יסוד היראה, שער יצר הערווה

א

ירא האל יצרך לו לעבד, / ואל תט לבך מאורחותיו,
ואם ישיאך רע יצרך בו / להדיחך בחלק רוב שפתיו,
אטום אוזן, ולא תשמע בקולו, / ולא תדע בנוע מעגלותיו.

ב

שתה מבורך מים ונוזלים, / ואל תתאו למימי המצולה,
ואת אשת נעוריך שמח בה, / ואל תשגה בחן זרה וסכלה,
ואל תתן לזרים חילך, / עצביך בבית נכרי בכסלה.

ג

התתפתה ביופי בעלת חן / למען היא ביפעתה יפיפייה,
ותצהל בעדה כסוס מזויין, / ותחשוב כי באהבתה תרופה
תנה לבך להבין אחריתה, / ותמצא אחרית קלון וחרפה.

ד

התביט אל יופי מראה ונייה / ורקמה שש וארגמן לבושה,
ולא תביט עלי מעין מקורה / אשר נשחת ונמלט טיט ורפשה,
כלי חרש מצופה פז בגנו, / ותוכו צחנת צואה באושה.

ה

חשוף שת יצרך הרע ושוליו / בטרם תחשוף ערוותך בו,
וסור אחר ראותך את קלונו, / ולמה זה לבושתך תאהבו,
התבאיש שמנך רקח מרוקח / בטיפת ריר זבוב מות וזובו.

ו

ראה זרה אמריה החליקה / במו פיה, וכי המה פתיחות,
להדיח פתאים וחסר לב / אשר לא ידעו דרך נכוחות,
ופתאום נלכדו רגלם ברשתם / ופחיהם ואין להם מנוחות.

ז

ופתי יהלוך אל אחריה / כשה יובל אלי טבח ויובא,
ואיש צדיק לפני אלהים / יהי נמלט, וחוטאים נלכדו בה,
בזוגתך דבק לכן ותשמח / בדדיה, ותשגה אהבתה.

ח

ראה מה טוב לחבק וחק לביא לנפשך מחבוק אשת כסילות
וטוב תישק שפת נחש ועקרב, ולא תישק שפתיה בסיכלות,
ותנעם כי תמלא תאוותך, ואם רב עמך קלון וזולות.

ט

בהתחבר לך אשת נעורים / ראה ודבק באנשי האמונות,
ואל ישיאך יופי סכלה, / ואל ידיחך ממון והונות,
למען כי לפי שרש וגזע / פרי עץ יעשה ויבול דגנות.

י

אהוב רעייתך אהבת אמונים, / ואהבתה תהי אתך צפונה,
ואם תדחה שמאל ימין תקרב / לבד ינוד לבך אנה ואנה,
והתמר לה באימה הנקלה, / ואז תשלם בכל רגע ועונה.

יא

שמח ועלז באיילת אהבים / אשר מהאלהים לך יעודה,
והיא תשמח בך לעד, ותגל / בכל שמחה וכל חשק וחמדה,
ודע כי לחבוק עיתים, ויש עת אשר טוב מלחבק הפרידה.