ישמח משה, ויחי כ״ז

א

אבי השביעני לאמור וגו' בקברי אשר כריתי לי שמה תקברני (בראשית נ ה). עיין רש"י (ד"ה אשר) שהעמיד יעקב לעשו כמין כרי של כסף וזהב בעד חלקו במערת המכפלה, וכל מה שרכש בפדן ארם נתן לו, אמר אין נכסי חוץ לארץ כדאי לי, עד כאן. נ"ל על פי מה שביארתי בפרשת וישלח (בפסוק (בראשית לב ה) עם לבן גרתי וגו'), שעיקר החטא של ביטול כיבוד אב, היה על איחור השש שנים שהיו בשביל הרכוש, והנה זה היה תיקונו, דהא קיימא לן במסכת קדושין (דף ל"א:) מכבדו בחייו מכבדו במותו, והוא דאורייתא כמו שהוכחתי בדרוש לפרשה זו בפסוק (בראשית מז כט) ויקרא לבנו וגו' ויאמר שים נא ידך תחת ירכי, מהא דאיתא במסכת סנהדרין (פ"ה ע"א) דמקלל אביו ואמו לאחר מיתה פטור, משום דאיתקש קללה להכאה, ובהכאה דהיינו חבורה אי אפשר לאחר מיתה, עיין שם. משמע דבלא זה קרא סתמא משמע בין מחיים ובין לאחר מיתה, וזה ברור, והנה קיימא לן (סנהדרין מ"ז ע"א) דאין קוברין רשע אצל צדיק, דגנאי הוא לצדיק שישכב רשע אצלו ואלישע יוכיח (מלכים ב' יג כא), ואם כן קיים בזה הרכוש כיבוד אב, כדי שלא ישכב הרשע אצל אביו הצדיק. והנה קיימא לן (שם) דאין קוברין צדיק שאינו גמור אצל צדיק גמור, נמצא כשהיה על יעקב חטא זה, היה אז צדיק שאינו גמור לנגד יצחק עולה תמימה, מה שאין כן כשתיקן זה החטא, והיינו דאמר אין נכסי חוץ לארץ כדאי לי, ר"ל שכל מה שרכשתי בחוץ לארץ, היה בחטא ביטול כיבוד אב, ולכך אינם כדאי לי ואתנם הכל בשביל כיבוד אב, ובמה שחטא תיקן, והבן. והיינו בקברי אשר כריתי לי כנ"ל, אם כן תיקנתי החטא, לכך שמה תקברני דעכשיו מותר לקברני אצל אבותי הצדיקים, והבן כי נכון הוא בס"ד.