א
שמנת עבית כשית ויטוש אלקי עשהו וינבל צור ישועתו (דברים לב טו). פירוש השי"ת גנהו וביזהו. ולכאורה אינו מובן, והדרשא תדרש. יקניאוהו בזרים בתועבות יכעיסוהו (דברים לב טז). הנ"ל על דרך מ"ש הגאון ביערת דבש חלק א' דרוש א', לפרש הפסוק (זמר אדיר איום) צאנך מיד גוזזים, שלפעמים אדם רשע חוזר בתשובה, אחר כך חוזר לסורו, והרי זה כמו צאן שמבקשים לגזוז, יתנו להם לאכול מלח המגדל צמרו, אחר כך יגוזו. הכי נמי הסט"א בראותו כי נפש הרשע יבשה מבלי לחלוחית קדושה, נותנים ללבו לשוב עד אשר ידושן נפשו מטוב, וכאשר רואים כי ישמן ישורין ומלא טוב, אז ימנעו אותו מלכת בדרכיו ומלשמור חקותיו חקי ה', ויונקת שפעת קדושה. וזה בקשתינו להשי"ת הצל צאנך מיד גוזזיו, שלא יקרה לנו כמעשה הצאן, עד כאן דבריו ז"ל. וזה שאמר הכתוב שמנת עבית וגו', היינו אחר ששמנת ועבית, וינבל צור ישועתו היינו מקור קדושה שממנו חוצב, וינבל ממש כי הוליכה למקום הטינופות ישועתו דייקא, והוא נותן החיות הזה והישועה שלו לזרים. והיינו יקניאוהו בזרים בתועבות, תועבה ממש סטרא דמסאבתא יכעיסוהו.
הסבר על זכויות יוצרים
ישמח משה
רשיון: Public Domain
מקור: www.sefaria.org
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.