חיי אדם, שבת ומועדים קי״ד

א

דין הוצאה בחה"מ ודברים שאסור משום טורח (סי' תקל"ה):
אע"ג דהוצאה מותר אפי' ביו"ט מ"מ אפילו בחה"מ אסרו דברים שיש בו טורח גדול ואפי' במקום דמותר להוציא אפילו בשבת ולכן אין מפנין מחצר לחצר דרך רה"ר אפילו מכעורה לנאה אבל אם יש פתח בין ב' החצרות מותר לפנות אבל מבית לבית באותו חצר מותר וכן אפי' דרך מבוי מבית לבית הסמוך לו יש מתירין ואם מתירא מחמת גנבים ושאר פסידא הכל מותר ואפי' מעיר לעיר בדבר האבד מותר אבל בדבר שאינו אבד אסור להסיע אפי' ממונו (סי' תקל"ח):

ב

אם הוא דר בחצר אחר מותר לפנות לחצר שלו אפי' מנאה לכעורה ששמחה לאדם לדור בשלו. ודוקא לחצר שלו אבל משום שאר הנאה כגון שהיה דר עם חבירו בשכינות ורוצה לדור בבית מיוחד אע"פ שנוח לאדם מ"מ אסור ומ"מ אם היה דר בין הנכרים או ענין אחר הנדמה לזה יש להתיר על פי ראות עיני המורה (תקל"ה):

ג

שולה פשתנו מן המשרה וכל כיוצא בזה מדבר האבד ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד. ומותר להכניס פירות מפני הגנבים אם אינם במקום המשתמר. מיהו יעשה בצנעה כגון שיכניס בליל' ואם הוא דבר שיש בו פרסום בלילה יותר מביום כגון שצריך להכניסו באבוקות ובקולות יכניסם ביום ואם א"א לעשותן כי אם בפרהסיא הכל שרי בדבר האבד (סי' תקל"ח):

ד

מי שיש לו סחורה שאם לא יהפכנה ממטה למעלה תתקלקל מותר להפכה בחה"מ. היו לו פירות שטוחין בשדה לייבש וירא מהמטר מותר לחפותם בקש אפילו חיפוי עב (שם):

ה

הזבל שבחצר אסור להוציא אלא יסלקנו לצדדים. ואם נתרבה עד שנעשה החצר כרפת מותר להוציא לאשפה (שם):

ו

מביאין מבית האומן כלים שהם לצורך המועד אבל מה שאינו לצורך המועד אסור שיחשדוהו שנתן לתקנו במועד ואפילו מאומן נכרי אסור. ואם אין לאומן מה יאכל וצריך ליתן שכרו אם אינו מאמינו מניחן בבית הסמוך לו ואם חושש שמא יגנבו מפנן לחצר אחרת אבל לא יביאם לביתו אלא בצנעה (סי' תקל"ד):