בני יששכר, תשרי י׳:ו׳

א

עוד אמר הקדוש הנ"ל. הנה בש"ע חו"מ קיי"ל להלכה בהתחייב אדם א"ע ליתן לאחד מזונת אין הלבושי' בכלל המזונות. אבל התחייב בפרנסה. הלבושים בכלל ואנו יושבים בסוכ"ה זכר לענני כבוד שהיו במדבר בזכות אהר"ן והעננים היו מגהצין את בגד"י ישראל ולכך לא בלו שלמותיהם. והם (הענני' בעצמם כנ"ל) כמו לבושים ולכך טוב לכוין בסוכות (שהוא זכר לעננ"י כבו"ד וגם הוא סוד או"ר מקי"ף מלבוש כנ"ל) שם של ע"ב ונקודו' סגלין תחת כל אות שהוא בגימטרי' (עם הנקודות) שב"ע (כ"ה בכוונות האריז"ל) כי מאחר שאנו עושים זכר לענני' שהם מלבוש"ם כש"כ מזונות רצ"ל אם הש"י מלביש אותנו כש"כ שהתחייב א"ע לזון אותנו) עכ"ד בקצת תוס' ביאיר שכתבתי לפניך:

ב

ולפ"ז ע"י מצות סוכ"ה אנו ניזונים מכח ק"ל וחומ"ר. אם הקב"ה פורס סוכ"ת של"ם עלינו אור מקיף מלבוש מכש"כ שהוא התחייבות לזון אותנו והנה ק"ו. בתורה שבע"פ הוא המד' הראשונה מן י"ג מדות שהתורה נדרשת מכוון נגד המדה הראשונה מן י"ג מדות של רחמים הוא מדת א"ל. ונ"ל דבזה תמצא טוב טע"ם בכוונת האריז"ל לכוין שם א"ל בצירי והנה שם א"ל מורא על חס"ד כמד"א חס"ר א"ל כל היום כי הש"י מכלכל חיים בחס"ד והנה באים לנו המזונות ע"י ק"ו המעורר מדת א"ל חס"ד בכדי שיזון אותנו בחס"ד אפי' אין לנו זכו' ח"ו וכב' קדם מאמרינו שהק"ו הראשון שבתור' היא מה שנשאו הדשאים ק"ו בעצמן ולמה עשה היוצר בראשי' כן ולא אמר בפירוש למינה"ו עד שיצטרכו להוליד ק"ו והוא להיות הדשאין המזון הראשון שנברא בעולם הנה נתהווה פעילת ברייתן ע"י לימוד ק"ו כדי שיהי' המזון ע"י חס"ד א"ל וע"כ נקראים הדשאים עש"ב הוא שם ע"ב (בגימטרי' רס"ד) בניקוד סגלין נקוד' החס"ד ס"ה בגימ' עש"ב שב"ע (ונתתי עש"ב בשד"ך וכו' ואכלת ושבע"ת) אשר הוא הכוונ' בימי סוכות וענני"ם היו בזכות אהר"ן (איש חס"ד כנ"ל ועיין בכתבי האריז"ל) הוא מברך את ישראל בשלום בגימ' חשמ"ל מלבוש הבן הדבר היטב: