ילך לא עשה כן לכל גוי. והנה ידוע דטובה הגדולה שבכל הטובות הוא התקרבות אליו ית"ש, זולות הטובות הנמשכות מההתקרבות, כנאמר (שמות כ כד) אבא אליך וברכתיך, דמקור הברכה ומקור הטוב הוא ית"ש, זולת זה ההתקרבות בעצמותו הוא טובה שאין למעלה ממנה, כמו שפירשתי (בפרשת וילך) בפסוק (דברים לא יז) ואמר ביום ההוא על כי אין אלקי בקרבי וגו'. וידיעת הפכים בשוה והבן, ואם כן דזה בעצמותו טובה גדולה מאד מאד, אם כן זה לבד די לשלם גמול בעד כל המגיע לישראל טובות וישועות, הן מצד האבות והן מצידם, ואם כן זה סיבה שימנע שאר הטובות לבא. אך כבר כתבנו דאהבת השי"ת לישראל היא אהבה החנית, אהבה גוררת אהבה ולא אהבה גורעת אהבה, ונקדים עוד דעל מאמר השי"ת לאיוב (לח ד) איפוא היתה ביסדי ארץ, דרשו רז"ל (במדרש רבה תשא פרשה מ' סי' ג' (שמו"ר מ' ג')) אפתך היכן היתה תלוי באדם הראשון. ועל פי זה יתבאר התכת הפסוק שאמר משה להשי"ת במה יודע אפוא, ר"ל במה יודע אפתי היכן היתה תלוי באדם הראשון, כדי שידעו כי התורה לקח טוב ולא יעזבוהו וכי מצאתי חן בעיניך כמ"ש, ובמה יודע זה הלא בלכתך עמנו וגו', ושמא תאמר דהטובה הגדולה הלא ימנע כל שאר הטובות, לזה אמר ונפלינו אני וגו' בטובות וישועות דאהבה החנית היא, והבן. וגם י"ל כפשוטו הלא בלכתך עמנו ונפלינו וגו', דזה לא עשה לכל עם ולשון, ואם כן נודע מציאת החן, ומזה נודע אפתי היכן היתה תלויה, והתורה היא לקח טוב, והבן.