בני יששכר, ניסן ה׳:י״א

א

הא לחמא עניא וכו' מה שיש לדקדק בפסיקת' הזאת א' מהו הנרצה שאנו אומרי' על המצה שהיא הלח' עונ"י שאכלו אבותינו במצרים ב' למה אנו אומרים זה תיכף קודם הסיפור וקודם שעוסקי' באכילת מצה ה"ל למימר זה קודם אכיל' מצה ג' מה קישור יש לומר אח"כ כל דכפין ד' קשה הכפל לשון דכפין דצריך גם וייכול ויפסח ה' ויפסח וכי פס"ח בזה"ז מנין והרי חז"ל חשו הרבה אפילו מלומר בשר זה לפסח וגם דובר שקרים לא יכון ויש לפרש קישור כל הפיסקא בטוב טעם דהנה אנחנו נוהגים לאכול כזית מצ"ה למצוה דאוריי' בתחלת הסעודה כשהוא רעב ואח"כ אנחנו אוכלין כזי"ת מצ"ה אפיקומ"ן בסוף הסעודה על השובע זכ"ר לפס"ח הנאכל על השובע (ולזה יחלקו המצה תיכף ומניחין חציו בקערה למצת מצוה וחציו השנית מטמינים לאוכלו על השובע זכר לפסח) והנה בחרו לאכול מצה דוקא זכר לפסח ולא איזה מין מאכל אחר כי בחרו הדבר הנאכל במצרי' ואז יהי' זכר לפסח מצרים. והנה להורות שאין זה פסח גמור (רק הוא זכר לפסח) אנו מכריזין כל דכפין וכו' כל דצריך וכו' רצ"ל שאין דינו כפסח שאינו נאכל אלא למנויו. והנה מצינו בגמ' שגזרו באיסור חדש שיהא יום הנף כולו אסור כי מהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח וכו' וא"כ יש לנו בזה ג"כ לחוש מהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו אפי' שלא למנוייו דבהקרבת העומר יכול להיות שיבנה ביהמ"ק ויקריבו העומר ועדיין רוב ישראל בארצו' אויביהם דכתיב בונה ירושלים י"י (היינו ביהמ"ק) והדר נדחי ישראל יכנס ויש חשש לאותן שיהיו עדיין בגליות שיאמרו אישתקד מי וכו' משא"כ בקרבן פסח אין חשש זה כי אינו נקרב רק בביהמ"ק ומעתה נבא לבאר לך הפיסקא דהיינו אחר שמחלקין המצ"ה לשנים חלק א' למצת מצו"ה וחלק הב' מטמינים לאוכלו זכר לפסח שיקרב עדיין במצרי' ע"כ בחרו מצה דייקא שהיתה ג"כ נאכלת במצרים ז"ש הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארע' דמצרי' (על כן עושין בזה דייקא זכר לפסח) כל דכפין ייתי וייכול (כזית מצת מצוה) כל דצריך (לא יאמר דכפין כי קאי על הכזית הנאכל בשובע) ייתי ויפסח (היינו אכל כזית אפיקומן זכר לפסח ואינו דינו כפסח לומר שאינו נאכל אלא למנוייו ואין חשש לגזור ולומר מהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו וכו' כדגזרינן ביום הנף כי אין כאן חשש כי) השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל השתא וכו' משא"כ ביום הנף וכמש"ל: