ישמח משה, ויגש י״א

א

ועתה אל תעצבו (בראשית מה ה). להבין אומרו ועתה. נ"ל כי הנה אמרו רז"ל (ברכות דף י"ב ע"ב) כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו וכו'. והנה אחר שנבהלו מפניו מפני הבושה כפירוש רש"י (בראשית מה ג, ד"ה נבהלו), וכבר נמחל להם, אמר להם כמה יש להם לשמוח על שעה זו שבה נטלו איפוכין על עונותיהם. וזה אומרו (בראשית מה ד) אני יוסף אחיכם וגו', והיש עון גדול מזה למכור רק אח, אף שאינו יוסף שמסר לו יעקב כל מה שלמד משם ועבר (ב"ב פפ"ד ח'), ויוסף אף שאינו אח, על אחת כמה וכמה אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה למקור הטומאה, ואף על פי כן ועתה נפעל שאל תעצבו שוב על זה כי כבר נמחל, היש שעה מוצלחת יותר מזו, והבן. והנה אל תעצבו הוא על הדאגה בעונש העתיד, ואל יחר בעיניכם על ההוה במה שמכרתם אותי, ועל ידי זה נגמר מה שרציתם להרחיק, כי למחיה וגו' והוא טובה גדולה לכם, ומיושב כל הקושיות של האברבנאל, דמה ששאל העוד אבי חי מיושב, כמ"ש הרי"ף בחידושי אגדות במסכת חגיגה פרק א' בגמרא (חגיגה דף ד':) שם רבי אלעזר כי מטא להאי קרא ולא יכלו וגו', בכי עיין שם. ויומתק עוד יותר, כי מזה בעצמו הראה להם כמה שעה זו מוצלחת, כי אם בתוכחתו כך, על אחת כמה וכמה אם היה בא הקב"ה להוכיחם על זה, ועכשיו אין להם לעצוב על זה. וזה מכוון גם כן באמרו אני יוסף אחיכם בשר ודם כמוכם אשר מכרתם אותי כי אנכי הקטן שבכם, ואף על פי כן לא יכלתם לעמוד בתוכחתי, על אחת כמה וכמה בתוכחתו של הקב"ה ועתה אל תעצבו עד כמה שעה זו מוצלחת והבן, ועיין בעין יעקב שם בחגיגה (דף ד') מה שמביא בשם הילקוט, ועיין מה שהניח בצריך עיון על הגמרא שאמר קל וחומר מה תוכחה של בשר ודם כך, של הקב"ה לא כל שכן, מהפסוק מפורש (בשמואל ב' סימן כד יד) שאמר נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה, עיין שם. ולדידי לא קשיא מתרי טעמי. א', דיש לחלק בין עונש לתוכחה, והבן. והשנית, דמבשר ודם אין בהלה כל כך, לפי שאין בידו לעשות מה שירצה, אבל כשהשי"ת מוסרו ביד אדם ח"ו, ודאי עושה באכזריות טפי, והבן. עוד יתכן שנתכווין באמרו ועתה אל תעצבו, רק אחר זמן רב בזמן עשרה הרוגי מלכות, ואחר כך מצאתי רמז זה על עשרה הרוגי מלכות בכלי יקר בשם יש אומרים.