חיים וחסד רס״ט

א

יראת ה' היא אוצרו (ישעיה לג, ו), ודרשו רז"ל (ברכות לג:) אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד, וכביכול איך שייך לומר זה. אלא זה הכלל גדול כ"מ שאין לאדם יראה, אף אם יראה בחוש שאין בעולם אלא כח הפועל בנפעל לא יכנוס זאת בלבו ולא יוכל לקבל שום שכל והבנה, אבל אם יהיה לו יראה מקודם אז יכול לקבל שכליות, והיראה נקרא מקבל, כמ"ש (משלי לא, ל) אשה יראת ה'. וז"ש אין להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים, 'בעולמו' – במקום שהשי"ת נעלם בו, אלא אוצר של יראה, היראה נקרא אור חוזר, שמחזיר השכליות להבורא, והשי"ת מחליף לו בכל שעה שכל אחר וחיות חדש, וז"ש (ישעיה מ, לא) וקויי ה' יחליפו כח, וז"ש (דברים ח, ג) על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, כי בכל נשימה ונשימה יוצא ממנה החיות, וזהו על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, ההויה ברוך הוא מחיה האדם. והנה אם אין יראה אין כלום, וזה שאמרו חז"ל (שבת קנא:) האי צורבא מרבנן לא מעני, והא קא חזינן דמיעני, אהדורי אפיתחא לא מיהדר, פירוש היראה נקרא פתח ליכנס בו כל הטוב (זהר ח"א ח.).

ב

והנה מי שיש לו מוח בקדקדו יכול להבין בשכלו שכל דברי עולם הזה והמדות של עולם הזה אין בהם ממש באמת, וכשתרצה לחקור אחר תוכן הדברים תראה בשכל שאתה אחדות הפשוט עם השי"ת, אלא אף שתבין זאת, אך מחמת שאין מדה ועצמיות נקודה שתפול ההבנה והשכל הזה על הנקודה ויתדבק ויתחבר בך, אך אחר שיהיה בך נקודת היראה, אז אפשר שתפול ההבנה על נקודת היראה שבך. וז"ש 'אין לו להקב"ה בעולמו' במקום שהקב"ה נתעלם בו, והוא העולם הזה שהוא כיסוי להשי"ת, 'אלא אוצר של יראה', אוצר לשון מעצור, כי היראה נקרא מקבל כמ"ש (משלי לא, ל) אשה יראת ה', כי אי אפשר לקבל שום שכל כי אם שיש לך יראה כנ"ל, והיראה נקרא אור חוזר כנ"ל. וזהו 'אין לו להקב"ה בעולמו', כשירצה להעלים השי"ת, 'אלא אוצר של יראה' פירוש כשיהיה לאדם יראה אז היראה הוא מעצור השכל ששורה בתוכו כי אם אין יראה אין מקום להשכל שישרה באדם.

ג

וז"ש האי צורבא מרבנן כו', כי אמרו רז"ל (נדרים מא.) אין עני אלא מדעת והתחברות להקב"ה, ומסתמא צורבא מרבנן יש לו דעת והתחברות עם השי"ת, ופריך והא חזינן דמיעני, פירוש שיש לומדים הרבה יודעים שכליות ואף על פי כן אין להם דעת והתחברות עם השי"ת, ותירץ אהדורי אפיתחא לא קמיהדר, פירוש שאין לו יראה, לכך אין יכול להתחבר אף על פי שיש לו שכליות כנ"ל. ועיין בזה היטיב: