יסוד ושורש העבודה, א; שער הגדול י׳

א

ב

ג

ד

ה

ו

ז

ח

ט

י

יא

יב

יג

יד

טו

טז

יז

יח

יט

כ

כא

כב

כג

כד

כה

כו

כז

כח

כט

ל

לא

לב

לג

לד

אך את זה לא תוכלו אחיי ורעי לקנות כח ההכרח הזו הנזכרת בפרק הקודם כ"א בצירוף קניית מדת ההשתוות דהיינו שיקבע בלבו תחילה מדת ההשתוות על אמתתוה ושלימותה שיהיה שוה בעיניו השבח והגנאי ואין מחבב שבח הבריות שמשבחין אותו ואיננו ירא מגנותם. כי כל מה שיתענג האדם ממה שישבחוהו ב"א וירא מגנותם לעולם לא יהיה עובד אלהים ית' באמת כי בכל איזה מעשה או פעולה שיעשה בעבודת הבורא ית' יאמר לו יצרו עשה כזה וכזה ויהיה לך תפארת מן הבריות וכל ישעו וכל חפצו להדר עצמו בפני הבריות בהסת היצר ועושה מעשים שבהם יהיה לו תפארת מן הבריות אף שאין רוח המקום נוח מן המעשה ההוא ואף בשעה שהוא עוסק בתורה ובאיזה מצוה או בתפלה מתגבר עליו יצרו שלא תהיה כונתו רק להתפאר בזה בפני הבריות והתשובה נגד יצרו כתב בחובת הלבבות בשער יחוד המעשה פרק ה' וז"ל השב עליו ומה יועילני שבח בני אדם והשם הטוב שיהיה לי בתוכ' עם ידיעתי בקיצורי במה שאני חייב להבור' יתעלה ומה הנאתי בכבוד' והדורם ואין להם יכולת להועילני ולא לדחות הנזק מעלי והלא הם בזה כמו הצמח ובעלי חיים שאינם מדברים כו' ומה הוא העה"ז אפי' אם יתפשט זכרי בכלו (ר"ל בכל העולם) ומה מדת ימי ואם יצא בו שמי. כש"כ שזכרי לא יעבור בו חלק קטן מחלקי הישוב כשיגדל ויפשט ולא יתמיד כ"א זמן מועט (פי' כ"א חיי הבלו של שנות האדם שיחיה בעה"ז השפל) וישכח כאלו לא היה ואמר הכתוב אך הבל בני אדם כזב בני איש וגו' ואמר תצא רוחו ישוב לאדמתו. ואמר אין זכרון לראשונים א"כ טרוד נפשי בו וכוונתי אליו פחיתות נראה וטעות מגונה ממני עכ"ל בקצור:

לה

ובוודאי אם אדם לא השיג עדיין מדת ההשתוות בלתי אפשר שיהיה עובד השם יתעלה בשלימות ובתמימות וכלל אחד יקח האדם בדעתו למשל אם יתפלל בכונה עצומה ובהתלהבות גדול בין שאר אנשים דהיינו בבה"כ וכיוצא יצייר בלבו לענין זה שאין בבה"כ זה ב"א רק שאר בע"ח כי מה הפרש בין בני אדם ובין שאר בעלי חיים בענין המשך זמן קיומם בעה"ז השפל כי כמות זה כן מות זה או ישים על לבו שמתפלל ביער בפני אילנות וצמחים בודאי לא יעלה על לבו שום התפארת מהם ומהמונם. ואם יצרו מתגבר עליו ומביא בלבו התפארות מאנשים יתגבר עצמו ויחשוב איך אכעוס ליוצרי ובוראי ית"ש שמשגיח על מחשבתי שהיא חנף ומרע ואיך אשא פני אחר פטירתי מן העה"ז השפל לפני יוצרי ובוראי ית' ובפרט מה שנמצא בזה"ק מגודל מעלת האדם ומגודל שכרו בעה"ב המסתיר מעשיו הטובים ועבודת הקודש מבני אדם ובהיפך המפרסם מעשיו הטובים וז"ל זה"ק פ' חיי שרה דף קכ"ב ע"ב ופ' שלח לך דף קס"ח ע"א זכאה איהו מאי דאזער גרמי' בהאי עלמא כמה איהו רב ועלאה בההוא עלמא והכי פתח רב מתיבתא (פי' ראש הישיבה של פמליא של מעלה) מאן דאיהו זעיר איהו רב ומאן דאיהו רב איהו זעיר דכתיב כו' ת"ח דלא רבי קב"ה אלא לדאזעיר לא אזעיר אנא לדרבי זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב בעלוי' בההוא עלמא. עכ"ל. והיאך לא יפול אדם על הארץ ויבכה בכי גדול עד שלא ישאר בו ממש כח לבכות על קניות מדה זו של השתוות ושל הסתרת מעשיו מב"א בכל מה דאפשר בכדי שלא יאבד עולמו בעולם הנצחי. וז"ל מהר"ח וויטל ז"ל בס' שערי קדושה הוראת מעשיו לבריות ידעת משרז"ל ענין אותה האשה שהיתה נענשת בגיהנם על שהיתה מספרת לחברתה היום התעניתי כו' ולא די שאינו מקבל שכר אלא שנדון בגיהנם ואמרו חז"ל לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ויהיה כל דרכיו לשמים ואם אדם יכול שיעשה כל דרכיו לשמים בסתר ולא יפרסם לבריות אפי' אחד מהם שכרו כפול ומכופל מפני שכבוד אלהים הסתר דבר עכ"ל מהרח"ו. ודי בהערה זו. אך אם יפתה היצר את האדם ח"ו בשביל גודל מעלת הסתרת מעשיו לקצר בעבודת הבורא ית' דהיינו שלא יתפלל האדם בתמידות בצבור בכוונה עצומה ובהתלהבות גדול ושלא יברך ברכת הנהנין בכוונה עצומה בעת ישיבתו עם ב"א ושלא ירבה בלמודו וכיוצא בכדי שלא יהא נקרא צדיק וחסיד בין הבריות חלילה וחס לשמוע אל היצר בזה וכבר הזהיר ע"ז מאוד החסיד בעל ח"ה בשער יחוד המעשה פרק ה' ועיי"ש: