ישמח משה, חקת ט׳

א

כה אמר אחיך ישראל וגו' (במדבר כ יד). והוא תמוה מאד וכי לחנופי ליה קאתי, ובפרט לדעת ר' יהודאי גאון דמומר אינו זוקק לחליצה, משום דלא נקרא אח, קשה כאן הא כת חנפים אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה (סוטה מ"ב ע"א), ובפרט להחניף רשעים כמותם, ומשה וכל ישראל והשי"ת עמהם בגלוי שכינה בעמוד אש וענן יחנפו לרשעים. ועוד קשה הלא איתא במסכת ברכות ר' דוסתאי בר' מתיא אומר מותר להתגרות וכו' ואם לחשך אדם לומר וכו' עיין שם בדף זיי"ן (ברכות ז') ע"ב, ואף שנצטוה על לא תתגר בם מלחמה (דברים ב ט), מכל מקום חניפה לא יתכן. והנה רש"י (ד"ה אחיך) פירש מה ראה להזכיר בכאן אחוה, אלא א"ל אחים אנחנו בני אברהם, שנאמר לו כי גר יהיה זרעך (בראשית טו יג), ועל שנינו היה אותו החוב לפרוע. והנה על פירושו קשה תרתי. א', דהלא ידוע דהוא מזרעו של אברהם, ומכח זה רוצה לבא לירושת הארץ, אם כן היה די לומר אתה ידעת את כל התלאה וגו'. ב', קשה דהלא באמת אין לו מקום לירושת הארץ בלא השטר חוב.

ב

והנ"ל בהקדים מה שאמרתי על הפסוק (במדבר כ טז) וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. פירש רש"י מלאך זה משה. ולכאורה מה ענין זה לשליחות. אבל יובן על פי מ"ש רש"י אתה ידעת את כל התלאה, לפיכך פירש אביכם מעל אבינו מפני השטר חוב המוטל עליהם והטילו על יעקב, עיין שם. ופן יאמר עשו מאחר שכבר פרעו השטר חוב, שוב רוצה גם הוא חלק בארץ, לזה הודיעו כי וישלח מלאך, היינו שליח זה משה להוציאנו, ולמה לא גאלם הקב"ה בעצמו, מפני שאיננו גאולה נצחית, ולזה א"ל השי"ת למשה אהיה אשר אהיה (שמות ג יד), אהיה עמהם בשיעבוד זה, אשר אהיה בשיעבוד מלכיות אחרות (ברכות ט' ע"ב), ר"ל דלכך איננו גואל אותם בעצמו רק על ידי שליח, וכמבואר היטב למעלה בדברינו (סוף פרשת שמות) עיין שם. אם כן עדיין לא נפרע השטר חוב, ויש לו לעשו לירא מזה, ודוק. ובהקדים מ"ש בדרושים (בפרשת תולדות ובפרשת וארא ובפרשת בא) על פי תשובת מהרי"ט, דהגם דעשו ישראל מומר הוא ויורש את אביו דבר תורה (נזיר ס"א ע"א), מכל מקום אין לו זרע לירש אותו, דבנך הבא מן הנכרית אינו קרוי בנך, אלא בנה (יבמות י"ז ע"א). ולכך אין לזרעו חלק בירושת ארץ, עיין שם בארוכה. ולפי זה בלא השטר חוב אין להם חלק בארץ, רק שזה דוקא על פי התורה דבנך הבא מן הנכרית וכו', ואם כן אלו שלא קבלו התורה ואינם שומעין לחקי התורה, לא יספיק להם זה, לכך הוצרך לומר להם שטר חוב היה על שנינו, שזה הוא טעם מספיק על פי שכל אנושי. אך לכאורה תירוץ זה לא יספיק, דיאמרו דבאמת יש לכם תביעה עלינו על פרעון חלקינו בהשטר חוב, מכל מקום לא הפסדנו הירושה, הגע עצמך דבשני יורשים כהאי גוונא, אם הפסיד חלק ירושתו בקרקעות, ורק ממון הוא חייב לו, רק יכול לגבות על פי בית דין מקרקעות בעד החוב שחייב לו אחיו אם אינו רוצה לשלם לו, ואף אם גבה על פי בית דין, הא קיימא לן (ב"מ ט"ז ע"ב) שומא הדרא, ומכל שכן כאן שלא נגבה עדיין על פי בית דין. ועוד קשה קושיא יותר חזקה, הא באמת ביזת מצרים היה בשכר עבודה כמבואר במסכת סנהדרין (צ"א ע"א) בטענת גביהה בן פסיסא. (ועל פי זה פירשתי בפרשת בא הפסוק (תהלים קה לז) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל, והפסוק כי גר יהיה זרעך וגו' ועבדום וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (בראשית טו יד). והפסוק (בראשית לז יד) וישלחהו מעמק חברון. והמדרש (פליאה) הים ראה וינס (תהלים קיד ג), ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם).

ג

ונ"ל משום דבברית בין הבתרים משמע דעל תנאי כי גר יהיה זרעך ניתן להם הארץ, שהרי תיכף לבשורת הארץ נאמר כי גר יהיה זרעך וגו', ואחר כך (בראשית טו טז) ודור רביעי וגו', ואחר זה נאמר (בראשית טו יח) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי וגו', ואם כן לא ניתן רק לאלו שקיימו התנאי, ואם כן הם שלא קיימו התנאי אין להם כלום, ואין זה ענין לפרעון שטר חוב כלל, והבן. ומיהו לפי זה יש להם טענה על פי דין תורה, ומה שטוב להם יחזיקו בדין תורה, דהא קיימא לן בגיטין (דף כ"ג:) ובקדושין (דף מ"א:) דאין שליחות לנכרי, דכתיב (במדבר יח כח) כן תרימו גם אתם, מה אתם בני ברית וכו', דהיינו שאין נעשה שליח. והנה התוספת כתבו בקדושין (דף ג' ע"א) ד"ה ואשה בפחות משוה פרוטה וכו', דאם נכרי קונה בחליפין, לא יכתבו העדים וקנינא, רק וקנה הנכרי, ועיין שם במ"ש זקני מהרש"א ז"ל בשם התוספת ישנים. והנה מבואר משם דגם כן אינו עושם שליח ואין שליחות כלל בנכרי, ואם כן לפי זה נ"ל ברור דאף אם מקנה לנכרי על תנאי, התנאי בטל והמעשה קיים, דהא איתא במסכת יבמות (דף ק"י ע"א), ובמסכת כתובות (דף ע"ד ע"א) חליצה מוטעת כשרה, משום דכל דבר דאפשר לקיימו על ידי שליח, מהני ביה תנאי, עיין שם. ואם כן לפי זה בנכרי דאי אפשר על ידי שליח, לא מהני ביה תנאי, ודוק. אך ממה נפשך נדחו, דאם נחזיק דיש להם דין נכרים לבני עשו משום דבנך הבא מן הנכרית וכו', אם כן בלאו הכי אין להם חלק כלל בארץ ישראל, דהא אינם מזרע אברהם ויצחק כלל, ואם לא יקבלו זה הכלל דבנך הבא מן הנכרית וכו', והם לפי דעתם מזרעם של אברהם ויצחק, אם כן אינם בכלל נכרים, דכבר יצא אברהם וזרעו מכלל בני נח מואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה) כמ"ש בתשובת מהרי"ט, אם כן הרי הם בכלל ישראל דאף על פי שחטא ישראל הוא (סנהדרין מ"ד ע"ב), ואם כן מהני בהו תנאי, ואם כן שפיר הוצרך לומר להם לאותו ענין כה אמר אחיך ישראל, ר"ל לפי דעתך שיש לך חלק בארץ ואתה מזרעו של אברהם ויצחק, אם כן הרי ישראל אחיך שגם אתה ישראל כמונו, ואם כן אתה ידעת את כל התלאה וגו', ואם כן אנחנו קיימנו התנאי לבדנו ולא אתה, וכיון שישראל אתה, הרי מהני בך תנאי לבטל המעשה, ודוק היטב.