יסוד ושורש העבודה, יא; שער האיתון ט״ו

א

ב

ג

ד

ה

ו

ז

ח

ט

י

יא

יב

יג

יד

טו

טז

יז

יח

יט

כ

כא

כב

כג

כד

כה

כו

כז

כח

כט

ל

לא

לב

לג

לד

לה

לו

לז

לח

לט

מ

מא

מב

מג

מד

הושענא רבא

מה

הנה גודל התיקונים הנעשים ע"י למוד בלילה הזה כבר נודע וגלוי לכל הוא בהיות כי הובאו בתקון ליל הושענא רבא ע"ש. לכן יזהר האדם למעט באכילה בסעודות לילה זו בכדי שיוכל להיות נעור כל הלילה לעשות התקון כי האכילה מביא לידי שינה. ויזהר מאוד בקריאת משנה תורה לכוין כל הכוונות המבוארים למעלה בעש"ק בקריאת שמו"ת ויזהר בדקדוק התיבות היטב כפי שמבואר למעלה בתפלת החול. ובפ' ואתחנן בפסוק שמע ישראל יכוין הכוונה שבק"ש. והשם הטוב יכפר בעד המון עם שקורין משנה תורה בבהלה ובמרוצה ואין מדקדקין אחריו לבל תהיה מובלעת תיבה בחברתה וכי נחשב זה לתקון הלואי שלא יקלקל. ודי בהערה זו. (ואחר) קריאת משנה תורה יקרא האדרא זוטא כולה ואם ישער שאין עוד שהות יקרא עכ"פ באדרא פטירת רשב"י ע"ה ויתחיל לקרות סוף האדרא עד גמר האדרא וכשיגיע לפטירת רשב"י ע"ה א"ר אבא לא סיים בוצינא קדישא למימר חיים כו' יעורר לבו אל בכי עצום מאד על פטירת הצדיק הזה ואף אם כבר התחילו הצבור לומר ספר תהלים עכ"ז לא ימנע עצמו מלקרות פטירת רשב"י ע"ה ולבכות על פטירתו לכפרת עונותיו כידוע ואח"ז יאמר ס' תהלים עם הצבור במתון גדול ובדקדוק התיבות היטב ובכוונה עצומה בכדי שיהא אמירתו תשובה לכפרת עונותיו כידוע בגודל מעלת אמירת מזמורי תהלים בכוונה. ובמזמור שהוא ענין תפלה ובקשה צריך האדם להתפלל במחשבתו הבקשה ההיא בכוונה עצומה כי אחר כוונת הלב הן הן הדברים ומה טוב אם יכול לעורר לבבו אל הבכי ואציג לפניך כמה מזמורים ומהם יקוש האדם מעצמו אל השאר כגון מזמור י"ג וכ"ב וכיוצא וכן בכל המזמורים של עניני בקשה שיטה ית"ש את לבבנו אליו לאהבתו וליראתו ולעבדו בלבב שלם כגון מזמור כ"ה וכ"ז וכיוצא. במזמורים הדברים מענין חרבת בית מקדשינו כגון מזמור מ"ב מ"ג מ"ד יעורר לבו אל בכי הרבה בכה. ולהיפך במזמורים של שבחים והודאות יאמר בשמחה עצומה והודאה גדולה במחשבתו ליוצרנו ובוראנו ית"ש מענין השבח ההוא ויזהר האדם בכל זה. גם לא יתנהג באמירת תהלים בצבור כהמון עם שאומרים פסוק אחר פסוק דהיינו פסוק שאומר הש"ץ מדלג פסוק ההוא ומתחיל הפסוק שלאחריו אלא לא ידלג שום פסוק רק אותו פסוק שאומר הש"ץ יאמר אותו בלחש קצת ופסוק שאומרים הצבור יאמר אותו בקול רם והש"ץ יתנהג להיפך. ואם יראה שהצבור ממהרים מאד באמירתו לא ימהר הוא בשביל זה ואף שעי"ז לא יגמור התהלים כי טוב מעט בכוונה רק אמירתו יהיה ע"ד הכוונה המבוארת ודי בזה. ויזהר האדם מאד בליל זו בכוונת אי"ר כנ"ל בתחלת החול. (ואחר) אמירת ס' תהלים ילך לטהר במקוה כנהוג ויזהר לחבר לילה ויום בלמוד או בבקשות תחנונים או בברכת השחר כי הוא חיוב גדול בכל הלילות כצ"ל בשערים הקודמים ומכ"ש בלילה הזאת. ויזהר האדם ומאד ומאד בכוונת התפלה ביום הנורא הזה ויתאמץ בכל התאמצות להפיג שינתו מעיניו בכדי שיוכל להתפלל בכוונה עצומה דהיינו שיתפלל בכל עוצם כחו וכל זה הוא מניעה גדולה לחטיפת השינה ודי בהערה זו. ואם ישער שלא יוכל להתפלל עם הצבור אם יאמר מזמורי של שבת ברכות ידלגם בכדי שיגיע להתפלל תפלת י"ח עם הציבור שאין עתה כ"כ חיוב לאומרם כמו ביום שבת קדש:

מו

ז' הקפות
ביום השביעי מקיפים שבע פעמים את הבימה שהס"ת עליה והם תקונים גדולים ואפס קצהו תראה במה שצריך האדם לידע שכל תקונים הגדולים נעשים ע"י ג' בחינות אדם. דבור. מעשה. והיינו ע"י בחינות האדם המקיף בגופו את הבימה. והבחינה ב' הוא בחינת דבור ההושענות בעת הקפה. והבחינה הג' הוא בחינת המעשה של הלולב והאתרוג למיניהם שביד האדם המקיף. וג' בחינות אלו סימנם א"ד"ם "דבור "מעשה ע"י כל בחינה ובחינה נעשה תקון גדול בעולמות העליונים הקדושים ומזה האדם יפיק תבונה שגודל מעלת אמירת ההושענות היא דוקא בשעת ההקפה כי אז נעשים ג' בחינות ביחד א"ד"ם וכן נוהגים בכמה בתי כנסיות ולא כמו שנוהגין רוב העולם לומר ההושענות כל אחד על מקומו ואחר גמר אמירת ההושענות מקיף בלולב שבידו בשתיקה ואינו נכון לעשות כן. ובקצת בתי כנסיות נוהגין אף בכל ימות החג לומר ההושענא בשעת ההקפה ולא מקודם וכן ראוי לנהוג כי נכון הוא. (אך) יזהר האדם מאד לכוין בז' ההקפות ג"כ הכוונה המבוארת למעלה בהקפת של כל ימות החג ויאמר אותם בתחלת ההקפה ואח"כ יתחיל לו' ההושענא של אותו הקפה (ויזהר) האדם מאד שלא יקח ההושענא בידו בשעת ההקפה עם הלולב אלא ימתין מליקח ההושענא עד שעת החבטה האריז"ל:

מז

חביטת הערבה
אופן חביטה של הערבה ביום הזה מוזכר בגמרא הקדושה אך על איזה דבר איזה מקום יחביטנו מקומו מוזכר לו בזה"ק פ' צו דף ל"א ע"ב שיחבטנו על הקרקע דוקא. עוד כתב שלא יהיו בערבה רק ה' בדים לא פחות ולא יותר ולא יחבוט רק ה' חבטות ולא יותר והוא ע"פ סוד. (ומקודם) יאמר י"ר הנדפס בסדורים גם פסוק ויהי נועם לשם יחוד כו'. ובכל חבטה יאמר בפה מלא לעשות נחת רוח ליוצרי ובוראי ב"ה וב"ש ע"כ. (ויזהר) האדם מאד מהליכה בטלה ח"ו וז"ל האריז"ל ואף ביום הושענא רבה ירבה בתורה כי בו ביום מוסרין השט"ח של הגז"ד ביד הממונים להעניש כו' עכ"ל בקיצור. (ואחר) הסעודה ילמוד על השלחן ובהמ"ז בכוונה עצומה ואם ירצה לישן יזהר מאד למסור השינה לשומר וביחוד כשחל הו"ר בעש"ק צריך להזדרז יותר כי החכם עיניו בראשו שצריך עדיין לטבול לכבוד הרגל של שמיני עצרת ולהתפלל תפלת מנחה בזמנה עם הציבור בבה"כ ולא כהמון עם רובא דרובא מאחרין זמן תפלת מנחה ביום הו"ר יום הנורא הזה. גם מתפללין בביתם ביחידות במרוצה ובבהלה אוי לאותה בושה לכן יזהר האדם מאד בזה. ודי בהערה זו: