ישמח משה, בהר ג׳

א

ושבתה הארץ שבת לה' (ויקרא כה ב). פירש רש"י (ד"ה שבת) לשם ה' כשם שנאמר בשבת בראשית. והוא תמוה, ועיין ברמב"ן ובמזרחי. והנ"ל בזה, דהא היה מקום לפרש בפסוק ושבתה הארץ שבת לה', על פי שאמרו רז"ל (בריש פרק כיצד מברכין, ברכות ל"ה ע"א) רבא רמי, כתיב (תהלים כד א) לה' הארץ ומלואה וכו', כאן קודם ברכה וכו'. ושם (ברכות ל"ה ע"א) הנהנה מעולם הזה בלא ברכה, כאלו נהנה מקדשי שמים, וכאלו גוזל וכו'. והטעם דאף דהכל נברא בשביל ישראל, מכל מקום לא נברא רק לכבודו שיהיה ממנו ברכה לשם ה' יתברך. אם כן אף כאן היה מקום לומר דקרקע של הקדש לבדק הבית, יהיה מותר בכל מלאכה בשביעית, לכך פירש רש"י דהפירוש הוא שתשבות לשם ה' כמו שנאמר בשבת בראשית לה', והפירוש לשם ה', דאי אפשר לפרש כעין זה, דהא אפילו מלאכת המשכן לא דחי שבת, כמו שנלמד מקרא (ויקרא כו ב) את מקדשי תיראו ואת שבתותי תשמורו ומריש פרשת ויקהל (שמות לה ב), ומפסוק ויצו משה (שמות לו ו), כנ"ל נכון בס"ד ומיושב קושית הרמב"ן, והבן.

ב

עוד ביאור על דברי רש"י, על פי המבואר בספר עיר דוד (בפרשה זו) בשם תפארת הגרשוני בשם מטה משה בהלכות שבת, טעם לשמיטה להשלים שבתות ה' מה שמגדל צמחים, כי אף שאנו מונין ללבנה, מכל מקום על ידי העיבורים נחשבת שנת החמה שס"ה ימים, והוי השבתות של ששה שנים שי"ב שבתות, כי בכל שנה יש נ"ב שבתות לשס"ד יום, ועם הנ"ב שבתות של שנת השביעית, הוי שנה שלימה שס"ד ימים ועוד יום אחד, כי בצירוף כל השבעה שנים יום לשנה, יש גם כן שבעה ימים, ויש כאן עוד שבת אחד והבן, עד כאן דבריו בתוספת נופך גדול. ולפי זה יובן דמה שנאמר בשבת בראשית שבת לה' (שמות כ יט), ר"ל שכביכול גם לה' שבת הוא. והנה גידול הצמחים ידוע כי לה' הוא, כמו שנאמר (תהלים קמז ח) המצמיח הרים חציר. והן דברי רש"י ז"ל לשם ה', ר"ל עבור ה' שמגדל צמחים, כמו הביאו כפרה על כביכול שמיעטתי את הירח (שבועות ט' ע"א), כשם שנאמר בשבת בראשית, ר"ל שנאמר שבת לה', שגם הוא כביכול משמר שבת, לכך צריך שביעית להשלים, והבן.