בני יששכר, שבתות ז׳:י״ז

א

מענגיה לעולם כבוד ינחלו טועמי' חיים זכו יש לפרש ע"פ מ"ש בזו"ח מדרש הנעלם בראשית דף כ"א ע"ד וז"ל ואמר ר' נחמן נפש יתירה ניתוספת באדם ביום השבת אמר רבי מאי נפש יתירה זו א"ל רוח הקודש ששורה עליו ומכתיר לאדם בכתר קדוש בכתרי המלאכים והוא מאותו רוח שעתיד לשרות על הצדיקים לעתיד לבוא וע"כ חייב אדם לכבד את יום השבת על האי אושפיזא קדישא דשרי עמיה. ואמר ר' נחמן רוחא דא איך איתקרי מכובד איתקרי קדוש איתקרי הה"ד וקראת לשבת עונג כמשמעו לקדוש ד' מכובד הוא תוספת הרוח הנק' קדוש ד' הנק' מכובד עכ"ל רצ"ל סיפא דקרא לקדוש ד' וכו' לא קאי על רישא דקרא"ת לפרש וקראת לקדוש ד' מכובד רק הוא לנתינת טעם על הרישא מצות עונ"ג והטעם הוא לקדוש ד' מכובד שבא אליך אושפיזא קדישא הנק' קדוש ד' קדו"ש מאתר דחכמה. והוא נק' מכוב"ד כבוד חכמים ינחלו ולפ"ז הלמ"ד של לקדוש יתפרש בשביל קדוש ד' כמו בכמה מקומות והנה אמרו בגמ' הכל מודים בשבת דבעינן לכם דכתיב וקראת לשבת עונג והנה כבר כתבנו בפירושו הלא עיקר התענוג הרוחניי הוא בתורה ועבודה ולא בתענוג הגופניי במאכ' ומשתה (ויש עוד מקום שאלה בנסתרות לד' אלקינו כיון שביום השבת אין זמן בירור היו לכאורה מהראוי שלא לאכול ולשתות בשבת וכן שאלני זקן אחד מקובל בימי חורפי) והנה בגמ' קפסיק תנא למילתי' הכל מודים בשבת דבעינן לכם. ואמרנו הטעם עפ"י דרך הפשוט דהנה יעקב ועשו חלקו את נחלת עוה"ז ועוה"ב ונטל עשו לחלקו עוה"ז ויעקב עוה"ב והנה לפ"ז יקשה איך רשאים אנחנו ליהנות מן תענוגי עוה"ז אפילו בשבתות וי"ט. זולת ההכרח לחיות כיון שהעוה"ז הוא של עשו והנה הרב הגדול מהר"ש פירמו תירץ דהנה כל העולם הי' תלוי ועומד עד ששה בסיון אם יקבלו את התורה מוטב ובאם לאו יחזיר אם העולם לתוהו ובוהו והנה בהגיע העת החזיר הש"י את התורה אל כל האומות ולא רצו לקבל' ולא נשאר זולת ישראל ואלו לא הי' ישראל רוצי' לקבלה הי' נחרב העולם אם כן הי' העולם בסכנה גדולה וישראל הצילו את העולם מחורבנו. וקי"ל המציל מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר (אע"פ שהוא של חבירו) לעצמו הציל (כיון שהי' הדבר בסכנה) ע"כ כיון שישראל הצילו את העול' שהי' בסכנה לעצמם הצילו וגם עוה"ז שלנו הוא. ואדרבה כל מה שהאומות נהנים מן עוה"ז גזילה הוא בידם. ומזה הארכנו בזה בדרושי חג העצרת. בהא דאמרו הכל מודים בעצרת דבעינן לכם מ"ט יום מתן תורה הוא וקנינו את כל עוה"ז גם כן על ידי קבלת התורה שהצלנו את העולם מן הסכנה המופלגת. ע"כ לזכר זה בעינן לכם להתענג בתענוגי עוה"ז גם כן. וכן הכל מודים בפורים דבעינן לכ"ם דהנה המן ביקש להשמיד ולהרוג וכו'. והנה ח"ו אם אין ישראל אין תורה והי' העולם חוזר לתוהו ובוהו והנה ישראל בתפילתם שהצילו את עצמם הנה הצילו את העולם ולהם נתנה הארץ ע"כ בעינן לכם להתענג בתענוגי עוה"ז ג"כ והנה בשב"ת כתב הקדוש בעל אוה"ח ששת ימים עשה ד' וכו' שהש"י לא ברא רק ששת ימי ימי החול וברא את יום השב"ת וע"י יום השבת נבראים שוב מחדש ששת ימים עם כל צבאם ואלו יצוייר ח"ו באיזה זמן שיהי' העולם מבלי שומר שב"ת הי' העולם חוזר לתוהו ובוהו וכבר הארכנו בזה בדרכים שונים עפ"י המסורהג' פעמים ברא אלקים. בראשית ברא אלקים ברא אלקים לעשות ברא אלקים. אדם על הארץ. ע"ש ולפ"ז הנה בכל שבת בשבתו העוה"ז הוא בסכנה זולת שמצילין ישראל ע"י שמירת השבת כי אלו יצוייר ח"ו שלא ישמרו וכו' הי' העולם חוזר לתוהו ובוהו והנה כשמצילין ישראל את העולם לעצמם מצילין ע"כ לזכר זה הכל מודים בשבת דבעינן לכם וזה הוא קרוב לפשוטו והנך רואה בדברי הנביא עפ"י פשט דברי הזו"ח מדרש הנעל' שהבאתי הנה טעם העונג שבת הוא לכבד האושפיזא קדיש' דאיקרי קדוש ד' מכובד והנה מבואר אחר כך במקרא קדש אמר הנביא אז תתענג על ד' והרכבתיך על במתי ארץ היינו עוה"ז הגם שהוא לחלק עשו הנה זכית בה בדין ההצלה וגם כן והאכלתיך נחלת יעקב אביך היינו עוה"ב שנפל בגורלו של יעקב לו ולבניו אחריו אבל זה אינו מבואר בפסוק לטעם רק להבטחת' שיהי' שכרו כך וכך כיון שהשומ' שבת מציל את העולם מגיע לו נחלת ב' עולמות. וזה שיש לפרש בנוסח שהתקינו אנשי כה"ג. מענגי"ה לעולם (רצ"ל אותן המענגים את השב"ת רק בשביל העולם. היינו שמצילין את העולם וזוכין בו ומתענגים תיכף מטוב עוה"ז לזכות בו. הנה) כבו"ד ינחלו (זוכים לטוב ועושר ונכסים וכבוד עוה"ז. כבוד הוא עושר כענין ומאשר לאבינו עשה את כל הכבו"ד הזה. אבל) טועמיה (אותן המענגים את השבת בשביל הטע"ם שאמר הנביא. לכבד אושפיזא קדישא דאקרי קדוש ד' מכובד. הנה) חיים זכו. דהנה הטעמים בחכמ"ה. והחכמה תחיה. הבן. (והוא מדה כנגד מדה אותן המענגי' את השבת על שזוכי' בעוה"ב על ידה שמצילי' את העולם כנ"ל הנה זה יהיה שכרם. כבוד ינחלו היינו עושר ונכסים וכבוד בעוה"ז. אבל טועמיה. היינו מענגים עבור הטעם הנאמר בנבואה שהוא לכבוד הנשמה יתירה הנקרא קדוש ד' מכובד. הן המה חיים זכו דהנה תמצא במדרש הנעלם שהבאתי לעיל. אמר רבי מאי נפש יתירה זו אמר ליה רוח הקודש ששורה עליו ע"ש. והנה רוח הקודש נקרא חיים. כדכתיב ותח"י רוח יעקב וכו' מתרגמינן ושרת רוח קודשא וכו': וזהו טועמיה חיים זכו: