בעל שם טוב, קונטרס מאירת עינים נ״ד

א

שמעתי כי הרה"ג משדה לבן שחיבר הספר ושב הכהן היה מתנגד גדול על הבעל שם טוב ז"ל, ופקד על כל אנשי עירו שאם יבא הבעש"ט לא יתנו לו אכסניא, וכן היה שכשבא הבעש"ט הקדוש לעיר שדה לבן לא הניח אותו שום בר ישראל שיעמוד אכסניא בביתו, ונסע משם למקום אחר, ואחרי נסעו משם נזדמן אצל הרב איזה שאלת נשים והכשיר, ואחר כך בלילה עיין באיזה ספר, והיה נראה לו שהשאלה שהכשיר ביום, היה ראוי להיות טריפה, ושלח תיכף להודיע שהוא טרפה אבל כבר היה אחר מעשה, ונתחרד הרב חרדה גדולה עד מאוד, כי היה גדול מאוד ביראת שמים, ונצטער מאוד על מכשול חמור מה שיצא מתחת ידו, ומחמת גודל המרירות שהתמרמר על זה יצא כמעט מדעתו, והתחילו בני ביתו לדרוש ברופאים ולא היה מהם תועלת, ושמעו שלא רחוק מעיר מעזבוז יש מומחה אחד שיודע לעסוק בלחשים, ונסעו עם הרב אל זה המומחה, אכן בדרך פגעו בהם אנשים, וכשראו שמובילים אדם גדול זה אל מלחש, אמרו אותן האנשים הלא ודאי יותר טוב ליסע עמו אל הבעל שם טוב כיון שאינכם רחוקים עכשיו ממעזבוז, והנה אף שהם היו מתנגדים גדולים על הבעש"ט כמו שהשריש להם אביהם הרב, מכל מקום הטו עכשיו אזנם והתחילו לעשות נסיעתם למעזיבוזש, והנה תיכף הכירו בו בהרב החולה שינוי לטובה, וכן הוטב לו בכל דרך נסיעתם מעזיבוזה, עד שכשבאו להעיר ממש נתיישבה דעתו עליו לגמרי, ונכנס לבית הבעל שם טוב בדעה צלולה ומיושבת כשאר כל אדם, ולקח הבעש"ט ספר אחד והראה לו כי באמת יפה הורה, כדין וכהלכה, ולא טעה כלום בהוראה זו, רק לפי שלא רצה לקבל את פני הבעל שם טוב בהיותו שם בעירו, נתגלגל הדבר שיצטרך לבא לכאן לקבל פניו.
(במכתב הרב ממעזבוש).