בני יששכר, אדר ב׳:י׳

א

שם אמר הקב"ה צפוי לפני שכל מנין שעתידין ישראל להימנות שיש בהם חסרון. אלא מה אני עושה הריני מתקן להם רפואה שכל מנין שיהיו נמנים שיהא להם כפר' ומה היתה כפרתם זה כפרת שקלים. מנין ממה שקראו בענין כי תשא עכ"ל. נ"ל בא לבאר. א' ש"א לא נאמר אלא תש"א. ב' ונתנו איש כפר נפשו למה צריכין לתת כפר בשעת המנין והמפקד ג' אומרו כפר נפשו לי"י. הזכיר שם המיוחד. למה לא אמר כפר ל"י כמד"א ויקחו ל"י תרומ'. ד' אומרו ולא יהי' בהם נגף וכו' למה יהי' ח"ו נגף בשעת המפקד. ה' הרי מצות מחצית השק"ל הוא מצו' ממנין תרי"ג בכל שנה אפילו שלא בשעת המנין כמקובל בתורה שבע"פ. ולמה בכתוב תלאו במפקד דייקא. ולתרץ כ"ז אמרו אמר הקב"ה צפוי לפני שכל מנין שעתידין ישראל להימנות (היינו אפילו בגלות שהאומות מונין את ישראל) שיש בהם חסרון) כי המנין והמפקד מור' על הצמצום. שהמנין מצמצם כך וכך ולא יותר והצמצום מעורר הדין והגבור'. כי החסד מתפשט והדין והגבור' מצמצם. וכיון שנתעורר ח"ו הדין אזי נתבקר פנקסיהם ואדם אין צדיק וכו') אלא מה אני עושה הריני מתקן להם רפוא' שכל מנין שיהי' נמנים שיהא להם כפר'. ומה היתה כפרתם זה כפרת שקלי"ם (ר"ל מחצית השקל של משה היתה ק"ס שעורות. והוא כוונת פדיו"ן נפ"ש במנין ק"ס בגימ' כס"ף שהוא חס"ד. והוא בגימ' ע"ץ כמ"ש הכתוב כי האדם ע"ץ השדה. והמספר הזה הוא כפר נפש להשם הוי"ה ב"ה כזה י' פעמים ה' הרי נ' ה' פעמים י' ג"כ נ'. י' פעמים ה' הרי ל'. ה' פעמים ו' ג"כ ל' הרי לך מספרם ק"ס ע"כ מחצית השק"ל של משה ק"ס שעורות הוא כפר נפש לה'. והנ' כתיב אל"ה פקודי המשכן משכן העד"ת אשר פקד ע"פ משה עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן הדקדוקים רבו א' אומרו אלה פקודי וכו' כ"מ שנאמר אלה פסל את הראשונים ומה פסל בכאן. ב' למה קראו בכאן בכפל משכן משכן וגם משכן העד"ת. ג' מה הוא הג' סימנים אשר פקד ע"פ משה עבודת הלוים ביד איתמר. ד' לא נודע מה הוא עבודת הלוים ופירשתי בדרך זה. דהנה כל מספר ומפקד הוא היפך הברכ' ואין הברכה שור' בדבר המנוי והטעם הוא כנ"ל שהוא צמצום ממדת הגבור' והנ' המשכן מקום השראת השכינה היא מקום הברכה כמד"א בכ"מ אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. ויקש' לפ"ז למה הי' עשיית המשכן במנין ומיפקד המור' על העדר הברכה ח"ו כנ"ל אבל שאני מפקד המשכן שהי' המפקד ע"פ משה שהוא בחי' הדע"ת ובדעת נכללים ביחד עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות ומתמתקים הדינים בחסדים וגומרים הברכ"ה כמד"א ובדעת חדרים ימלאון וז"ש אלה פקודי המשכן (פי' את כל המניינים שבעולם המורים על העדר הברכ' ושאני המפקד הזה שגורם ברכה כי הוא מפקד) אשר פקד ע"פ משה (אשר הוא מסוד הדע"ת אשר בו הברכה כמד"א ובדע"ת חדרים ימלאון ובו עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות ע"כ נקרא משכן העד"ת הדע"ת ע"כ הי' במשכן) עבודת הלוי"ם (שהם מבחי' גבור"ה. וגם הי') ביד איתמר וכו' הכהן (מבחי' החס"ד ע"כ זה המפקד שהי' ע"פ מש"ה יסוד הדעת פוסל כל המופקדים והנה גם בכאן צפה הקב"ה שכל מנין שיהי' נמנין יהי' בו חסרון. כיון שהמנין הוא מבחי' צמצום גבור' ודין ובפרט בגלות שאוה"ע מונין את ישראל. הנ' נתן להם מאז כפרת מחצית השק"ל ק"ס שעורות הוא כפר נפש כמש"ל והוא ג"כ ע"פ מה דידוע. הדי"ן מתמתק ע"י הוספת הא' ויהי' אדנ' וגם ג' שמות של רחמים המורים על חב"ד והם והי' אהי' אהו"ה ונעשה חסד אל וכ"ז נעש' ע"י בחי' מש"ה סוד הדע"ת שיש בי עיטרא דחסדי' ועיטר' דגבורו' והוא נקרא בלשון התנשאות שמעלין הדינים לשורשם ומתמתקין וזה שהרא' למשה כמין מטבע של א"ש גבור' וניתן תמורתו של כס"ף. חס"ד וזה שסיימו בפסיקתא) מנין (ר"ל מנין שהכפר' הזאת של משה תעמוד בכ"ז ועידן לישראל לכפר') ממה שקראו בענין כי תש"א (ר"ל שא לא נאמר אלא תשא משמע לעתיד היא ע"ד שאמרז"ל ברב' חייך בכל שנה ושנה בשע' שקורין לפני פ' שקלים כאילו אתה עומד שם וזוקף את ראשן הבן הדברים ע"כ משמיעין על השקלים באדר זמן לידתו של משה:

ב

הג"ה דרש שם שררך אגן הסהר דרשו שם על הסנהדרין שהיו יושבין כחצי גורן עגול' ע"ש אל יחסר המז"ג. אל תהי קורא כן אלא המוזג. זה הקב"ה שבזכותם לא חסר עולמו אלא הי' כבוד"ם (צ"ל כבוד"ו) שרוי ביניהם. כיון שבטלה סנהדרין נסתלקה השכינה עכ"ל הנה קרא להש"י המוזג כביכול כמו המז"ג שמערב מי"ם עם יי"ן כן כביכול עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים ושותף עמו מדת החסד וזהו מספר ב"ך הנעשה לפדיון נפ"ש מי"ם יי"ן בגי' ק"ס והוא שצוה הקב"ה ונתנו איש כפר נפשו מחצית השקל ק"ם גרעיני שעור' עמש"ל:

ג

שם בטנך ערימת חטים אלו ישראל (רמז לדבר ב"ך יברך ישראל ב"ך בגימ' חטה נ"ל) ולמה ימשלו ישראל לחטים שהם סדוקות וכו' ולמה החטים סדוקות שכל טפילה להם ע"כ נ"ל פירושו מה חטים סדוקות כעין כלי קיבול המוכן לקבל בתוכו. והנה החטי"ם הם עיקר הלחם וכל המאכלים אחרים הם טפלים אל הלחם (ע"כ נבראו סדוקות לקבל הטפלים) ומברכין על העיקר ופוטר את הטפיל' וזהו ב"ך יברך ישראל ונמשלו ישראל לחטי' שהם עיקר מציאות העולם ובשביל' נבארו כל העפלים: