הלכות נדה לרמב"ן ט׳

כבר ביארנו שאין האשה טובלת ביום ז' לספירתה אלא עד הלילה. יתר על כן גזרו שאפי' ביום ח' לא תטבול ביום מפני סרך יום ז'. הי' שם דוחק כגון שהיו דלתות מדינה נעולות בלילה או שהי' מקום גדודי חי' וליסטים או מקום צאה יותר מדאי טובלת ביום ח'. לא הי' שם דוחק וטבלה, מה שעשת עשוי.

דין התורה שתהא הטובלת מעיינת בעצמה סמוך לטבילה ובודקת כל גופה שמא יש דבר חוצץ בטבילה ועזרא ובית דינו תקנו שתהא האשה חופפת ראשה וכל שער שבה במים חמין.

דין חפיפה זו רוחצת ראשה וכל מקום שער שבגופה במים חמין ומסרקת אותן או מפספסת אותן בידים יפה יפה כדי שתתיר שערותיה אם היה בהן קשר:

כבר נהגו בנות ישראל לשטוף כל גופן בחמין בשעה שחופפות כדי שיעלה להן לכל הגוף יפה:

לא תחוף האשה בנתר ולא באהל וכיוצא בהן שהן מסבכין את השער ולא במים צוננין אלא בחמין שמתירין את השער:

חפיפה זו צריכה שתהא סמיכה לטבילה חופפת בלילה וטובלת מיד כל שיכול לסמוך שלא יהא ביניהם הפסק כלל הרי זה משובח:

נזדמנה לה טבילתה בליל שבת וי"ט חופפת ביום וטובלת בלילה אפי' חל יו"ט בע"ש חופפת בעיו"ט וטובלת בליל שבת מפני שא"א לחוף בלילי הטבילה ולא עכבו חכמים שימושה מפני סמוכות חפיפה לטבילה:

אע"פ שחופפת ביום וטובלת בליל' בודקת כל גופה יפה סמוך לטבילה שמא יהא עליה דבר חוצץ. בדקה ביום בשעת חפיפה ולא בדקה סמיך לטבילתה בלילה אם שמרה עצמה משעה שחפפה עד שטבלה מלהתעסק בדבר הנדבק בה עלתה לה טבילה:

אפי' נתנה תבשיל לבנה ולא בדקה עצמה וטבלה אינה טבילה. בדקה עצמה יפה ולא חפפה אפי' חפפה לאחר טבילה ולא הי' שער קשור בכל גופה כאילו לא טבלה:

חפפה בא' בשבת וטבלה בליל שלישי עלתה טביל' והוא שבדקה בשעת טבילה כמו שביארנו:

לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא האשה מדיחה קמטיה ובית הסתרים שלה בשעת חפיפה אע"פ שאינן צריכין שיבואו בהם מים צריכין שלא יהא בהן דבר חוצץ מעשה באשה אחת שטבלה ונמצאת לה עצם בין שיניה והצריכוה טבילה אחרת:

נתנה שערה בפיה, קפצה ידה, קרצה שפתותיה כאלו לא טבלה:

הרצועות שבראשי הבנות חוצצות וכן לפלוף שחוץ לעין וגלד שחוץ למכה והרטי' שעלי' וגלדי צואה שעל הבשר, בצק שתחת הציפורן והטיט אפילו נגד הבשר וצואה שתחת הציפורן שלא כנגד הבשר הרי אלו חוצצין לפיכך נהגו שיהיו נוטלות צפרניהן בשעת טבילה מפני שאינן בקיאות לכוון כנגד הבשר ושלא כנגדו:

אפילו כל שהוא חוצץ בטבילה כיצד הי' עלי' בצק או דם יבש או דם שנסרך בבשר אפילו לח וכיוצא בהן מדברים החוצצים אפילו טפה כחרדל אם מקפדת עליה ודרכה להעבירה לא עלתה לה טבילה, ואם אין דרכן של נשים להקפיד בכך לעולם, עלתה לה טבילה, ואם היה חופף את רוב גופה לא עלתה לה טבילה:

טבעת אצבעותי' של אשה והצמידים שעל ידי' אם היו מהודקין חוצצין ואם היו מרופין והמים נכנסין ביניהם אין חוצצין:

היתה חברתה אוחזת בה בשעת טבילה לא עלתה לה טבילה ואע"פ שרפתה ידיה עד שבאו בהם המים גזרה שמא לא תרפה ואם הדיחה ידה במים עלתה לה טבילה:

חץ התחוב באדם בזמן שנראה חוצץ לפיכך אשה שנכנס לה קוץ ברגליה לא תטבול עד שתעקור אותו בכדי שלא יראה ממנו בחוץ כלום שלא תרגיש בו ותקפד עליו.

היה רגליה משוקעות בטיט לא עלתה לה טבילה וכן אם היו צרורות וקסמין בסדקי רגליה לא עלתה לה טבילה לפיכך לא תטבול אשה עד שתבדק מקום רגליה מן הטיט וכן לא תטבול במקום שיש שם פחד נפילה או שבושה מן אדם ואם טבלה לה באילו עלתה לה טבילה:

כיצד היא טובלת לא עומדת ולא שוחה יותר מדאי ואינה צריכה לפישוט ידים ורגלים לגמרי אלא כדרך גדילתה פותחת זרועותיה וירכתה מעט שתהא נראית כעורכות לבית הסתרים וכמניקה את בנה תחת הדד וכאורגת בעמרים לבית השחי:

צריך לזהר בטבילת הנהרות שלא לטבול בהן בשעת הגשמים ולא בזמן שגדלים מחמת השלגים שנפשרין שאין המים מטהרין בזוחלין אלא המעיין בלבד אבל המעיין שנתערבו בו הנוטפים עם הזוחלין לא עלתה בהן עד שיהיו רוב מימיו מן המעין:

כך אמרו חכמים אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי ניסן בלבד אצ"ל בנהרות המכזבים שאין טובלין בהן אלא בשעת השרב ושלא יתערב בהם אלא מן המעיין:

דיני המקוה הכשר והפסול ודרך טבילה ומשפטי החציצה אין כאן מקום פירושן אבל הדברים שצריכין בני אדם ליזהר בהם תמיד וללמדם בתוך ביתם בכל יום הן שכתבתי בכאן:

תבדוק ביום ההפסקה מבע"י בדיקה יפה בדיקת חורין וסדקין יפה יפה ותחליף חלוקה ואין בדיקת יום ראשון מימי הספירה ובדיקת יום הז' כענין זה בבדיקת חורין וסדקין ודי לה בבדיקת יום ראשון וז' אך מן המובחר הוא לבדוק בכל יום ויום מז' ימי הספירה וכן שיום ההפסקה לא יעלה למנין הז' גם ברואה יום א' בשחרית ופסקה לאלתר כל אותו יום טמא' הוא ולא תעשה אותו יום הפסקה שחזקת יום ראשון מעיין פתוח ודמיה חוזרין לה אלא למחר יהיה יום ההפסקה מיום ג' ואילך תתחיל למנות ז' ימי הספירה:

ומדיני הכתמים כל כתם שהוא כגריס טמא הוא כראיה גמורה. ואם הוא פחות מכגריס, אם נמצא מחגור ולמטה טמא. מחגור ולמעלה טהור והוא שלא פשטה כגריס או שלא עשתה שום דבר שתוכל לומר שממקום טמא הוא הכתם:

והמובחר הוא בחפיפה שתהא סמוך לטבילה אם חפפה מבע"י מה שעשתה עשוי ובלבד שתזהר לבלתי תגע בתבשיל עבה או בכל דבר החוצץ משעת חפיפה עד שעת טבילה:

ומדיני החציצה לא טוב היות האדם מחמיר יותר מדאי ומחפש אחר הספיקות לפסול טבילתה בדבר הקל כי אם כן אין לדבר סוף אלא אחר שחפפה ראשה וסרקה במסרק וחפפה ורחצה כל גופה בחמין ונזהרה לבלתי תגע בשום דבר חוצץ ותעשה טבילתה בפשיטות איבריה וכל גופה. לא יכניס אדם ראשו בספיקות החמורות אשר אין להם קץ וסוף כגון עצמה עיניה ביותר ומשאר הספיקות כי מי יוכל להבחין בין עצמה ביותר ובין לא עצמה ביותר:

תהלה ושבח לאדוני האדונים. השלמנו הלכות נדה הנהוגות באלה הזמנים. בדברים ערבים ונכונים. לוקטו ממאמרי חכמים הקדמונים. וכענין שאמרו דבר זה נפתח בגדולים ונסתיים בקטניים:תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.