ישמח משה, בהר א׳

א

וידבר ה' אל משה בהר סיני (ויקרא כה א). בילקוט שמעוני (ילקו"ש רמז תרנ"ח) א"ר אליעזר הקפר כתיב (שיר השירים ה טו) שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז, העמוד הזה יש לו כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה, מה כתיב למעלה מן הענין (ויקרא כה ב) ושבתה הארץ, ואחר כך כתיב (ויקרא כה ח) וספרת לך שבע שבתות שנים, עד כאן. ואומר דרשוני וחיו. ונ"ל על פי מ"ש בספר בנין אריאל הטעם שנאמר גבי שמיטה (ויקרא כה ד) שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור, ואצל יובל לא נאמר רק שדך לא תזרע (ויקרא כה יא). דבגמרא מו"ק (דף ג' ע"א) אמרינן מכדי זריעה וזמירה חדא מילתא היא, למה לי דכתב רחמנא, עיין שם. ואמר בספר הנ"ל לתרץ, דהא רש"י כתב בפסוק ושבתה הארץ שבת לה', לשם ה', ופירשו המפרשים דר"ל שלא תאמר דהטעם של שמיטה, היא כדי שתנוח הארץ שנה אחת ולא תכחש חילה, עד כאן דבריהם. והשתא נ"ל דזה כונת התורה בזה, שלא תאמר דהאיסור זריעה הוא משום שתהיה בור שנה אחת היא תועלת לקרקע, לכך אמר וכרמך לא תזמור, דזמירה היינו כריתות ענפים רעים, וזה ודאי דהנחת הזמורים הרעים אינו מועיל לקרקע, ואף על פי כן אסרה התורה, שמע מינה דלא משום תועלת עבודת הקרקע הוא. והשתא אתי שפיר דביובל אין צריך לזה, דליכא למטעי שהוא משם שיהיה שנה אחת בור, דהא בשנה שלפניו שהוא שנת תשע וארבעים, שנת השמיטה היא, ואם כן כבר הוי שנה אחת בור, לכך אין צריך לומר וכרמך לא תזמור, דזריעה וזמירה חדא מילתא הוא, עד כאן דבריו ודפח"ח. ועכשיו נמתיק הדברים, דהכונה פשוטה של מצות השמיטה והיובל, הוא להורות כי לא עזב ה' את הארץ והכל שלו, ובעת שרוצה שלא לעבוד לא יעבדו, הכל כפי חפצו ורצונו ית"ש כעושה בשלו ולה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), רק אם עושים הכל כפי התורה והמצוה, אז והארץ נתן לבני אדם (תהלים קטו טז), והמצוה הנ"ל הוא עמוד המורה על השגחה. והנה היו מהפכים דברי אלקים חיים לומר דאדרבה זה מורה על סילוק השגחה, והעולם כמנהגו נוהג על פי טבע, ולכך נצטווינו על השמיטה שיהיה שנה אחת בור, ונמצא יפול עמוד השגחה. לכך אחר שאמרה התורה שדך לא תזרע, שהוא עמוד המורה על השגחה כנ"ל, חששה התורה שלא יפול עמוד הנ"ל, עשתה התורה בסיס תחתיו וכרמך לא תזמור, וביובל אין צריך לבסיס תחתיו, כי כבר יש לו כותרת מלעיל, על דרך משל עמוד שרוצין להחזיקו שלא יפול, עושין לו בראשו כמין עטרה בברזל או בעץ, ומדביקו ומחזיקו בכותל, או מלמטה עושין לה בסיס. והנה יובל יש לו כותרת מלעיל, שהרי נאמר ושבתה הארץ, ר"ל דבשנת שבע שהיא שמיטה שבתה הארץ, ואחר כך וספרת לך וגו', אם כן ממילא ידעינן דשנה שלפני היובל הוי שנת שבע ושבתה הארץ וליכא למטעי, לכך אינו צריך לבסיס תחתיו. והיינו דברי ר' אליעזר הקפר, שהיה קשה לו קושית הבנין אריאל למה בשמיטה נאמר וכרמך וגו' וביובל לא נאמר, גם קושית הגמרא במועד קטן. לכך אמר רבי אלעזר הקפר כתיב שוקיו וגו', דעמודים חזקים צריכים ליסודות המחזיקים, והיינו העמוד הזה יש לו כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה, היינו וא"ו המחלקת, ר"ל או בסיס מלמטה, ור"ל לכך בשמיטה צריך לבסיס מלמטה שאין לו כותרת מלמעלה, אבל ביובל מה כתיב למעלה מן הענין ושבתה הארץ, ר"ל שבשנת שבע ישבות הארץ, ואחר כך וספרת לך שבע שבתות וגו', וקדשתם את שנת החמשים, הרי ידעינן דשנה שלפני יובל שובת ארץ, ואם כן יש לו כותרת מלמעלה דליכא למטעי, לכך אינו צריך לבסיס תחתיו כנ"ל, והוא כפתור ופרח בס"ד.