חשבון הנפש קס״ג

א

עוד יש לחבר לכאן עיון אחד, בענין החילוק שבין הפתי לחכם אמת ורשע ערום, כי הנה גם שלשתן משתעבדין בשתי נפשותיהם, באחת לעבודת שפחה, ובב' למעשה גבירה אצל חכם וערום, ושתיהן שפחות אצל הפתי הגמור, והנה הפתי והפוקר שניהם כפויי טובות הבורא ית' לנצח את הנפש המשכלת שלהם תחלה, זה בכדי להאמין לצבועים, וזה אין לו אמונה אפי' בחכמת אמת ושניהם מתגברים והולכים עד שיוצאים אפי' מתורת בעה"ח לבסוף כמשי"ת לקמן בארוכה, אכן החכם האמיתי אינו מאמין לכל אדם ולכל דבר, אא"כ נמלך בדעה והשכל שחנן ית' להתבונן בהם תחלה, דהיינו לדעת מה שהורשה להתבונן בו מעצמו, ע"פ הראיה או ע"פ ראיות נוצחות או ע"פ סברא ורוכא וחזקה וכיוצא בזה, ולחקור ולבדוק עדות החכמים ולתמוך על הימנותייהו, במקום שלא הורשה להבחין מפי עצמו, לפי שכמה מיני בירורין נבראו בעולם ובכ"א מדרגות זו למעלה מזו, שחייב האדם להדר תמיד אחר היותר מבוררין להסתפק במועט היכא דלא אפשר, יש מהן ראיות נוצחות ויש סברות, יש מקומות שלא מצינו בהן שום טעם וסברא, אלא שנתקיימו ע"פ הנסיון בחוש, ואפי' ע"פ עדי נסיון בלבד, כולם מרועה אחד ניתנו לנר למאור או לאבוקה בידי האדם למצוא הדרך הישרה בכל עסקיו (עיין פרק ד' סי' פ"ד). א"א ע"ה כפר באלילי תרח ונחשב לו לצדקה, והאמין באלהי שם ונחשב לו כמו כן צדקה, שלשים אלף ילדים ששרפו אנשי צור נחשב להם לאכזריות של ש"ד דעבודת כוכבים ואברהם כבש רחמיו על בן יחידו ונחשב לו לצדקה. משרע"ה אמר על יוצאי מצרים והן לא יאמינו לי וחשבה להם לצדקה (עיין תשובת הרשב"א) ויהושפט אמר (ד"ה ב' כ') והאמינו בנביאי ה' ותחשב לכם לצדקה, לפי שיצר לב האדם רע מנעוריו, וא"כ האמונה והחמלה וכל שאר המדות הן והפוכיהן סתמן רעים כשנמשכין מן הנפש הבהמית, אא"כ נתברר הטוב שבהן ע"פ הבחנת הבחירה של נשמה המשכלת: