ישמח משה, אחרי מות ח׳

א

את משפטי תעשו וגו' ללכת בהם וגו' (ויקרא יח ד). יש להבין מה שכפל הדברים בשני פסוקים סמוכים. וגם בפסוק ראשון נאמר ללכת בהם, ובשני (ויקרא יח ה) נאמר וחי בהם. ובפסוק ראשון מסיים אני ה' אלקיכם, ובפסוק השני מסיים אני ה'. והנ"ל בזה, כי הנה אמרו רז"ל (במד"ר קדושים, ויק"ר פכ"ד ו') כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה. ויש להבין הלא אמרינן בכל המצות אשר קדשנו במצותיו. רק הענין הוא דאית קדושה ואית קדושה, אית קדושה בהשתלשלות רחוקה ואין נרגש, ואית קדושה נרגשת. והנה מי שבא דבר עבירה לידו, וניצל ממנה ומתגבר על יצרו ועומד בניסיון, ובפרט אם מוסר נפשו על הדבר, רוח קדושה לבשתו, וכמו שמצינו בנתן דציצותא (שבת דף נ"ו ע"ב ורש"י סנהדרין ל"א ע"ב ד"ה להזיו). והיינו אתה מוצא קדושה, מוצא דייקא דהיינו שהיא נרגשת, והבן. והנה ידוע דבכל המצות וחי בהם ולא שימות בהם (יומא פ"ה ע"ב), ובגילוי עריות ועבודה זרה ושפיכות דמים יהרג ואל יעבור (סנהדרין ע"ד ע"א), והיינו את משפטי וגו', אותן שהם ללכת בהם בלי שום תנאי, דהיינו אפילו למות על ידם דהיינו גדר ערוה האמור בפרשה, אז אני ה' אלקיכם שמייחד שמו ית' עליו, והוא בחינת המרכבה דהאבות הן הן המרכבה (ב"ר מ"ז ו') נתייחד שמו עליהם. והנה הענין דנר דולק על ראשו (נדה ל' ע"ב), הוא ענין המרכבה לשכינה, דנעשה מרכבה לאור החופף על ראשו, והבן. ושמרתם וגו' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, דהיינו שאר מצות שהוא בתנאי ולא שימות בהם, אז אני ה' נאמן לשלם שכר כמו שפירש רש"י במקומות אחרים, אבל לא לייחד אלהותו עליו. או יאמר קצת באופן אחר, כי הנסיעה מעולם התחתון לעולם העליון, נקרא הולך כמ"ש (ירמיה כב י) בכו בכה להולך, וכמ"ש (קהלת יב ה) כי הולך האדם אל בית עולמו, (מלכים א' ב ב) הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ, (בראשית כה לב) אנכי הולך למות. וידוע אמרם (ב"ר צ"ד ה') אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם, והיינו את משפטי תעשו וגו' ללכת בהם, היינו אפילו למות על ידן, אז אני ה' אלקיכם ושמרתם וגו' וחי בהם, אז אני ה' נאמן לשלם שכר, אבל אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם, ודוק.