חובת התלמידים ב׳

א

ראשית הסתגלות התלמיד

ב

את דאגתך, עמך אנו דואגים, ואת משאך הגדול ממך, עמך אנו למשא, וזה תכלית דברינו בקונטרס זה, ואם אך תשמע ותרצה, אישיות גדולה תעלה ממך, מעינות תורתך יפיצו ואורך ימין ושמאל יפרוץ, אשר לא שערת אתה ואבותיך.

ג

אל תעצב בחור ישראל, ואל יפול לבך בקרבך מן אחריותך הגדולה, כי העצבות מדה רעה היא ומקלקלת את המוח והלב אף מביאה לידי התרשלות, רק עשה זאת איפוא, התגבר בבוקר לקום ממטתך וחשוב את תמצית דברינו עד כה אליך, מן האחריות הגדולה אשר עליך ותדאג, אבל רק דאגה ולא עצבות, העצבות שורה במי שאבד את כל הונו למשל, מתיאש הוא ועצב, והדאגה במי שיודע שבמקום הזה עמוק באדמה אוצר נמצא, דואג הוא על עבודתו הרבה לחפור כ"כ עמוק באדמה, אבל במדה שתתרבה בו דאגתו במדה זו יתחזק ויתאמץ יותר בעבודתו, ישמח ויעבוד עד שימצא את אוצרו.

ד

תחשוב מן גודל האחריות אשר עליך ותדאג, ומתוך דאגתך זו תתחיל ברכת התורה ומעומק לבך תתפלל אל ד', הערב נא ד' אלקינו את דברי תורתך בפינו וכו'. כי באמת ערבה ומתוקה היא תורתך, הושיעני שגם אני ארגיש את נועם מתיקתה. ונהי' אנחנו וכו' כלנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, רחם נא עלי רבש"ע שאזכה לעלות אל אשר ראוי נער ישראל לעלות, ללמוד את תורתך לשמה ולדעת את שמך ד', שהיא המדרגה הכי גדולה והאושר הכי טוב בין בעוה"ז בין בעוה"ב.

ה

ומעתה בטח בד׳ ששמע את תפלתך וימלא את המית לבך ויוסיף בך רצון לתורה ותשוקת הנפש אל נועם טוהר העליון ואל קדושת אביך שבשמים. תשמח ותתחזק בעבודתך עבודת הקודש, ובכל היום גם את הדאגה הנ"ל תרחק מלבך (כי הדאגה התמידית מחלשת את המוח וגם היא עצמה נחלשה, אין דאגה ולא חשבון אם מתמידים בה תמיד) אבל גם בכל היום תזכור את תכליתך ומטרתך, רק תזכור ולא תדאג, רק כאיש ההולך בדרך ומזכיר עצמו כפעם בפעם את המקום אשר עליו ללכת שמה, למען לא יתעה אנה ואנה, ואת הדבר והמטרה אשר עליו להשלים למען יחיש ולא יתמהמה. למוד תורה והתפלל בשמחה על שזכית להיות נער ישראל קרוב לד', תדייק בכל כחך ומוחך בתורתך, תעמיק ותשכיל. כי דע נא שמי שמרמה את עצמו בתורה ואינו מדייק להבין את כל דבר על בוריו, ובפרט מי שחושב מחשבות אחרות בשעה שלומד, הרי זה ח"ו מזלזל בכבוד ד', לאמור שח"ו, ח"ו, אין כדאי לו לעבוד לצמצם את מוחו ולהעמיק בדברי אש של מעלה אלו.

ו

תכוון בתפלתך כפי יכולתך, ואף אם קשה לך לכוון פירוש המלות בכל תפלתך, עכ"פ תזכור בכל עת תפלתך שעומד אתה לפני אביך אב הרחמן נורא מרום וקדוש. אכל, שתה, יישן ככל צרכיך, אף תשמח עם חבריך, חברים טובים לומדי תורה המתנהגים בדרך ד'.

ז

ומעתה אם את דברינו עד כה הכנסת אל לבך ורוצה אתה לשמוע גם הלאה את הדרך, אשר תעלה בו אל ד' ואת האמצעים אשר על ידיהם תתקשר לתורה ועבודה, אז כבר יכולים אנו לקוות שסוף כל סוף תגיע אי"ה אל המצב אשר עליך יאמר ד', בן יקיר אתה לי, ילד שעשועים, כי מדי דברי בך זכור אזכרך עוד רחם ארחמך.