בני יששכר, כסלו-טבת ד׳:פ״ג

א

יש להתבונן א' אומרו תשועה גדולה ב' הנה לשון תשועה הוא לה"ק ופורקן הוא לשון תרגום של ישוע"ה ג' אומרו כהיו"ם הזה אין לו ביאור והנראה לפר' ע"פ מה שפירשנו בפסוק זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום י"י יש לדקדק א' הזכר לניסים הנה עושין ישראל ולמה אמר זכר עשה (הש"י) לנפלאותיו ב' אומרו חנון ורחום י"י מהו הרחמנות בזכר אשר נעשה ג' מהו חנו"ן ומהו רחו"ם והנראה לפרש ע"פ מה שפירשנו בגמרא אומרם ז"ל לשנ"ה אחר"ת קבעו"ם ועשאום ימים טובים וכו' וקשה למה לא עשאום היו"ט תיכף בשנה הראשונה בראותן וגזרו כן על הדורות (גם מהו לשון קבעו"ם שהוסיפו בש"ס על לשון התנא במגילת תענית) והנראה דהנה הקשו הראשונים למה לא קבעו יו"ט על כל הניסים שנעשו לישראל כגון מלחמות אסא ובנו יהושפט עם הכושיים ואדומיים יהושפט תקע בשופר והם נפלו חלל ם וחזקי' עם סנחרב וביותר דוד עם גלית והנראה בזה עפ"י דרך האמת דהנה הנס בא מעולם הנבדל דהיינו בהתגלות בהארה איזה אור מספירות עליונות בגבהי מרומים אזי ע"י נפעל הנס בעוה"ז שלא כטבע והנה ישנם ניסים שהמאציל ב"ה מגלה אותו האור רק לשעה המצטרכת שיוושעו ישראל הנתונים בצרה ח"ו ואח"כ יתגנז האור כמקדם והנ' זה נק' רחמנו"ת שראה ית"ש בעני ישראל וריחם עליהם וגילה האור בשביל בניו ועי"ז יתפרדו כל פועלי און ולפעמים עושה הש"י נס לבניו ע"י התגלות איזה אור ושוב התגלות הזה אינו נפסק רק בכל שנה ושנה בהגיע הזמן הנסיי ההוא חוזר האור ההיא להתגלו' בגבהי מרומים כעין זמן הישועה וזה נקרא חנינ"ה מתנת חנם דהנ' בכל שנה ושנה א"צ לתשועה כזאת שהוצרכו בזמן הנס אבל הש"י לחיבת בניו חוננ"ם במתנת חנם שיהיה להן הזמן קבוע בכל שנה ושנה להגלות עליהן אור פניו והנה בתיבת זכר בלה"ק שרשו הוא משורש זכר היינו משפיע והנה זכר הוא השפע' מהמשפיע כי בהעשות איזה פעולה הנה אחר הפעולה יוסר כח הציור מהמחשב' המצויירת הפעולה ואח"כ לעתים רחוקים שייר במחשבתו זכר המעשה את אשר כבר נעשה ומהיכן בא הציור הז' הוא מכח ההשפע' הראשונ' שנשפע בציור בעת העשו' הפעולה מוליד עוד כח הציור גם אח"כ וזוכ"ר את אשר נעשה כבר ע"כ המשפיע שבכל מין מהנבראים המוליד בדומה נק' זכר הבן הענין והנה ע"י ההקדמות הללו יתבאר לך דבנ"ס (אשר ראו חז"ל) אשר התגלות האור הוא רק לשעה בעת הצטרכות הישועה לא קבעו יו"ט לדורות לזכרון אבל כאשר ראו שנקבע האור ההוא בגבהי מרומם שיתגלה בכל שנה ושנה קבעו יו"ט לדורות והנה בזמן שהיתה הנבואה משמשת ידעו זה תיכף בשעת הנס עפ"י נביא משא"כ בנס דחנוכ"ה לא ידעו אם הנס הוא קבוע לדורות אם רק אור לשעתה ע"כ לא קבעו ליו"ט לדורות תיכף בשנה הראשונה רק לשנ"ה אחרת השכילו ברוה"ק וידעו אשר שוב נתגלה האור דאשתקד כי נפשות הצדיקים מרגישין בהתגלו' אור בגבהי מרומי' כנודע ע"כ אז קבעו"ם ועשאום יו"ט וכו' קבוע לדורות והבן והנה כבר כתבנו שהדבר המשפיע והמוליד בדומה נק' זכר וז"פ הפסוק זכר עשה לנפלאותיו (היינו הש"י עשה זכ"ר לנפלאותיו שיולידו בדומה בכל שנה דמיון הפלא הראשון בזמן הישועה שנתגלה האור כמו כן בדמיון בכל שנה וכו') חנון ורחום י"י כמש"ל שהפלא הנעשה בזמן הישועה זה מפאת רחמנות יתואר בזה הש"י רחו"ם ומה שהוסיף חסדו שיתגלה האור בכל שנה זהו מתנת חנם ויתואר בזה הש"י חנו"ן הבן הדבר:

ב

ובזה יתפרש נוסח ההודאה ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיו"ם הזה דהנה תרגום הוא מצרנית ללה"ק והוא נק' כמקבל מלה"ק והנה התגלות האור בשעת הישועה והנס נק' בלה"ק תשוע"ה והוא תשוע"ה גדולה שנעשה בזמן ההוא והארת האור בשארי השנים הבאין אח"כ הנה הוא כמקבל מהאר' הראשונה בק' בלשון תרגום ופורק"ן וז"ש תשוע"ה גדול"ה (בזמן הנס) ופורקן (לשארי השנים) כהיו"ם הז"ה (הא דקמן שבכל שנה נתגלה האור ומובן). ומתוח האור לזכי הראות ולישרי לב בשמחה בנ"ר מצו"ה ותור"ה או"ר כי ליהודים היתה אורה גם בגבהי מרומים הבן: