ישמח משה, וישלח ז׳

א

באנו אל אחיך אל עשו (בראשית לב ו). עיין רש"י (ד"ה באנו). והנ"ל בהקדים דמשמע דאם מיפר ברית האחוה לא נקרא אח, וכמו שמצינו ברחל ולאה (בראשית לא טו) שאמרו הלא נכריות נחשבנו לו, והבן. והנה יש שממאס שארו הקרוב אליו עד שלזה אין עוד תרופה, (ועל פי זה ישבתי קושית הפ"י בחדושי באה"ע סי' ל"ז), אבל אם זה רק בכעס סופו מתפייס. אמנם עשו הרשע אף שלא היה יעקב נמאס בעיניו, כי הטבע אינו ממאיס הטוב והישר ורק כעס עליו, מדה אחרת היה בו רעה מאד, כנאמר מפורש בעשו (עמוס א יא) עברתו שמורה לנצח. ועל פי זה נ"ל לפרש הפסוק (מלאכי סימן א' ב) ואמרתם במה אהבתנו וגו'. כי דרשו רז"ל (תנדב"א רבה פכ"ד) והלכת בדרכיו, (דברים כח ט) הדבק במדותיו, והנה השי"ת אוהב להמתדמים אליו, לא כמדת בשר ודם אשר כל אומן שונא את בן אומנתו. והנה השי"ת רך לרצות כנאמר (מיכה ז יח) נושא עון, (הושע יד ג) קחו עמכם דברים, וישראל מדבקים את עצמם במדותיו, והעכו"ם הם ההפכים אשר עליהם נאמר ועברתם שמורה וגו'. והיינו הלא אח עשו ליעקב בטבעו ולא נמאס בעיניו, ואף על פי כן מבקש דמו, והוא ההפכי ממדת השי"ת. אבל יעקב מדבק במדותיו, לכך ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי, כי כל דבר יוכר מהפכו, והבן. וזהו פירוש הפסוק (תהלים ב' ה) באפו ובחרונו יבהלמו, ר"ל על ידי אפו וחרונו, והיינו על ידי שעברתם שמורה לנצח ימדד להם כמדתם. וזהו מאמר המלאכים באנו אל אחיך, על פי שפירש העקידה בפסוק (בראשית כז מה) עד שוב אף אחיך ממך, (ושורש דבריו כי מצד עצמו יכיר ויבחון הזמן שיסיר עשו מלבו השנאה עליו, כי כשירגיש יעקב בעצמו שאין בלבו עוד שנאה על עשו, בודאי גם עשו לבו שלם עמו כי כמים פנים אל פנים וגו' (משלי כז יט). והיינו עד שוב אף אחיך, ובאיזה ענין תכיר אם סרה המשטמה מלבו, לזה אמרה ממך, ר"ל מצד עצמך תוכל להבחין זה כנ"ל, והבן). וכן עשה יעקב והמתין ובחן בלבו שכבר יצא השנאה מעשו, כי בודאי שמע לצוואת אמו, ולכך קרא אותו תמיד אחי. והנה באמת מה שנאמר כמים פנים וגו', היינו בטבע בעומק הלב, מה שאין כן בעל מדה רעה בבחירתו אף שיצא ממנו הכעס, הוא בעצמו אינו מניחו לצאת ומעוררו במכוון, והיינו ועברתו שמורה לנצח, דבודאי הטבע לא נשתנה מכל אדם, דעל כל פנים ברבות הזמן הכעס יוצא מן הלב, והבן. והיינו באנו אל אחיך בטבעו, אבל אל עשו, כי הוא רשע בבחירתו בעל מדה רעה ועברתו שמורה כנ"ל, והבן כי הוא נכון מאד בס"ד.