ישמח משה, ואתחנן י״ח

א

וידעת היום וכו' כי ה' האלקים בשמים וכו' אין עוד (דברים ד לט). דקשה דהיה די באמרו כי ה' הוא האלקים בשמים ועל הארץ, אטו מי לא ידע דשמים הוא ממעל והארץ הוא מתחת, ואם כן תיבת ממעל ותיבת מתחת הוא שפת יתר. וגם אין עוד הוא שפת יתר, דכיון דהוא בשמים ובארץ, ממילא דאין עוד. והנ"ל בזה, על פי מה שנ"ל לפרש הפסוק בשיר השירים (ב' ה') סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת כו'. ואיתא במדרש (שהש"ר פ"ב) באשישות בשני אשות של מטה ושל מעלה. ונקדים דמבואר בשמונה פרקים להרמב"ם ז"ל, דכמו שיש חולי הגוף, ככה יש חולי הנפש. ולפי זה מי שיש לו אהבה להשי"ת כראוי, אינו חולה על אהבה, ומי שנעדר ממנו אהבה הראוי, הרי יש לו חולת אהבה, דהרי הוא חולה על אהבה, דנעדר ממנו אהבה הראוי לנפש הישראלי, כי חלק ה' עמו (דברים לב ט), והבן. ונקדים עוד דברי הט"ז בש"ע או"ח סי' א' (ס"ק ב') מה שפירש על אמרם ז"ל (במ"ר פט"ו ט"ז) אני מעיר את השחר, ואין השחר מעיר אותי, עיין שם דדוד שבח דהוא מעורר את עצמו מלמטה, עד שאין צריך להתעוררת שלמעלה. אם כן לפי זה מי שיש לו שני אשות אש שלמעלה ואש שלמטה, עדיין הוא חולת אהבה כי אין לו אהבה הראויה, והיינו סמכוני באשישות בשני אשות כנ"ל, רפדוני בתפוחים, ר"ל על דרך משל כי צריך לחזק אותו כדרך שמחזקין את החולה כי חולת אהבה אני כו', והוא מוסר גדול מאד למבין. והנה אמרו (סנהדרין דף צ"ג.) גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת. ומובן דהוא רק שמלאך שהוא כולו קדוש וטהור ואין לו נטיה אחרת, אם כן אין לו מעצמותו כלל רק מה שנשפע לו בעבר ומשפיעין לו בהוה מלעילא לעילא, אבל האדם שהוא בחירי, אם כן הרי העבדות שלו, ומה שיודע שה' הוא האלקים הוא מעצמותו בבחירתו, ולא תימא שהתחלה הוא מעצמותו, אבל אחר כך הוא צריך להתעוררת מלמעלה, שזה עדיין אין אופן המעולה. אבל אופן המעולה הוא שלא יהיה יותר רק שלו, ולא יצטרך לסיועי' דלעילא. ועל פי זה מבואר היטב הפסוק הנ"ל והשיבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים, ר"ל מה שעובדין אותו צבא מרום במרום ומקבלים אלהותו ית"ש עליהם, הוא ממעל מה שנשפע להם. אבל על הארץ הוא מתחת ואתערותא דלתתא משלהן בבחירתו, ולא תאמר דאחר כך צריך לאתערותא דלעילא, לזה אמר אין עוד, ר"ל דאופן המעולה הוא אין עוד, שלא יהיה עוד מלעילא, רק יעמוד בשלו ויהיה די בזה, והבן כי נכון הוא בס"ד.