ישמח משה, ויחי ל׳

א

ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלהים אני (בראשית נ יט). עיין מ"ש בספר בית שמואל אחרון דהקשה דאין דרך הצדיק להשיב כך, דמשמע שאינו יכול להרע להם, ואם כן הוי הדיוק דאם היה יכול להרע היה עושה להם רע, ואין זה דרך הצדיק כי מחויב למחול כשמפייסין אותו (יומא פ"ז ע"א), עד כאן קושיתו. ובאמת כדבריו איתא במסכת בבא קמא פרק שור שנגח (בבא קמא דף ל"ח.) גבי עולא דאמר מאי אית ליה גבי נחמתא דבבלאי דגידופא היא, דאמרי מאי אפשר למעבד וכו' עיין שם, וכבר הארכתי בזה בדרוש בענין בלעם שאמר לא אוכל לעבור וגו' (במדבר כב יח). ועיין בט"ז ביו"ד סימן שע"ו ס"ק א' מה שמתרץ לקושית מהרש"ל, עיין שם. והנ"ל בזה על פי מה דאיתא בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף פ"א:) רבי עקיבא כי מטי להאי קרא בכי, כתיב (במדבר ל יג) אישה הפרם וה' יסלח לה, במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר, ושמע בעלה והפר לה, והיא לא ידעה והיתה שותה יין ומטמאה למתים, ללמדך שאפילו המתכוין לאכול בשר חזיר, ועלה בידו בשר טלה צריך כפרה, ועיין בנזר הקודש פרשה פ"ד (סימן י"ז), והעלה הא דרבי עקיבא דוקא בכי בהאי קרא, על פי דידוע דעשרה הרוגי מלכות נתפסו בעון מכירת יוסף, ומהאי טעמא נענש רבי עקיבא בעונש קשה יותר מכולם, לפי שהיה גלגול שמעון שהיה ראש המדברים בענין זה, והנה רבי עקיבא ידע זה שהוא יהיה נתפס בעון מכירת יוסף, ואי הוי אמרינן דאתכוין לבשר חזיר ועלה ביד בשר טלה פטור מהדין, דלא הוי ליה רק כמחשבה בעלמא, אם כן גם הוא פטור כו', אף על פי שהשבטים חשבוהו להמכירה לרעה, אלהים חשבה לטובה וכמו שאמר להם יוסף, אבל מהאי קרא מוכח דאפילו במתכוין לבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה נענש, לכך בכה, עיין שם בארוכה. והנה כל זה בדיני שמים, אבל בדיני אדם בכהאי גוונא פטור. והנה השבטים אמרו (בראשית נ טו) לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו בעצמו את כל הרעה, על זה אמר להם יוסף אל תיראו ממני כי התחת אלהים אני, שמחייב בדין שמים על המחשבה לבד כגון המתכוין לבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, הלא ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה, ואין כאן מעשה רק מחשבה ופטור מדיני אדם, ומהדין אין ראוי לי להעניש אתכם, ונכון.

ב

עוד נ"ל לפרש, על פי מ"ש בפסוק (בראשית מט ח) יהודה אתה יודוך אחיך. כלומר אותך יודוך במה שידך בעורף אויבך, היינו אפילו אחר שמהפכין עורף, כי ישתחוו לך וגו', ומלך אינו רשאי למחול (עיין יומא כ"ב ע"ב), עיין שם. והנה אחי יוסף אף שידעו שיוסף צדיק גדול הוא וראוי לו שיעבור על מדותיו, מכל מקום דלמא יסבור יוסף שיש לו דין מלך ואסור לו למחול, ואף שהמעשה היה קודם שמלך, מכל מקום אולי יסבור יוסף שמשעה שראה השמש והירח וגו' (בראשית לז ט), ונפסק לו מלוכה מן השמים, כבר יש לו דין מלך אף שעדיין לא יצא טבעו, כמו שהיה סובר דוד במעשה דנבל כדאיתא בגמרא (מגילה דף י"ד:) דהיא השיבה לו כל זמן שלא נודע, הוא רק פסיקת מלוכה מן השמים ואין לו דין מלך. לכך התחכמו לומר שהיא ציוי של אביו, ואם כן אין זה מחילה על כבודו רק קיום מצות כיבוד, דהא קיימא לן במסכת קדושין (דף ל"א:) דכיבוד הוא אפילו לאחר מותו. ועל זה השיב להם אל תיראו וגו', על פי שדרשו רז"ל (הוריות ט' ע"א) בקרבן נשיא דכתיב (ויקרא ד כב) בעשותו אחת מכל מצות ה' אלהיו, דהיינו מלך, ע"כ נמצא מלך הוא תחת ה' ולא תחת מושל אחר. וזה אמרו התחת אלהים אני כנ"ל שיהיה לי דין מלך, הלא פרעה מושל עלי ואין לי דין מלך, ודו"ק.