ישמח משה, וארא ז׳

א

במדרש רבה (ריש פרשה זו, שמו"ר פ"ו א') כתיב (מלכים א' יא ד) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו, אמר רבי שמעון בן יוחאי נוח היה לו לשלמה להיות גורף ביבין, ואל יכתב בו הדבר הזה, עד כאן. ויש להבין מה כונת רבי שמעון בן יוחאי בזה, וגם במשול המשל הזה להיות גורף ביבין. והנ"ל על פי המבואר במסכת שבת (דף נ"ו ע"ב) כל האומר שלמה חטא וכו', עיין שם דזהו לעונש שכתוב בלשון דמשמע שחטא כל כך ח"ו, והנה כדי בזיון במה שנאמר (מלכים א' יא ו) ויעש שלמה הרע וגו', כמו שאמר רב יהודה אמר שמואל שם נח היה לו לאותו צדיק וכו', ומה הוסיף תת בזיון המקרא הזה ויהי לעת זקנת שלמה וכו', אף אם נטעה לפרש כפשוטו יותר מהפסוק ויעש וגו', אם נטעה לפרש כפשוטו.

ב

והנ"ל בזה, דהלא אין שליח לדבר עבירה (קידושין מ"ב ע"ב), ר"ל אין השליח נפטר בטענה זו שהיה נשלח או ניסת, מאחר דדברי הרב וכו', דכל עובר עבירה הוא ניסת מיצר הרע והבן זה, ואדרבה העובר עבירה על ידי מסית גרע טפי, שעל ידי זה עושה בחשקות יותר גדול ובהתאמצות ומזיק מאד למרחוק, ובפירוש נאמר (מלכים א' כא כה) רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה', והטעם אשר הסיתה אותו איזבל אשתו, ר"ל שהיה לו מסית, ואין זה אמתלא לאחאב, רק טעם, דהא מיניה ילפינן בב"מ (דף נ"ט ע"א) כל ההולך אחר עצת אשתו נופל בגיהנם, עיין שם. ודמיון לזה בבבא קמא (ב"ק ו' ע"א) בגמרא הצד השוה לאתויי מאי, שם לאתויי אבנו וכו', ופריך היכי דמי אי בהדי דאזלי וכו' היינו אש וכו', ר' אדא בר אהבה וכו' לאתויי וכו' פותקין ביבותיהן וכו', שם היכי דמי אי בהדי דאזלי וכו' כחו הוא, עיין שם. ולכאורה קשה לי אף אם לא הוי כחו דהוי אדם גופיה, מכל מקום לא הוי גרע מאש כמו דפריך לעיל. והנ"ל על פי מ"ש שם בתוספת ד"ה היינו בור השייך לע"ב, ובדברי זקני מהרש"א שם, היוצא ממ"ש דכיון שאין כח אחר מעורב בו, הוא קל יותר שאין מזיק למרחוק, והבן. ואם כן לפי זה נתיישב קושיתי, דאי לאו דכחו הוא, לא הוי קשה היינו אש. ועל פי זה יובן דבזה הפסוק נשיו הטו את לבבו, יש בזיון יותר דעל ידי מסית גרע טפי, דהוי כח אחר מעורב בו ומזיק יותר, והיינו דברי רבי שמעון בן יוחאי נוח היה לו להיות גורף ביבין, ר"ל אף שנכתב ויעש הרע הוי דומיא דגורף ביבין דאין כח אחר מעורב בו, ואל יכתב בו הדבר הזה, דעל ידי מסית גרע טפי, ודוק.