יסוד היראה, שער הכבוד והשררה

א

ירא האל, והתאמץ לעובדו, / למען כי יצרך לכבודו,
והקל על כבודו את כבודך, / והשפל בעיניך לנגדו,
ודע, כי המכבד את אדוניו / יהי נכבד, וישא הוד כנגדו.

ב

ברח מהשררה אך ברודפה / להשיגך, ונוס כי תרדפך,
למען כי מרוצתה נקלה / בנוסה עד אשר תתקפך,
ואם תרדוף ותרוץ אחריה / בנוסה עם עקיבה תהרפך.

ג

היה נכבד במעשים הנעימים, / ולמה תהיה נכבד ברום לב,
ודע, כי רום לבבות הוא קלונם, / ובו ישו לאולת ככלב,
וישיתהו שפל רוח לראש עם, / ואם נבזה הוא בעיניו עלב,

ד

אשר יגאה בחכמתו, וישמח / לשם כבוד כשמות הגדולים,
ומגודל לבבו יעלה רום / ויתעופף ויטוס על זבולים,
פרעהו, ואל תתאו לשכלו / וחכמתו, והיא חכמת אוילים.

ה

הירום לבך על השרה / והכבוד אשר יעלו לחלקך,
ודימית עלי גודל לבבך / אשר כל מצאה ידך ברחקך,
ידעה, כי לפי רום מעלתך / תהי סבת נפילה להזיקך.

ו

שלשה הם מכובדים באדם, / ובשנים יהו שפתי חלקות,
במו נכבד לעושר או שררה / וממשלת בידים חזקות,
הלא יפנה כבודו עם פנותם, / ואחרי כן יהי אליו לפוקות.

ז

ירש כבוד שלישי מן האלהים / לך יתן, והוא כבוד אמיתי,
קניתו בעבודת אל ונפש / שפלה, כי תנהלנה לאיטי,
ויום יגבה לבבך בו, וחלף / והלך לו כאיש הלך ועיתי.

ח

ירש [כבוד] ילדתו צניעות, / וממך לא יהי נפרד בתומו,
וכי תאיץ להראות בית נכאתו, / בעיני האנוש יכלה ביומו,
כיין טוב בשוקעו על שמריו, / ויום הורק ופג רוחו וטעמו.

ט

ירא האל, וכבד יולדיך, / ובכבודם תהי נכבד לעולם,
ובין וזכור יגיעם יגעו בך, / ומתי תעמול בם בעמלם,
ובעל הגמול יגמול לך / כאשר תגמול לגומליך גמולם.

י

התשכח את שדי מניקתך אם / כבר זקנה, ותלעג אב בשיבה,
ומי ידע התירש את זהבם, / ואולי יירשו אותך בסיבה,
ויום זקנה תבואך, הלא את / גמולך למצאה בזה ובבא.

יא

היה נכבד לכבד כל בני איש, / ומהם תהיה יקר ונכבד,
וכי תקל בעיניך תהי רם / בעיניהם, וזבד טוב תזובד,
לפני מלכך הקל כבודך, / ואליו תהיה נכנע ונעבד.