בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר ויקרא, תזריע

א

אשה כי תזריע וילדה זכר. איתא במדרש. זש"ה אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק. אמר רבי נתן מחשבין אנו לשמו של אברהם אבינו אותו שבא מרחוק שנאמר וירא את המקום מרחוק. ואמר ר' חנינא בר פפא מחשבין אנו לשמו של הקב"ה שהיינו רחוקים וקרבנו לו:

ב

ולכאורה קשה למה אמר מקודם אברהם אבינו. והנה כבר דברנו מזה. ונוכל לומר עפ"י מה ששמעתי מכבוד א"א מו"ר זצוק"ל אשא דעי למרחוק. היינו כשאשא הדעת לבחינה הנקרא מרחוק. אז לפועלי אתן צדק. והנה באמת הלא כתיב כי אל דעות י"י לשון רבים. כפי שאומרים העולם מי שיש לו המאות יש לו הדעות. כי הדעת הוא מקשר בכל הבחינות הן מלמטה הן מלמעלה בכל דבר יש בחינות דעת לפי המדה שהוא מקשר שני הקצוות. וזה פשוט שאם אין בו דיעה אין בו כלום. ונראה אדם שהוא חכם ויודע החכמה אבל אין בו דעת להוציא מכח אל הפועל ואיך לחברם אין החכמה שוה כלום והעיקר הוא הדעת. ולזה אומר המדרש. אשא דעי למרחוק. זה אברהם אותו שכתוב בו וירא את המקום מרחוק. היינו שראה שאותה הבחינה הנקראת מקום. היינו כידוע ה' נקרא עוה"ז וראה שכולם מקבלים מבחינה הנקרא מרחוק וייחד את כל העוה"ז לזה הבחינה ע"י הבחינת חסד שלו ומשך ההשפעה והיחוד לכל המדות ע"י בחינת חסד מן חכמה הקדומה שנקראת מרחוק. וזש"ה מרחוק י"י נראה לי ואהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד. ובאמת למה נקרא הל' בל' מרחוק. בשני האופנים. כי קדושתו של הבורא ב"ה רחוק הרבה מזה העולם. ועוד נקרא רחוק כי זה העולם הגשמי השפל רחוק מאוד מקדושתו. והצדיקים ע"י העובדות שלהם מקשרים ומייחדים את שני העולמות ומקשרים זה העולם לבחינת ראשית. וזהו ראשית חכמה יראת י"י ומייחדים לחכמה העליונה. בראשית בחוכמא. וזה היה מדריגה של אברהם אבינו ע"ה אשר ע"י האהבה שלו משך קדושתו לבחינת חסד כי חסד הוא דבר שלא נפסק לעולם. כפי דאיתא בזוה"ק יומם יצוה י"י חסדו דאזיל עם כולא יומא. ואח"כ ולפועלי אתן צדק. היינו ע"י הפעולות שלו קישר הכל לבחינה הנקרא צד"ק. עכ"פ אברהם אבינו קישר את כל הבחינות יחד ע"י הדעת לחכמה הקדומה שנקראת מרחוק כי היא קדמה לעולם והחכמה תחיה בעליה. לזה הוא אומר מחשבין אנו לשמו של אברהם אבינו. ואח"כ אמר לשמו של הקב"ה. כידוע שקדושתו הולך מראשית ועד אחרית. אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים. ואחר שייחד אברהם אבינו כל העולמות והמדות לחכמה הקדומה והחכמה תחיה (את) בעליה השרה הקב"ה קדושתו יתברך על כל הבחינות שהיו רחוקים מצד שפלותם וקרבנו אליו:

ג

ומביא אח"כ המדרש. משל לאחד שהפקיד ארנקי של כסף בחשאי והחזיר לו ליטרא של זהב בפרהסיא כמו כן הולד כו'. וזה ידוע כי מזה העולם מתחיל הכל מזהב כמו שהיה במלאכת המשכן. כי בזה העולם מתחלת הכל מהיראה. אבל אצל הקב"ה כתיב לי הכסף ולי הזהב כי אצלו בחינת חסד מקודם. לזה אומר המדרש. שהפקיד אצלו ארנקי של כסף. כי הקב"ה משפיע החסדים שלו בזה העולם ואנחנו מחזירין לו ההתחלה שלנו מהיראה וכשיתייחדו כל העולמות נעשה מזה הולדת זכר. ומהו ההולדה שהקב"ה משפיע כ"ט בגשמי וכ"ט ברוחני על ישראל שמאיר להם מאורו הגנוז כמ"ש אור זרוע לצדיק וגם משפיע להם כ"ט בגשמי בני חיי ומזוני. וזהו אשה כי תזריע. כדאיתא באוה"ח הקדוש כי הכל מחוייב להתחיל מזה העולם וכשמקיימים בזה העולם כמו שדברנו שאברהם אבינו ייחד כל העולמות למרחוק. אזי ולפועלי אתן צדק. וממילא וילדה זכר. והמ"י:

ד

ואח"כ מסיים המדרש. זש"ה חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי. היינו כמו שדברנו. כי ידוע חיים נקרא חיים הנצחיים והחכמה תחיה בעליה וכמו שאומרים בר"ה. זכרנו לחיים. והלא אין מבקשים צרכיו בר"ה. רק זה אנו מבקשים על חיים הנצחיים. ואח"כ מכלכל חיים בחסד. וזהו חיים וחסד עשית עמדי שע"י החסד הביא את החכמה הקדומה לזה העולם כפי שאמרנו מקודם מרחוק י"י נראה לי. ואהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד. והיכי תמצא. לזה אומר ופקודתך שמרה רוחי. מל' פקדון. היינו מה שטמור בבטן אמי שמר הרוח שלי. ומהו הרוח שלי אותו שכתוב ורוח אלקים מרחפת על פני המים. ומחמת שטמור ושמור בבחינת עיבור מחמת זה חיים וחסד עשית עמדי שבא לבחינת חיים. היינו החכמה תחיה בעליה וכשבא לבחינת לידה ומשפיע החסדים לעולם וכמו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה שאינו נראה כלל ואח"כ ואומר לך בדמיך חיי שנתגלה מזה החיים הנצחיים והדמים נטהרים. וכשבא לבחינת חיי אזי אח"כ חיים וחסד עשית עמדי. והנה תיבת פקודה משמש ל' טמיר וגניז ול' התגלות. וכפי דאיתא בפסוק פקוד פקדתי כי בתחילה הוא בהסתר ואח"כ בא להתגלות. היינו שזה ידוע כי החכמה מאין תמצא וזה הבחינה נקרא עדיין מרחוק. וזהו אשא דעי למרחוק. שע"י הדעת מקשר כל המדות לבחינת חכמה לחיים הנצחיים. ואח"כ לפועלי אתן צדק. והעיקר הוא ע"י מעשה התחתונים. וז"ש ופקודתך שמרה רוחי. היינו כשאשמור הפקודה של הקב"ה. אז חיים וחסד עשית עמדי שנתקשרו ונתייחדו כל המדות ויקבל הכל מחיים הנצחיים. וזהו אשה כי תזריע וילדה זכר. כי העיקר הוא שיתעורר כל דבר שבקדושה מזה העולם. וזה ברור בכל דבר הן ברוחניות והן בגשמיות. הלא ידוע אם האדם לא יזרע לא יעלה תבואה. וכן ברוחניות מחוייב האדם לזרוע מצות ומעש"ט ועי"ז ישפיע השי"ת אורו הגדול וכל טוב ברוחני וגשמי לזה העולם ויהיה יחוד גמור וזהו וילדה זכר. והבן:

ה

עוד נוכל לומר על המדרש הנ"ל. אשא דעי למרחוק כו' כי באמת אפשר לומר הבחינה שהיא למעלה מהעולם נקרא רחוק כדכתיב מרחוק י"י נראה לי. וזהו אשא דעי למרחוק. שצריך האדם לקשר ולהעלות עצמו להקב"ה שנקרא מרחוק י"י נראה לי היינו דכתיב אצל אברהם אבינו וירא את המקום מרחוק. וכמו כן מי שהוא ח"ו רחוק מהקב"ה נקרא ג"כ רחוק וצריך האדם לקרב עצמו להשי"ת. וזהו הפירוש שהיינו ח"ו רחוקים מהקב"ה וקרבנו לו. וע"י מה אנו יכולים לקרב להקב"ה. אמר הכתוב ולפועלי אתן צדק. היינו פועלי ל' פעולות שאדם עושה ולקשר א"ע המחשבה והדיבורים שלו הכל להשי"ת וכן העשיות שלו יהיה הכל להשי"ת וע"י מצות ומעש"ט יוכל האדם לקרב עצמו לי"י. ומה שאמר מקודם לשמו של אברהם אבינו ואח"כ אמר ד"א לשמו של הקב"ה. נוכל לומר כי כששולח הקב"ה הנשמה לזה העולם לתוך הגוף אזי הוא מלביש אותה בתוך לבוש וזה הלבוש נקרא נשמת אלוק זהו הלבוש לנשמה וכפי דאיתא בזוה"ק פ' צו א"ל זועם הלא השם הזה הוא חסדים גמורים. רק הפי' הוא כי השם א"ל הוא מגין שלא ישלוט ח"ו הדין מצד הגבורה וזהו חסד א"ל כל היום דאזיל עם כולהו יומין. כי החסדים של אברהם אבינו הם מנהיגים את כל העולם והחסד הוא מקבל מקדם. היינו מחכמה הקדומה. לזה נקרא מרחוק. וזהו וירא את המקום מרחוק. רק כשבא לזה העולם מוכרח להתלבש בלבושין וע"י מי הוא קיום העולם ע"י החסדים של אברהם אבינו וזה נקרא חסד א"ל. ואח"כ הוא"ו שזה נקרא תפארת. וזהו הדעת שמקשר כל הו' קצוות. ואח"כ ה' אחרונה זהו הבחינה הנקרא צד"ק כדאיתא בזוה"ק פ' משפטים בסבא מאזני צדק וכו'. וזהו ולפועלי אתן צד"ק. וכשנעשה היחוד בשלמות אזי נקרא אלו"ק והכל נלקח מבחינה הנקרא מרחו"ק. נמצא זה השם כסדר הוא לבוש אל הנשמה ונקרא נשמת אלו"ק. ולזה אמר מקודם מחשבין אנו לשמו של אברהם אבינו שהוא נקרא א"ל. חסד א"ל כל היום. ונאמר בו וירא את המקום מרחוק היינו חכמה עלאה. ואח"כ אמר דעה שניה זה הקב"ה. שהיינו רחוקים וקרבנו לו. היינו שע"י הדעת מקשר הכל להקב"ה עם ה' אחרונה הנקרא צדק צריך לקרב הכל להשי"ת וזהו ולפועלי אתן צד"ק. ואח"כ מסיים המדרש פסוק חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי. כי כאשר האדם מקשר כל הבחינות להקב"ה נעשה שלום בכל הבחי' כידוע שיש עיבור יניקה וגדלות ובא לחיים וחסד שהוא המואין דגדלות ע"י מה ע"י פקודתך וכו' שהוא לשון טמון ובתוך העיבור נתגדל מעט מעט עד שנולד ובא לידי מוחין דקטנות ואח"כ למוחין דגדלות:

ו

עוד אמר. ע"פ דאיתא במדרש אשה כי תזריע. זש"ה אשא דעי למרחוק. אשא לשון שבח ושירה. למרחוק זה אברהם שבא מרחוק. ולפועלי אתן צד"ק: עכ"ל המדרש

ז

ונוכל לומר פשוט כי זה ידוע שכל השירות שבעוה"ז הוא בל' נקבה. ואם האדם זוכה לומר שירה בעוה"ז. יזכה לומר שירה לעתיד בל' זכר. וזהו אש"ה כי תזריע בעוה"ז היינו בל' נקבה. אזי וילדה זכ"ר בעוה"ב שיאמר שירה בל' זכר. למרחוק זה אברהם מרחוק י"י נראה לי. וכפי ששמעתי מאאמו"ר זצוק"ל שאמר מי שהוא יודע שהוא עומד מרחוק אזי י"י נראה לי. כי באמת חיוב על כל איש ישראל לקיים מצות בוראו רק אם עושה מצוה בלא טירחא ובלא עבדות אין זה עיקר העבדות עכ"ז מחוייב לעשות. אמנם עיקר של העבדות הוא שיעשה בעבדות גדול ובאמונה ובמס"נ כמו אאע"ה שלא היה לו שום עוזרים לא מאביו ולא משום צד רק הכל באמונה. והאמין בי"י ויחשבה לו צדקה. היינו שחישב וחיבר לו צדק"ה. כמו וחשב אפודתו. וזהו ולפועלי אתן צד"ק. כי באברהם כתיב צד"ק יקראהו לרגלו. כי חיבר כל הבחינות ע"י עשיות שלו. וזהו ולפועלי היינו להקב"ה שהוא פועל צדק כמ"ש הולך תמים ופועל צד"ק הוא ניתן לה' צד"ק ומהה"א נותן ה' לצד"ק ונעשה רחמים. וזהו אשה כי תזריע שיהא התעוררות מהמקבל כמו שהיתה אז ההתעוררות אצל אברהם ג"כ מעצמו אז וילדה זכ"ר:

ח

אשה כי תזריע וילדה זכר. איתא במדרש. זש"ה אחור וקדם צרתני וכו' אם זכה אדם נוחל שני העולמות העוה"ז והעוה"ב שנאמר אחור וקדם צרתני אמר ריש לקיש בשעה שנברא אדה"ר דו פרצופין נברא ונסרו ונעשו שני גבים. ר' שמואל בר נחמני אמר מסוף העולם ועד סופו בראו. ממזרח למערב שנאמר אחור וקדם צרתני. מצפון לדרום. שנאמר מקצה השמים וכו'. ר"ל אמר. אחור זה יום האחרון. וקודם זה יום ראשון. ע"ד דר"ל ורוח אלקים מרחפת על פני המים. זה רוחו של מלך המשיח. אם זכה אומרים לו אתה קדמת למעשה בראשית ואם לא זכה אומרים לו יתוש קדמך וכו' א"ר ישמעאל ברבי יוסי אחור למעשה בראשית וכן קלוסו לא בא אלא באחרונה. החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף ואחר כך מלכי ארץ וכו'. וכן תורתו מקודם זאת הבהמה ואח"כ אשה כי תזריע:

