דברי חלומות ח׳

א

ליל א' דחול המועד פסח הגידו לי בחלום ענין מה שאמרו (תיקוני זוהר תיקון יג וש"מ) משה מלגאו יעקב מלבר. כי שורש יעקב מדת האמת וזהו עצמיותו. והלבוש למדת האמת הוא מדת התמימות דבזה היה מצויין לכל וניכר ונודע כמו שכתוב ויעקב איש תם. ובכל דבר יש פנימיות וחיצוניות [הפנימיות הוא עיקר הדבר כמות שהוא והחיצוניות הוא התפשטות הדבר לענינים החוציים שאי אפשר להתגלות בהם כמות שהוא בפנימיותו רק בענין אחר ולפעמים אפילו בהיפך ממה שהוא באמת. ומכל מקום על האמת הכל אחד עם הפנימיות רק שזה הוא מצד החיצוניות אי אפשר להתגלות דבר זה בחיצונים ועל פי חוץ בענין אחר ומכל מקום הוא הוא ודא ודא חדא] ופנימיות התמימות הוא ההנהגה בתום [שזהו עצם ענין התמימות שהוא ההנהגה על דרך האמת כפיו כן לבו ואין יודע לרמות]. ופעמים יש שאי אפשר להתנהג בתמימות הפשוט דעם עקש תתפלל כתיב וכדרך שעשה יעקב עם לבן וכמו שאמרו (מגילה יג:) אחיו אני ברמאות. ויעקב אבינו ע"ה ששרשו מדת האמת והתמימות הגמור היה ממולא בה גם בחיצוניותו עד שאפילו מנהגיו עם לבן במקלות ברמאות לא יצא גם כן מלבר ממדת תמימותו בזה כלל [וזהו שורש קדושת זרעו אחריו זרע ישראל שאין בו פסולת כלל שאפילו יוצא לבר ועושה מה שעושה לא יצא משורש נקודת האמת ליעקב כלל וכמו שאמרו (שבת פט:) דיהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית] ומשה רבינו ע"ה גם כן ממדה זו [דאמת שהוא שורש התורה דכתוב בה אמת ונקרא תורת אמת וזכה ונקראת על שמו תורת משה. והלבוש להשגת אמיתות התורה הוא התמימות להיות תמים עם ה' דתומת ישרים תנחם וכמו שאמרו בפרק רבי עקיבא אנן דסגינן בתמימותא כו'] אבל רק בפנימיות [דהנהגת התורה הוא להיות מוגדר כפי מצותיה ושלא לצאת מלבר כלל] היינו להתנהג בתמימות בפעל גמור בכל דבר לא בענין אחר כלל. עד כאן מה שאני זוכר.