א
אין הפרש בין אשה גדולה לקטנה בטומאת נדות וזיבות אלא אפי' בא דמה ביום לידתה טמאה וכל הנשים מתטמאות בנדות בין שפחה בין משוחררת וגיורת:
ב
האשה מטמאה בין באונס בין ברצון ואפי' לא יצא הדם לחוץ אלא נעקר מן המקור ועדיין הוא בבית החיצון טמאה ובית החיצון זהו בית השינים מקום שמגיע אליו האצבע בשעת גמר ביאה ובית השינים עצמו כלפנים:
ג
בזמן הזה שאין בקיאות בדבר כל שהאשה מוצאה דם בעד שלה טמאה:
ד
המראות שהיו חכמים מטמאין בהן חמש הן האדום כדם הקזה והשחור כדיו וכקרן כרכום וכמימי אדמה ממקום ידוע בא"י וכמזג יין השרוני ואין אנו צריכין לכתוב משפטי בדיקות שכבר גזרו עליהן בזמן הזה כל שיש בו מראה אדמומית כלל בין שהיה עמוק הרבה או דיהה הרבה טמא וכן כל מראה שחרות אבל הירוק והלבן אף על פי שסמיכתו כדם ה"ז טהור:
ה
נאמנת אשה לומר כמראה זה ראיתי ואבדתיו ואם היה ירוק או לבן מטהרין לה:
ו
ראתה דם עבה הרבה טמאה יתר מיכן אפי' השליכה כמין קליפות וכמין יבחושין כל שיש בהן אדמימות או שחרות אעפ"י שהן קשין כאבן מטמאין אותה:
ז
המשלכת חתיכה בין אדומה בין לבנה או ירוק אעפ"י שאין עמה דם טמאה שא"א לפתיחת קבר בלא דם ופעמים שטמאה משום יולדת מפני החתיכה כמו שיתבאר:
ח
היה בה מכה תוך אותו מקום והרי הדם שותת יש מי שהורה שמטהרין אותה אפי' בזמן הזה ויראה לי שמטמאין אותה שאם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה טמאה דין התלמוד וא"כ פעמים אתה מביא אותנו להקיף ולבדוק בדמים:
ט
אשה שהשתינה מים ויצא דם עם מי רגליה בין מעומד בין מיושב ואפילו הרגישה בגופה ונזדזע אינה חוששת שהרגש' מי רגלים היא זו ובידוע שאין דם הבא עם מי רגלים אלא דם מכה:
י
הבועל את הבתולה אפילו היתה קטנה שלא הגיע זמנה לראות בועל בעילת מצוה וגומר ביאתו ופורש ויושבת ז' נקיים מאחר שיפסיק הדם כשאר הרואות מכאן אתה למד שאין תולין במכה שאין לך מכה גדולה מן הקטנה שנבעלה והדם שותה ממנה מחמת הבעילה:
יא
אפי' לא ראתה דם בתולים אין אומרים שמא הטה ועדיין בתוליה קיימין שאין ההטייה מצויה אלא הואיל ובעל חוששין שמא ראתה טפה דם כחרדל ואבדתו לפיכך גומר ופורש ממנה ז' נקיים חוץ מיום הבעילה כשהוא גומר בעילת מצוה ופורש יראה לי שהוא מותר לפרוש מיד כשבעל שאם אין מתירין לו כן לבו נקפו ואומר עם הטמאה שמשתי ויש שהורה שצריך להמתין עד שתמות תאותו ויפרוש כשם שצריך במשמש עם האשה ופרסה נדה כמו שיתבאר:
יב
האשה שתבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים ואפילו בדקה עצמה בשעת התביעה שמא מחימודה לאיש ראת' דם טפה בחרדל ואבדה וצריכה בדיקה תוך ז' וטבילה בליל ח' כשאר הרואות ואע"פ שלא בדקה ביום התביעה להפסיק בין טומאה לטהרה מונה מיום שלאחריו שאין ראית חמוד אלא ראיה קטנה לשעתה לפיכך אינה צריכה לבדיקת הספק:
הלכות נדה לרמב"ן
מקור: www.nli.org.il
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל ashoova@gmail.com האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…