ט

ונוכל לומר אשה כי תזריע. כי זה ידוע שאשה נקראת בחינת מקבל כי יש חומר וצורה והחומר מקבל מן הצורה כי הקב"ה ברא את העולה גוף עכור והוא נקרא חומר ואם זיכה לאדם ומקיים מצות השי"ת עם הגוף כל המצות מעשיות וזה נקרא זריעה זורע צדקות נעשה מזה הולדת זכר. כי זכר נקרא הצורה. אזי מתבטל החומר לגמרי ונעשה הכל צורה. אשר לזה כל השירים הם בל' נקבה אבל השיר לעתיד יהיה בל' זכר. כי כאשר יושלם העולם ואז כתיב ומלאה הארץ דעה את י"י. היינו הארציות הנקראים חומר יבוטל הכל לצורה הנקרא זכר לזאת יהיה השיר חדש בל' זכר. ואם זכה האדם לכך אזי הוא נוחל ב' העולמות כי אי אפשר להשיג העוה"ב רק על ידי העוה"ז כשהוא מבטל החומר לגמרי לרצון הבורא ב"ה ומעלה כל דבר לרצונו הפשוט ע"י תורה ומצות אזי הוא נוחל עוה"ב: ר"ל אומר ד' פרצופין בראו. שנאמר אחור וקדם צרתני. היינו שעשה הקב"ה שני צורות להאחור ולהקדם ועשה צורה לשניהם בתחילת הבריאה. כי לכאורה קשה למה בראו דו פרצופין ונסרו ולא ברא מתחילה כפי הבריאה דכעת. רק באמת עשה הקב"ה שני צורות משני הצדדים בכדי שלא ידבק ח"ו הקליפה להחומר הנקרא בחינת אחור ולא ישלטו בו ח"ו החיצונים. לזה עשה הקב"ה שני צורות משני הצדדים ואח"כ נסרו. וזהו פי' הפסוק אחור וקדם צרתני שעשית שני צורות משני הצדדים. כי באמת היה עיקר בריאת האדם והעולם שיהיה שלימות ושלא יהיה ח"ו שום יניקה להסט"א. וזהו ורוח אלקים מרחפת על פני המים זה רוחו של מלך המשיח. כי עד שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון. היינו כי כל דבר שהוא בתוך הזמן מחוייב להיות הכל כסדר אבל הענין של תכלית הבריאה ומלך המשיח הוא למעלה מן הזמן ודבר שאינו בתוך הזמן יכול להיות האחרון קודם מן הראשון. ובפרט שזה היה עיקר הבריאה שיעלה כל העולם לשלימות הגמור לרצונו הפשוט שזה היה קודם הבריאה. וכמו שאמרנו כבר. אם זכה הוא קודם למעשה בראשית כי הצורה קודם לכל ונשמת ישראל חצובה מתחת כה"כ שזה קודם למעשה בראשית והבן:

י

עוד יש לפרש המדרש הנ"ל. והנה הגם שדברנו הרבה מזה כבר רק אין מדרש בלא חידוש. הנה זה ידוע כי גופו של האדם נלקח מדבר נמוך מאוד והוא חומר. אבל נשמתו נלקחה ממקום גבוה מאוד כפי דאיתא ויטע י"י אלקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר. היינו מקודם. מימי קדם שהם קדמו לעולם. וכדאיתא במי נמלך בנשמתהון של צדיקים כי נשמת ישראל חצובה מתחת כסה"כ ולזה נקרא בריאת האדם אחור וקדם. נמצא שהאדם קודם לעולם הן בזמן כי במי נמלך כו' וכן במקום כי נשמתם חצובה מתחת כסה"כ. ואם מגביר הצורה על החומר אזי אומרים לו אתה קדמת וכו' ובאם שח"ו מגביר החומר על הצורה והלא החומר נברא אחר כל הברואים לזה אומרים לו יתוש קדמך. ובאמת עיקר תכלית בריאת העולמות היה הכל בשביל ישראל וע"י התורה והמצות יגבירו הצורה על החומר ולהעלות את כל העולם למעלה לבחינה הנקראת ימי קדם ויורש שני העולמות הנבראים בשם י"ה. כי בי"ה י"י צור עולמים. ומייחד ומעלה זה העולם השפל לנקודה הראשונה הנקרא יו"ד זה העוה"ב. וריש לקיש אמר דו פרצופין בראו וכו' ולכאורה קשה אחר שנסרו להם אח"כ למה בראם תחילה כך. רק התירוץ הוא כמו שדברנו כבר כדי שיהיה פנים משני הצדדים ולא ידבק ח"ו הקליפה לבחינת אחור. וזהו אחור וקדם צרתני שעשאם צורה משני הצדדים ואח"כ נסרם ונעשה לכל אחד אחור וקדם. ועיקר הוא לדבק ולקשר הכל למקור החיות אשר משם נלקחו הנשמות של ישראל. ולכן כתיב בפסוק אחור וקדם צרתני בתחילה אחור ואח"כ קדם. כי כן דרך לעבודתו יתברך בתחלה אינו רואה שום חיות וטוב כלל רק צריך לעבוד את י"י ביראה ובאמונה היינו יראה תתאה ואמונה פשוטה עד שיעזור לו השי"ת וישיג האור והחיות של המצות בתורה אור ויוכל אח"כ לדבק ולקשר כל דבר ומקורו עד שנעשה יחוד גמור ונעשה פנים בפנים וכפי שהיה כבר בעת יצ"מ דכתיב לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. היינו שאז היו ישראל בבחי' אחר"י ולא השיגו שום חיות רק ע"י האמונה שלהם קשרו עצמם להחיות עד שבאו להר סיני היינו השלימות. ונעשה אז היחוד השלם ולכך כתיב פנים בפנים דיבר י"י וקבלו את התורה. הגם שזה הכתוב לכתך אחרי וכו' כתיב על כל עת היותם במדבר הגם אחר קבלת התורה כי אח"כ נפלו עוד ממדריגתם כידוע. עכ"פ עיקר הוא שיתחיל האדם את העבדות ממדריגה התחתונה הנקרא אחור וילך מחיל אל חיל עד שיתייחדו כל העולמות ע"י האדם להחכמה הקדומה וזהו אחור וקדם. לכן כתיב אשה כי תזריע וילדה זכר. ואיתא באור החיים הקדוש אשה נקרא כנסת ישראל וכשתזריע מעש"ט אז וילדה זכר. היינו ביאת משיחנו בב"י שיהיה אז בבחינת זכר וכדאיתא שם באריכות. ולפי דעתי יכול להיות כמו שדברנו ג"כ מתחלה מחוייב להיות אשה כי תזריע בחינת מקבל. שהם נקראים מדריגת התחתונים. ומחוייב להתייגע א"ע ולעבוד את י"י בכל כחו ומוחו בתורה ותפלה באכילה ושתיה הכל רק לעשות למען שמו באהבה וילך מחיל אל חיל עד שישיג רוממות האל יתברך. וילדה זכר ונעשה מזה הולדת זכר ומגביר הצורה על החומר ויוכל להעלות כל העולם למעלה עד אין סוף:

יא

אשה כי תזריע וילדה זכר. ונוכל לומר. אש"ה היא בחינת מקבל. כי תזריע. שהוא מכין א"ע לקבל שיוכל לקבל. אז וילדה זכ"ר. עושה הולדה בזכ"ר וד"ל והבן:

יב

ואיתא במדרש ע"ז. בפסוק אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צד"ק. א"א אדומו"ר זצוק"ל אמר. אשא דעי למרחוק כאשר אני מגביה הדעת למרחו"ק אז ולפועלי אתן צד"ק הפועל זה השי"ת. ואענה גם אני חלקי. דעי הוא ל' התחברות ל' וידע אדם. וכאשר אני מגביה את ההתחברות למרחוק להרחיק אותי מגשמיות אז ולפועלי אתן. פוע"ל הוא השי"ת כמאחז"ל שלשה שותפין יש באדם. ומצד השי"ת היה ראוי שיהיה האדם זך ונקי וראוי לכל טוב רק מצד השותפין הוא נתגשם. ע"כ כשאשא דעי למרחוק כנ"ל אז ולפועלי אתן צדק. צדק הוא בחינת מקבל ומה מקבל צדק"ה וד"ל:

יג

איתא במדרש. אשה כי תזריע וילדה זכר. זש"ה אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה. אחור למעשה בראשית וקדם למעשה בראשית. זכה אומרים לו אתה קדמת לא זכה אומרים לו יתוש קדמך ד"א אחור למעשה יום ראשון וכו' ד"א וכו' זה אדם ואחור וכו' זה מלך המשיח שנאמר ורוח אלקים מרחפת על פני המים. זח רוחו של מלך משיח וכו'. ע"כ:

יד

הנה רש"י ז"ל פירש. כשם שיצירתו של אדם היה אחר כל בהמה וחיה ועוף במעשה בראשית כך תורתו נתפרשת אחר תורת בהמה וחיה ועוף. כתיב וייצ"ר בשני יודי"ן רמז לשני יצרים שבאדם יצ"ט ויצה"ר. וזהו בחינת אחור וקדם אחור למעשה בראשית וקדם למעשה בראשית שאם זכה אומרים לו אתה קדמת. שהאדם נברא בתכלית השלימות כמאמרם ז"ל ביום א' נבראו שמים וארץ מעליונים ותחתונים. יום ב' יהי רקיע לעליונים. יום ג' תראה היבשה לתחתונים. יום ד' נבראו המאורות לעליונים. יום ה' תוצא הארץ לתחתונים ביום ו' נברא האדם מעליונים ותחתונים שלא יהא קנאה במעשה בראשית נמצא שבאדם יש בו שלימות מעליונים ותחתונים לפיכך זכה אומרים לו אתה קדמת. לא זכה אומרים לו יתוש קדמך. כי הבריאה בגוף היא בריאה פחותה. וזהו בחי' אחור וקדם. אחור קודם שמגיע לשלימות וקדם לאחר שמגיע לשלימות. שבריאת האדם היה דווקא באופן זה. וזה אנו רואים במין האדם כי מתחילת בריאותו הוא בלא דעת וחסר מכל עניני שלימות האדם. ואח"כ כל מה שנתגדל נתוסף בו דעה בכל פעם יותר ומגיע לשלימותו. וזהו בחינת אחור וקדם. ולמה כך כי רצון השי"ת מתחילת הבריאה היה ע"ז האופן. שאל"כ לא היה צריך לו להברא ולא היה שום עבדות. עוד נוכל לפרש. אחור וקדם צרתנ"י. קשרתני כי קשר זה בזה כי מהאחור מגיע לקדם. ויש בחינה זו בכל אדם כי בכל יום צריך להוסיף ונעשה יום אתמול בחינת אחור והבן. ד"א זה מלך המשיח. שנאמר ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים. זה רוחו של מלך המשיח. רוח אלקים מרחפת על פני המים זה היה בתכלית השלימות. ואח"כ נצרך לתקון ובכל דור ניתקן וניתקן עד שמגיע למלך המשיח שיחזור להשלימות ולכך הוא בבחינת אחור וקדם כמאמר המדרש זה אדם. ולכך התפלל דוד ורוח נכון חדש בקרבי אותו רוח נכון שכתוב ורוח אלקים מרחפת על פני המים. חדש בקרבי. כי הוא שייך לבחינתו. כי א"דם ר"ת א"דם ד"וד משיח. והאריך בדבריו שצריך כל אדם לעיין במעשיו היטיב. ומבחינת האחור יגיע לקדם והמ"י:

טו

איתא במדרש. אשה כי תזריע. זש"ה חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי. ע"ש:

טז

ונוכל לומר. חיים מדבר מחיים הנצחיים. זכרנו לחיים חיים אמתיים. חיים וחסד עשית עמדי. על חיות השי"ת הניתן באדם. והיינו חיים וחסד. כי החיים הוא ע"י החסד כי ע"י בחינת החסד הולך השפע בכל העולמות שלא ע"י הלבשה ע"י דבר אחר וע"י מה ע"י שפקודתך שמרה רוחי. פקודתך. הדברים המוצנעים שלך שמרה רוחי: