חיי אדם, שבת ומועדים ל״ב

א

המפשיט והמעבד והמולח (שכ"א):
המפשיט מן העור כדי לעשות קמיע חייב והמפרק דוכסוסטוס מעל הקלף ה"ז תולדת מפשיט (רמב"ם) אבל הקולף עור מעובד נתבאר לקמן במלאכת ממחק:

ב

אחד המולח את העור או שמעבידו בדבר שדרך לעבדו חייב (שכ"ז):

ג

הדורס על העור ברגלו עד שיתקשה או המרככו בידו ומושכו ומשוה אותו בדרך שהרצענין עושין ה"ז תולדת מעבד וחייב (שם):

ד

לפיכך אסור ליתן העור בבית הדריסה וזה אסור מדרבנן (עיין בהל' יו"ט במלאכת מעבד):

ה

המרכך עור בשמן ה"ז מעבד וחייב ולכן צריך ליזהר שלא למשוח מנעל חדש בשמן דחייב ואפי' במעט שמן ואינו מכוין לצחצחו אסור (לרמב"ם וש"ע סי' שכ"ז) ומ"מ גם ישנים אסור וכ"ש בזמה"ז (ז"ל תוספת' פ"ד אין מגרדין מנעלים ישנים אבל סכין אותם עכ"ל. ומ"מ נ"ל לאסור בזמה"ז דנפישי עמי הארצים ויסוכו גם חדשים):

ו

אע"ג דאין עיבוד באוכלין להתחייב עליו מ"מ אסרו רבנן אפי' כל מידי דדמי לעיבוד ולכן אסור לעשות מי מלח הרבה ליתן לתוך הכבשים או כמו שנוהגין ליתן לחמאה כדי שלא תסרח אבל יכול לעשות מעט מה שצריך לאותה סעודה (שכ"א):

ז

וכן אסור למלוח איזה חתי' צנון ובצלים וכיוצא בו אפי' לצורך אותה סעודה דהוי כמעבד ופשיטא אוגערקיש חיין אלא מטבל במלח חתיכה חתיכה ואוכל אבל ביצים ובשר מבושל וכיוצא בו שאין המלח מועיל להן מותר למלחן לאכלם באותה סעודה אבל להניחם לסעודה אחרת גם זה אסור (שם):

ח

אסור לכבוש כבשים דהוי כמעבד. וי"א משום דכבוש הוא כמבושל אע"ג דודאי אין בו חיוב שאינו תולדות האור מ"מ אסרו חכמים וכן אסור לשפוך יין ושאר משקין לכלי שיש בו חומץ כדי שגם זה יהיה חומץ דדומה לכובש כבשים (שם):

ט

אין למלוח ביחד הרבה פולין וקטניות שנתבשלו בקליפתן דהמליחה מועלת להן ואפי' לאוכלן לאלתר אסור (שם):

י

אסור למלוח בשר או דג חי אפי' במקום הפסד וכן אסור להדיח הבשר שחל יום ג' שלו בשבת משום דהמים מרכך הבשר והוי כעיבוד ומ"מ נ"ל במקום הפסד מותר ע"י נכרי (שם):

יא

המין טיבול שקורין מיזעריע שעושין מחתי' צנון ובצלים וכן שלאטין מותר למלוח כיון שנותן תיכף בתוכו שמן מחליש כח המלח (שם):

יב

אע"ג דאין עיבוד באוכלין היינו מה שהוא אוכל גמור אבל דבר שאינו אוכל גמור כמו חלב ושומן וכיוצא בו י"א דחייב משום מעבד (רש"י ור"ן בפ"ק דביצה):