בני יששכר, שבתות ח׳:ב׳

א

ויתפרש עוד ואני תפלת"י וכו' ואנ"י דייקא עפ"י מה שתיקנו בנוסח ברכ' אחרונ' של הלל וחסידי"ך צדיקים עושי רצונך דקשה לכאורה למה ליה למימר עוש"י רצונ"ך ודאי כיון שהם צדיקים המה עושים רצונ"ו וגם ק' מהו וחסידי"ך צדיקי"ם הלא ידוע צדי"ק הוא העושה כפי התחייבות מן התורה. וחסי"ד היא העושה לפנים משוה"ד ולפ"ז איך צודק לומר וחסידי"ך צדיקי"ם והנראה דהנה צדי"ק נקרא העוב"ד היינו המתפלל לפני הש"י על כל ענייניו ביודעו שכל תנועותיו ועשיותיו נקשרי' בחפץ הבורא ית"ש בהשגחה נפלאה וזהו נקרא עבוד"ה כמו שדרשו מפסוק ולעבד"ו בכ"ל לבבכ"ם איזהו עבודה שבלב זו תפל"ה. והקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים משא"כ בשאינן צדיקים נאמר גם כי תרבו תפלה אינני שומע. והנה גם בצדיקים שהקב"ה שומע לקולם נאמר כה אמר ה' בע"ת רצון עניתיך משמע כאשר ח"ו אין ע"ת רצו"ן אינו בטוח שתקובל התפל"ה והנה אמר חז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל. ונ"ל הנרצה בסידור השבח קודם התפל"ה הוא ע"פ האמר בר"מ פ' בא פקודא בתר דא לספר בשבחא דיצ"מ וכו' וקוב"ה חדו בההוא סיפור וכו' וישראל בההוא סיפורא יהבי חילי למאריהון כמלכא דאתוסף חילא וגבורתא כד משבחין גבורתיא ואודין ליה וכו' עיי"ש כל הענין אם כן לפי"ז תתבונן שסידור שבחו של מקום הוא רצונ"ו ואם כן המסדרים השב"ח כביכול המה עושים ומתקנים להבורא ית"ש הרצו"ן והגם שח"ו אין אז ע"ת רצו"ן הנה הצדיקים נקראים עושי רצונו כביכול. ולפ"ז תתבונן העובד המתפלל נקרא צדי"ק. משא"כ המתפלל ועובד לפנים משוה"ד היינו שמסדר שבחו של מקום תחלה עושה להש"י כביכול רצו"ן ואח"כ מתפלל ותקום בודאי כיון שכבר יש ע"ת רצו"ן וזה שתקנו יהללוך ה' וכו' וחסידי"ך צדיקי"ם שהם צדיקי"ם שעובדי' עבודתם ועובדין בחסידו"ת שמסדרים השבח מקודם ועי"ז הם עושי רצונך. הבן הדבר וזה שאומרי' כנ"י ואני תפלתי לך ה' ע"ת רצ"ון הנה בעת רצו"ן הל"ל כמד"א בעת רצו"ן עניתיך אבל ע"פ הנ"ל נ"ל הכוונה ואנ"י מתפלל אליך קודם תפילתי שיהיה מוכן עת רצו"ן ואח"כ אלקים ברב חסדך ענני באמת וכו' הבן כי קצרתי במכתב: