ישמח משה, ויצא א׳

א

ויצא יעקב וגו' (בראשית כח י). ר' שמואל בר נחמן פתח (תהלים קכא א-ח) שיר למעלות אשא עיני אל ההרים אשא עיני אל ההורים למלפני ולמעבדני, מאין יבא עזרי אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה, מה כתיב ביה וכו', ואני אין לי לא נזם אחד ולא צמיד אחד וכו', חזר ואמר ח"ו לית אנא מוביד סברי מן בריי, אלא (תהלים קכא ב) עזרי מעם ה' עושה וגו', (תהלים קכא ג) אל יתן למוט רגליך וגו', (תהלים קכא ז) ה' ישמרך מכל רע מעשו ומלבן ישמור את נפשך ממלאך המות, (תהלים קכא ח) ה' ישמור צאתך ובואך ויצא יעקב. עד כאן דברי המדרש (ב"ר ס"ח ב'), ואומר דרשוני. והנ"ל על פי מ"ש בספר עה"ש פרשת ויצא, הטעם על שנשתהה יעקב י"ד שנים בבית שם ועבר (מגילה י"ז ע"א), לפי שהיה דואג שלא יחטיאנו לבן, כמו שפירש רש"י על פסוק (בראשית כח כא) ושבתי בשלום אל בית אבי (ד"ה בשלום), ואמרו רז"ל (יומא ל"ח ע"ב) מי שעברו רוב שנותיו ולא חטא, שוב לא יחטא דכתיב (שמואל א' ב ט) רגלי חסידיו ישמור, והנה איתא (ירושלמי ברכות פ"א ה"א) דכימי השמים על הארץ (דברים יא כא), הם מנין שנות האבות דהיינו ת"ק שנה, דאברהם חי קע"ה, ויצחק ק"פ, ויעקב קמ"ז, ושני שנים הראשונים של אברהם אינם מן המנין, דבן ג' שנים הכיר את בוראו (נדרים ל"ב ע"א), והיה יעקב סובר דיצחק יחיה כמו אברהם, דלא ידע דמפני עשו הרשע נתקצרו שנותיו של אברהם, ונמצא יעקב מגיע לו קנ"ב, ורוב שנותיו הוא ע"ז כי ע"ו היה החצי, לכך כשיצא מבית לבן בן ס"ג, נשתהה י"ד שנים בבית שם ועבר, שהם הורוהו והדריכוהו בדרך טובים ובודאי לא יחטא, כמו שלא חטא בעת שהיה אצל אביו ואמו הצדיקים, ובזה נשלמו ע"ז שהיא רוב שנותיו, עד כאן דבריו בשינוי הלשון ובתוספת ביאור ודפח"ח וש"י. ואפשר דלרמז דהם האתנים מוסדי הארץ, לכך נברא ההבדל בין שמים לארץ כמנין שנותיהם. ונראה להוסיף תבלין, דודאי זה היה מושג ליעקב ששנות אברהם ויצחק ראוי להיות שוין וכמו שקבלו רז"ל, דאם לא כן מאין לרז"ל שבשביל עשו נתקצרו שנות אברהם, אלא ודאי כמו שכתבתי. והטעם נ"ל שהרי שיתף השי"ת החסד והדין בבריאה (ב"ר י"ב ט"ו), והם האתנים מוסדי הארץ, ולכך הקדים החסד, רק מפני רשעת עשו נתמעט החסד והשלימו יעקב, והבן כי גם זה נכון בס"ד. והנה זה מובן שאם היה ליעקב רכוש והון, לא היה דואג מלבן, לפי שהיה לוקח את אשתו ופורש ממנו ולא היה דר אצלו בביתו של לבן, ובודאי דהיו נותנין לו האשה, כמו שנתנו את רבקה לאליעזר עבד אברהם, רק כיון שלא היה בידו מאומה, היה יודע שיהיה צריך לעבוד אצלו בביתו, לכך היה דואג, וזה ברור. ונקדים עוד דבאמת אמרו רז"ל (תענית ה' ע"ב) יעקב אבינו לא מת, אם כן ליכא רוב שנותיו כלל, ומחשבתו היה שימות לסוף הארכא שיהיה על הארץ, אבל באמת לא מת ואף על פי כן שמרו השי"ת. ועל פי הדברים האלו יתבאר המדרש בטוב טעם, שאמר יעקב אשא עיני אל ההרים אל ההורים, היינו אבותיו כפשוטו שהם נקראים הרים (שמו"ר ט"ו ד'), ור"ל לדקדק בימי חיותן וידע כמה נשאר לו, ונמצא שחשב שעדיין נחסר הרבה מרוב שנותיו, ולכך אמר למלפני ולמעבדני היינו שם ועבר, שעכשיו אשא עיני להם לשאוב מבארם, כי מאין יבא עזרי לעמוד נגד רשעת וטומאת לבן, כי מרוב ענותנותו לא בטח על צדקתו, ואמר אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה, עושר רב היה ולכך נתנו אותה לו, ואני אין בידי לא נזם אחד ולא צמיד אחד וכו', ואם כן לא יתנו לי אשה רק בשכר עבודה שאעבוד בביתו, ואם כן מאין יבא עזרי לעמוד נגדו שלא יחטיאני, לכך אשא עיני למלפני וכו'. חזר ואמר, ר"ל אחר הי"ד שנים כשחזר מבית שם ועבר, לית אנא מוביד סברי מן בריי כי עכשיו ישמרני השי"ת, והיינו עזרי מעם ה'. ולפי זה נבין גם כן מה דמסיים הפסוק עושה שמים וארץ, ר"ל מעשיתו שמים וארץ, מבואר דעברו רוב שנותיו, ואם כן עזרי מעם ה', והבן עד כאן דברי יעקב. ורוח הקודש משיבו אתה חשבת שתמות, וכבר עברו רוב שנותיך ועל זה בטחת, אבל באמת ה' ישמרך מכל רע מעשו ומלבן, אף שישמור את נפשך ממלאך המות כנ"ל, והוא פירוש נפלא בס"ד.