בני יששכר, שבתות ט׳:י׳

א

אמרז"ל במדרש רבה אין ישראל נגאלין אלא בזכית השבת שנא' בתשובה ונחת תושעון עכ"ל. נ"ל פירושו היינו עשיית תשובה ביום הנחת והמניחה (או ע"י יום הנחת הוא התשובה ועי"ז) תושעון ונראה לומר הטעם. דכבר כתבנו כ"פ בשם הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה ובשם הגדולים והוא לקוח מן ספר"י דאין תשובה מועלת לגוים רק לישראל דנק' בנים והקב"ה למו אב ואב שמחל ע"כ כבודו מחול. משא"כ אומות העולם הקב"ה נקרא עליהם מלך (כי הם עבדים) ומלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול וע"כ גוי ששבת חייב מיתה דשבת נק' שרביט של מלך משא"כ ישראל בשבת בשרביטו. ואות היא בינו ית"ש ובינינו שאנחנו נקראים בנים וממילא מתקבלת תשובתינו. וימהר לגאלינו גאולת עולם ב"ב. ומעתה ממילא מובן לך המדרש הנ"ל בטוב טעם ודעת. וזה שכתבו גורי האריז"ל י"י מלך גאות לבש. אותיות גוא"ל שבת. מהראוי להתבונן מפני מה נרמז הדבר בתיבות גאות לבש (עמ"ש הרב מ' חיד"א זלה"ה) ונ"ל דהגאות אסור משום דאין משתמשין בשרביטו של מלך. דכתיב י"י מלך גאות לבש וכבר פירשתי בזה מימי חורפי. הא דאמרי רבנן כל המתייהר כאלו בא על כל עריות כולן. דטעם איסור העריות ג"כ משום דאין משתמשין בשרביטו של מלך. ועיין בברית מנוחה טעות דור המבול הבינו באורות העליונים משפיעים ומקבלים עיי"ש ובאמת זה אסור גם לבנים (דבנים רשאין להשתמש בשרביט האב) כי מה דאישתרי אישתרי. אבל מה שלא התיר הקב"ה הנה הוא הוה עלינו למלך ואין משתמשין וכו' (אח"ז בא לידי ספרי הרב החיד"א וראיתי ג"כ שכתב כן פי' הגמ' הנ"ל כדברי והנאני שכוונתי לדעת גדול כמוהו) ובאלה הדברים תבין למה נרמז. גוא"ל שב"ת בתיבות גאות לב"ש להורות דהגם שנית' לנו שבת לגאולה ע"י התשובה. והכל מטעם דאנחנו נק' בנים והקב"ה נק' עלינו אב עכ"ז איסור הגאוה במקומה עומדת והקב"ה נק' עלינו מלך י"י מלך גאות לבש וכ"כ הרב הגדול מ' חיד"א בשם גדול אחד. דלכך תיקן שלמה שניות. דכתיב ב' וישב שלמה על כסא י"י. והא קיי"ל במלך אין יושבין על כסאו ועל כרחך הוא מטעם דנק' בן וסד"א להתיר עריות ח"ו ע"כ תיקון גדר וסייג שניות לעריות:

ב

ובזה יש לפרש מה שאנו אומרים בתפלות עשרת ימי תשובה. אבינ"ו מלכינו חטאנו לפניך. רצ"ל חטאנו לפניך במצות שנתת לנו ואתה נק' לנו אב. כגון שבת ותשובה. וחטאנו לפניך בעריות וגאות שאתה אסרת אותם עלינו להיותך נק' מלך. הבן הדבר: