בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר ויקרא, הגדה של פסח

א

הא לחמא עניא. כבר דברנו כמה פעמים מן אות ה'. וזה ידוע כי מדת מלכות נקראת ה"א תתאה. דוד המלך עליו השלום אמר אודך כי עניתני ותהי לי לישועה. כידוע שמדת מלכות מקבלת מכל המדות ומשפעת לזה העולם כל טוב. והנה עוה"ז נברא בה"א וזה נקרא לחם עוני היינו העוה"ז. ולזה נבראת באות ה' כי מה דרכו של עני בפרוסה. כי זה העולם נקרא עולם השפל. עכ"ז כל העליות מכל העולמות הוא רק מזה העולם שצריך לייחד הכל לאחדות הפשוט. ולזה נבראת בה' כי מקודם היא אינה בשלימות רק פרוסה היינו למחצה. ולזה סידר ה"א בא' כידוע שיש לאות ה' ג' מלואים וכמו שדברנו שצריך לקשר הכל לאחדות הפשוט. ולזה סידר בעל ההגדה הא באל"ף היינו שצריך לייחד העוה"ז הנקרא עניא לאחדות הפשוט היינו בחי' א' ולזה נקרא העוה"ז עני"א כי כך היא המדה כי כל דבר שיש בזה העולם הכל הוא בחי' משפיע רק מהיכן הוא מקבל מבחי' הנקרא לחמ"א כידוע שהוא עולה מזל"א ע"ה. כי באמת כלל זה העולם מקבל מבחי' אי"ן הנקרא מזל"א והחכמה תחיה בעלי'. ועכ"ז כיון שהוא בחי' מקבל נקרא לחם עוני. ואחר שהיא מקבלת מבחי' הנקרא לחמ"א צריך כל איש ישראל לקשר המדות כולם לרצונו הפשוט. ויותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית. והנה באמת כביכול ברוך הוא וברוך שמו אינו נצרך חם ושלום לשום דבר. ואם [*אולי צ"ל צדקת כמ"ש איוב לה ז] תפעל מה תתן לו. עכ"ז רצונו הקדוש והטהור בבריאת עולמו שיגלה כבודו ומזה העולם השפל יתעלה מלכותו כמ"ש תנו עוז לאלקים. ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה. כי זהו רצונו הפשוט הקדוש והטהור. וכפי ששמעתי מא"א אדומו"ר זצוקל"ה כל העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי גן עדן ולא אמר יפתחו לו אלא פותחין לו תיכף היינו כי העונה אמן בכל כחו כו' היינו בכל הכח שיש בזה הבחינה. וכמו שאמרנו שעי"ז יתוסף כח בפמליא של מעלה. פותחין לו תיכף שערי ג"ע היינו שער התשובה. כפי ששמעתי בשם הרב הצדיק מוהר"ש מקארלין. שערי ג"ע נקרא שערי התשובה. כי מעלה כל העולמות עד בחי' הנקרא שער התשובה. היינו עולם החירות כי זה הוא עיקר העבדות לייחד כל דבר מזה העולם לרצונו הפשוט. זהו הפירוש ה"א לחמ"א עני"א. ואח"כ די אכלו. כידוע כי היתה מקודם דלי"ת ונעשה ה"א אח"כ ובמילוי יו"ד. היינו נקודה קטנה. היינו הניצוץ הקדוש כידוע שגלות מצרים לא היה רק להעלות כל הנ"ק שהיו נטבעים בעמקי הקליפות במצרים:

ב

כל דכפין. פי' מי שהוא רעב. היינו שיודע חסרונו. ומה שצריך להעלות. ייתי ויכול. היינו שיתקן חסרונו הידוע לו ויראה לתקן כל דבר ולהעלות ולתקן הכל ולייחד הכל להקב"ה. כידוע שאכילה הוא ל' יחוד:

ג

כל דצריך ייתי ויפסח. היינו מי שצריך לתקן ואינו יודע כלל חסרונו ייתי ויפס"ח היינו שידבר דיבורים לפני הקב"ה. מלשון פ"ה ס"ח. כי באמת כל הדברים אין באפשרי לתקן רק ע"י דיבורים שמדבר לפני הקב"ה. הן תורה או תפלה. רק שיהיה עם חיות הבורא כי חיים הם למוצאיהם למוציאיהם בפה. כי הדיבור הוא הממוצע בין העשיה ובין המחשבה. ובפרט כי עקימת שפתים הוה מעשה. והעיקר הוא שידבר דיבורים לפני הש"י עם חיות של הקב"ה. כמו שאנו מדברים מזה תמיד שהעיקר הוא במלולא ובעובדא וברעותא דלבא כי על כל מוצא פי י"י יחי' האדם. היינו שיכניס בכל הדברים והדיבורים שלו החיות של הקב"ה וזהו עיקר יציאת מצרים. הסיפור עם חיות של הקב"ה כמו שדברנו. שישיג חיות הבורא ב"ה עם הסיפור שלו בזה הלילה ולילה כיום יאיר לו. שישיג בזה הלילה אותו הבחינה שהיה ישראל אז בעת יצ"מ:

ד

וזהו בימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. כי בגלות מצרים היה הדעת בגלות. ומשה רבינו היה הדעת של כל ישראל ותיקן ע"י הדעת שלו כל המדות הנקראים ימים והוציאם ממצרים. כמו כן אראנו נפלאות נ' פלאות כמו שהשיג משה רבינו ע"ה. דהמע"ה אמר פלאות עדותיך. אל תקרא עדותיך אלא דעותיך. כי באמת כל התורה כולה וכל המצות וכל המדות טובות מקבלים הכל מן פלא עליון. וצריך כל אדם לראות לקשר הכל ולהעלותם לרצונו הפשוט והוא פל"א העליון לזאת אמר פלאות עדותיך ע"כ נצרתם נפשי. כידוע כי בחינת נפש היא מדריגה התחתונה כידוע שיש ה' בחי'. נפש. רוח. נשמה. חיה. יחידה. וכביכול ב"ה וב"ש משפיע ומחי' גם בחי' נפש והכל מרצונו הפשוט. וגם יש ד' עולמות. אצילות. בריאה. יצירה. עשי'. ונגד זה יש ד' בחי' בתפלה. וגם נגד זה יש ד' לשונות של גאולה. וד' כוסות הכל לרמז שהקב"ה נותן חיות לכל המדריגות מרומי רום המעלות עד שפל המדרגות והכל בבחינת מקבל ומשפיע. והתחלת השפעת רצונו הפשוט נקרא פל"א. ומחיה עד בחי' התחתונה הנקרא נפש. וצריך כל אדם להחיות את נפשו ולהעלות הכל בתורה למקורו ע"י החיות שמכניס בהדיבורים שלו לפני הקב"ה בתורה ותפילה. וזהו ייתי ויפסח:

ה

השתא הכא. כידוע שיש עוד מילוי באות ה' היינו שני ההי"ן. ה' עלאה וה' תתאה. ה' עלאה נקרא חירות בחי' בינה. וה' תתאה נקרא בחי' מלכות וכפי דאיתא בספרים הקדושים. שם ה"גדולה לאה שם ה' גדולה לאה. ושם ה"קטנה רחל ה' קטנה רחל. היינו עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא. ולזה אמר מקודם

ו

לשנה הבאה בארעא דישראל. הכל כמו שדברנו שמתחיל מן עוה"ז וצריך לקשר ע"י דבורים שלו למדת מלכות הנקרא ה' תתאה. ואח"כ ילך ממטה למעלה עד שיקשר הכל לעולם החירות שזה נקרא ה' עלאה. לזה אמר מקודם לשנה הבאה בארעא דישראל. כידוע שזה נקרא בחינת מלכות. ואח"כ אמר

ז

לשנה הבאה בני חורין. שילך ויקשר כל העולמות. כסדר ממטה למעלה עד עולם החירות ויקושר הכל לרצונו הפשוט מן עולם העשיה עד עולם האצילות:

ח

ויכול להיות אשר נגד זה היה בבנין המשכן זהב וכסף ונחושת ובחרושת אבן למלאות. היינו לתקן כל המדות ממטה למעלה מבחי' הנקרא אב"ן עד בחינה הנקרא זהב. כפי דאיתא במדרש זהב זה אברהם שנבחן בכבשן האש כזהב. וכשיתקן כל המדות יכול להשיג יותר ויותר עד שישיג נפלאות של הקב"ה כמו שהאבות הקדושים השיגו נפלאות כ"א כפי המדה שלו. היינו מה שהיה רצונו הפשוט. ולזה היה בבנין המשכן אבן כפי דאיתא בספרים מה שנקרא אבן. אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. וזה ידוע עפ"י ספרים הקדושים מה שרמז דהמע"ה בזה האבן. אמנם נוכל לומר פשוט. היצה"ר נקרא אבן מכשול. וזהו הפירוש. אבן מאסו הבונים. השם ישמרנו מזה האבן. עכ"ז היתה לראש פינה. כידוע שאין שום ברי' יכול להשיג השלמות רק מזה העולם כי בעולמות העליונים שאין שם שום בחירה אין יכול להשיג להוסיף מדילי' כלום רק מה שמראים לו גדולת הבורא ב"ה וב"ש. ואפילו מלאכים ושרפים נקראים עומדים ואין אומרים שירה עד שישראל מקדשים שמו של הקב"ה בזה העולם ואומרים קדוש ואח"כ אומרים המלאכים. והכל הוא מפני שבזה העולם יש בחירה והיצה"ר עושה את שלו בכל יום להסית כל איש לתאוות העוה"ז רח"ל. וכשהקב"ה עוזר לו ואינו שומע לו ומשבר לבו האבן ואדרבה כשמראה לו אהבת עוה"ז משיג מזה אהבת הקב"ה. ומתבונן בעצמו כמה גדולים תענוגי עוה"ב ומקבל עליו אהבתו ויראתו של הקב"ה וכמו שאמרנו כבר על פסוק כי ממנו נקח לעבוד את י"י. והולך מחיל אל חיל עד למעלה אז היתה לראש פינה כי ע"י האבן הנ"ל יוכל לתקן את כל העולמות כשאינו שומע להיצה"ר ופונה א"ע לראש. ואח"כ אמר מאת י"י היתה זאת. היינו מפני מה ברא הקב"ה את היצה"ר ונתן לכל אחד מלחמות גדולות. ולזה אמר מאת י"י היתה זאת בכדי היא נפלאת בעינינו כי כשעוזר לו הקב"ה לאדם ומנצח את המלחמה של היצה"ר אזי היא נפלאת בעינינו. יוכל כל איש מישראל לראות בעיניו נפלאות של הקב"ה. היינו הפלא העליון. וכפי שאמרנו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות היינו לכל א' וא' שישיג אותה בחינה שהשיגו ישראל בצאתם ממצרים שיצאו מן מ"ט שערי טומאה והשיגו מ"ט שערי בינה שזה נקרא עולם החירות. וזה נקרא ה' עלאה. לזה מסיים לשנה הבאה בני חורין:

ט

מה נשתנה. כאן הבן שואל מה נשתנה. ולכאורה מה זה פליאה יותר מכל המצות והלא על תפילין יוכל גם כן לשאול ולהקשות מה זה שצריך להניח על הראש ועל היד. וכמו כן גבי ציצית. רק באמת הלא ידוע כי באמת בעת שהיו ישראל במצרים לא היה נחשבים לאומה ישראלית כלל והיה משוקעים בכור הברזל במ"ט שערי טומאה וכשהגיע הקץ צוה להם לעשות קרבן פסח ולמול אותם בכדי שיהיה להם מצות שעל ידם יוכל להופיע להם קדושתו כי זהו רצונו יתברך שיעשו כל היחודים ע"י מעשה התחתונים. וזהו ועבדת את העבודה הזא"ת בחודש הז"ה כידוע זא"ת נקראת עוה"ז. והעיקר לייחד העוה"ז עם העוה"ב. וידוע כי הבחינה הנקראת זא"ת היא המשפעת לזה העולם ובחי' הנקרא ז"ה ידוע ג"כ. ז"ה אלי ואנוהו. והעיקר הוא לייחד העוה"ז בחי' זא"ת עם ז"ה. וזהו ועבדת את העבודה הזא"ת. שתהיה אצלך העבודה הזא"ת עם חידוש העולם לבחי' ז"ה. וזה רק ע"י מעשה התחתונים. ושיהיה השלימות הגמור במחשבה ודיבור ומעשה. ובפרט בפסח כידוע אשר במצרים היה הדעת בגלות כפי דאיתא בספרים ויעבידו מצרים את ב"י בפרך בפה רך. לזאת כשהופיע הקב"ה על ישראל אור קדושתו והוציאם מעבדות לחירות מחוייבים אנחנו לדבר ולספר ביצ"מ. והעיקר לראות שיהיה הדיבור עם חיות הבורא ב"ה כי חיים הם למוצאיהם. וכדאיתא בגמרא למוציאיהם בפה. היינו כמו שדברנו שיהיה הכל במעשה ודיבור ומחשבה לדבק הכל לחכמה העליונה שזה נקרא המחשבה. וידוע אשר החכמה נקראת חיים כדכתיב החכמה תחיה בעליה. ומהו החכמה. ראשית חכמה יראת י"י זהו עיקר החכמה לירא מי"י ולדבק במצותיו. וזה ידוע כי החכמה מאין תמצא. וזהו כי חיים הם למוצאיהם שמביא את החכמה לתוך דיבור ע"י ה' מוצאות הפה. ולכל בשרו מרפא כידוע הבחי' הנקרא כל. ובשר נקרא ג"כ בשר קודש. היינו כשעושה כמו שדברנו. הכל בחיות הקודש אזי הוא עושה יחוד בין כל המדות ממעלה למטה עד בחינת בשר קודש. וכמו שאמרנו ע"ז דאיתא בפרקי אבות. לא הפילה אשה מריח בשר הקודש. עפ"י דאיתא בגמרא עתידין בחורי ישראל שיתנו ריח טוב. היינו אותם שלא טעמו טעם חטא והיו נקיים מכל צד וממילא נקרא הבשר שלהם בשר קודש. וזהו מחמת שהיה אז בזמן הבית צדיקים גדולים. ומעולם לא לן אדם בירושלים וחטא בידו. ולא היה בהם שום בחי' רע כלל ממילא לא שלטה בהם שום דבר מן הצד. ולא הפילה מחמת זה שום אשה. וזהו הפי' ולכל בשרו מרפא. שע"י יחודים שלהם מייחדים הכל עד שהבשר שלהם נקרא בשר קודש:

י

וזהו הפירוש בהגדה. ה"א לחמא עניא זה עוה"ז כי העוה"ז נברא בה"א. די אכלו. כשמייחד אות ה' עם היו"ד. כי עוה"ב נברא ביו"ד. כל דכפין ייתי וייכול. כמו שדברנו הבחינה שנקרא כ"ל ייתי וייכול. היינו שיעשה יחוד שלם ליחדה עם כל המדות. וכל דצריך מי שצריך לעשות אלו היחודים ייתי ויפסח. מלשון פ"ה ס"ח שידבר דבורים לפני הקב"ה בחיות הבורא ב"ה כמו שדברנו כי חיים הם למוציאיהם בפה. ובאמת שייך זה בכל התורה כולה ופשיטא בפסח כמו שאמרנו מקודם אשר קודם יצ"מ לא הופיע חיותו וקדושתו של הקב"ה בזה העולם. ועד אברהם היה שני אלפים תוהו. ומאברהם התחיל ב' אלפים תורה עכ"ז לא יהיה ישראל אומה שלימה. כי אחד היה אברהם ואח"כ יצחק ואח"כ יעקב וי"ב שבטים ושבעים נפש הכל בהדרגה. והגם שיעקב אבינו ראה ששים רבוא עכ"ז לא היה השלימות הגמור מאחר שהיה הדעת בגלות והדיבור היה סתום כפי שאמר משה כי כבד פה וכבד לשון אנכי. ובלילה הזה שיצאו ממצרים הופיע ה' ב"ה אור קדושתו על ישראל שלא בהדרגה. ונתייחדו זא"ת עם ז"ה כחדא ולילה כיום יאיר להם. ובאמת על הלילה הזה המתינו האבות העולם ג"כ. ובלילה הזה דיבר הקב"ה עם אברהם אבינו בברית בין הבתרים וכתיב אצל אברהם ויחלק עליהם לילה. היינו שחילק את אמרפל וחביריו מישראל ועשה יחוד שלם שנקרא לישראל בחי' זה הלילה. וגם יצחק אבינו אמר בעת הברכות הלילה הזה עתידין ישראל לקבל טללי ברכות וליצא ממצרים. ויכול להיות שלזה נקרא ליל שמורים. שהקב"ה המתין על זה הלילה וישראל ואבות העולם המתינו ג"כ ע"ז הלילה. ולזה אנו אומרים בראש אשמורות זה הלילה. כידוע דעד לא קבילת דכר נקראת ליל ומדקבילת דכר נקראת לילה. ובאמת הלילה הזה נעשה היחוד הגמור בראש אשמורות ונקראת לילה. ואנו מאמינים שכמו כן נתעורר בכל שנה בזמן הזה הלילה שיצאו ממצרים וזהו השתנות גדול:

יא

ולכן כאן הבן שואל מה נשתנה. ולכאורה מהו הלשון מה. לכתוב למה נשתנה. רק באמת הכל הוא דבר בפני עצמו מה נשתנה כמו שדברנו העבודה הזא"ת בחודש הז"ה. לייחד זא"ת לבחי' ז"ה. וכידוע שזה הבחי' נקראת מ"ה. מ"ה אדם ותדעהו. וכפי דאיתא בספר מהר"ל הקדוש. מ"ה נקרא דבר שיודע אני שאיני משיג כלום. כמו שאמר משה ונחנו מ"ה. וכשיודע האדם ערכו נגד הבורא יתברך וזהיר במצותיו של הקב"ה ומקשר את עצמו להאמת והולך מחיל אל חיל אזי משיג בחי' מ"ה שזהו שמו הקדוש כתפארת אד"ם לשבת בית. אשר לזה אמר משרע"ה ואמרו לו מ"ה שמו. כשיאמרו לי ישראל כי שמו הוא מ"ה אזי מ"ה אומר אליהם. אזי אגלה להם ביותר בחינת מ"ה:

יב

לזה סידר כאן בעל מסדר הגדה הכל בלשון מ"ה. חכם מ"ה הוא אומר. מצה זו שאנו אוכלים על שום מ"ה. היינו שיהיה יחוד השלם עם בחי' מ"ה. והכל הוא ע"י מעשה התחתונים כידוע מ"ה עולה בגימטריא אד"ם. היינו כשמביא האדם חיות הבורא ב"ה בכל דבר כמו שאנו אומרים בדמיך חיי בדמיך חיי שני פעמים. דם פסח ודם מילה. ובזה מטהר את הדמים טמאים. כידוע בספרים קדושים שיש שני מיני דמים. וכשמביא בכל דבר חיות הקדושה של הקב"ה כמו שדברנו מקודם שמקשר הכל לחכמה עליונה אזי הוא מקשר הכל לאלופו של עולם ונעשה צירוף אד"ם. ובאמת מהו האל"ף ה"א לחמא. שמקשר הה' עם א'. וכן א' זעירא מן ויקרא. וכן בשלמה כתיב האל"ף לך שלמה. וזהו ג"כ כוונת עיקר הספירה לתקן האד"ם. וזהו הפי' מ"ה נשתנה. ועוד הלילה הזה זהו ג"כ דבר בפני עצמו מפני מה נקראת לילה בחינת ליל"ה ובחי' ז"ה כמו שדברנו. וע"ז מתרץ עבדים היינו לפרעה במצרים. וכפי דאיתא שקשרו המצרים את כולם שלא יוכלו לצאת ממצרים לעולם ונשתקעו ישראל בשם בתוך מ"ט שערי טומאה ואלו היו ח"ו מתעכבים עוד רגע לא היה יכולים לצאת ממצרים לעולם והוכרח הקב"ה בעצמו לפדות אותם בזו הרגע דוקא בידו החזקה ובזרועו הנטויה ולהאיר להם שלא בהדרגה באשמורה ראשונה ונעשה היחוד השלם. אשר לזה נקראת הלילה הזה. ולכך מסיים אח"כ וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח כי מאז שיצאו ישראל ממצרים נקרא הלילה הזה ליל שמורים ונתגלה האור שלו בלילה הזה. רק שצריך לזה יחודים גדולים שעושים הצדיקים בזה העולם הם משבחים ומייחדים בחי' הנקרא ז"ה. וזהו הרי ז"ה משובח. ומביא אח"כ המעשה מחמשה הצדיקים שישבו בזה הלילה והאיר להם כל הלילה. כי מספרי"ם הוא ל' או"ר. שהאיר להם עד שעשו יחודים גדולים ונקראת אותו הלילה. והאירו כ"כ עד שבאו תלמידיהם ג"כ לאותו בחי' ואמרו להם התלמידים הגיע זמן. היינו הזמן של עוה"ז בא והגיע עד ק"ש של שחרית. וידוע שק"ש נקרא מס"נ ומסרו נפשם כ"כ עבור גדולת הבורא ב"ה ועשו אי"ן מי"ש ויחדו את כל העולם ממטה למעלה. ולכך כתיב הלילה בשני ההי"ן. כי יחדו ה' תתאה עם ה' עלאה מן ה"א עולם ועד ה"א עולם. ואח"כ מסיים בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ולכאורה קשה. הלא מקודם היה צריכים לאכול מרור כי זהו ע"ש וימררו את חייהם ואח"כ היה צריכים לאכול מצה. רק באמת מצה מרמז על גאולת מצרים כידוע שמצה בחינת חסד ופסח הוא ג"כ בחי' חסד בחי' אברהם שהיתה הגאולה בזכות אברהם כי אמרתי עולם חסד יבנה. ויצ"מ היה בחינת חידוש העולם. ומרו"ר הוא מרמז על גאולה העתידה אי"ה בב"י וזהו ידוע מה שעולה מרו"ר. ומחוייבים אנחנו להמתיק הכל. ויהיה מזה אח"כ מר דרו"ר ונמתקים בשרשם וזהו בחינת יצחק אשר בזכותו יהיה אי"ה הגאולה העתידה. כדאיתא בגמרא על פסוק כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו. רק יצחק הוא המליץ הטוב. השי"ת יזכינו בב"י בקרוב לראות בנין בית הבחירה ובנחמות ציון וירושלים אמן:

יג

היוצא לנו מזה. כי כל אדם מישראל מחוייב לקרב את העוה"ז לקדושתו של הקב"ה ע"י שיהיה זריז ונשכר לתורתו ועבודתו של הקב"ה ויכול לעזור לו שילך ממדריגה למדריגה עד שישיג אורו הגנוז ויושפע על ידו כל הטוב לעולם. כי זה ידוע לכל אשר הטובות כולם וכל העליות הכל נלקח מזה העולם שיקיים רצונו הפשוט בעובדא ומלולא ורעותא דלבא ולא ירחיק א"ע ח"ו מיראתו ואהבתו של הקדוש ברוך הוא שעה אחת ויפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עוה"ב. וכפי שדברנו כבר. יפה היא התשובה ומעשים טובים כשהם נלקחים מכל חיי עולם הבא. היינו שיהיה בשלימות בלי שום פניה ח"ו רק בעובדא ומלולא ורעותא דלבא. ואיתא יש קונה עולמו בשעה אחת. וא"כ אם באפשר לקנות עולמו בשעה אחת. ידין האדם בעצמו איך יעלה בידו לקנות הרבה עולמות מלאות כל טוב בהרבה שעות. ובפרט איך בשר ודם יכול לצאת ידי חובתו נגד טובת הבורא ב"ה שעושה עמו בכל עת נסים נגלים ונסתרים. מי הקדימני ואשלם. וכפי שאמרנו כבר אם לא עכשיו אימתי היינו השעה זו כבר חלף והלך. ואימתי אתקן את השעה העברה. ועיקר לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה ועל ידינו יתעלה העולם כולו ויהיה אי"ה שלימות הגמור ויתייחד הכל לרצונו הפשוט:

יד

לכן כתיב ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו וגו'. וכפי דאיתא בעולם הזה אנו אומרים פעם אחת זה ואי"ה לע"ל נאמר שני פעמים זה. כי כל זמן שהעולם אינו בשלימות ואינם מתייחדים שני העולמות כתיב פעם אחת זה. כפי שדברנו שיש בחי' ז"ה ובחי' זא"ת. אבל לע"ל כשיתן השי"ת שיתוקן ויבורר כל הקדושות ויתעלה כל העולם לקדושתו של הקב"ה ומלאה הארץ דעה. ויהיה הייחוד השלם. אז יהיה שני פעמים זה כמו שהיה בעת יציאת מצרים בעבור ז"ה ונקרא הכל בחי' לילה. ולכך כתיב מקודם אלקינו ז"ה. ובפעם השני כתיב ז"ה י"י היינו שם הויה ב"ה וב"ש. שנתייחדו כל העולמות לשמו הגדול ואז נגילה ונשמחה בישועתו. ועל אלו הטובות והבחינות רמז יעקב אבינו ע"ה אי"ן ז"ה כי אם בית אלקים. היינו שנתייחדו בחי' אי"ן עם בחי' ז"ה. כידוע והחכמה מאי"ן תמצא. ובחי' ז"ה מקבל מחכמה עליונה ומפיעים אור קדושתו כסדר עד הבחי' הנקרא בית אלקים. וז"ה שע"ר השמים. כידוע אשר הבחי' ז"ה נקרא שמים וכתיב כאן ג"כ שני פעמים ז"ה. והבחינה בית אלקים נקראת ג"כ ז"ה מצד היחוד ונקראת שער השמים אשר על ידי זה השער הולכות ושופעות כל הטובות ואורות עליונים לזה העולם רק התעוררות מחוייב להיות ע"י מעשה התחתונים והבן:

טו

עוד אמר על פיסקא של כהא לחמא. ה"א לחמא עניא ביאור הדבר כי כפי התלבשותה כך שמה או לחמא או עניא. והא היינו ה"א. כמו הא לכם זרע. והיינו השער לי"י ה' שער לי"י. והמ"י:

טז

השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל. זו שייך לכהא לחמא כי ארעא זו הה' וישראל נק' וא"ו. והוא"ו הוא המשכת החיות. וזהו מן העולם עד העולם:

יז

כל דצריך ייתי ויפסח. שאל השואל עתה אין לנו קרבן פסח: והשיב ברמז. השתא הכא. הוא תשובה על כל דכפין. והשתא עבדי הוא תשובה על כל דצריך ייתי ויפסח. והבן:

יח

מה נשתנה הלילה הזה. כי בגאולה הזאת היתה השירה פעם אחת ז"ה. ולעתיד יהיה שני פעמים ז"ה. כי היום אמרו זה אלי וכו'. ולעתיד לבא יאמר הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו. זה י"י קוינו לו נגילה וגו' כי הנה כתיב מאת י"י היתה זא"ת היא נפלאת בעינינו. כי ענין הזא"ת היא אמונת השגחה פרטית איך חיות השי"ת מלובש בכל דבר קטן וגדול. כי ענין רצון הבורא היה להיות החיות מלובש בכל המדריגות אפילו בעסקי העה"ב בפרנסתם החיוב להאמין שכל הסיבות בוודאי הכל הוא מאת י"י אלא שרצון הבורא הוא שיתחיל הענין מתחלה ממעשה התחתונים. א"כ מאת י"י היתה זאת יאמר על כל בחי' ובחי'. וזהו שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות והיינו הנפלאות של פסוק מאת י"י היתה זאת היא נפלאת בעינינו שיהיה הפלא בעינינו היינו לפי עינינו שהם שפלי המדרגה וכמ"ש כימי צאתך מאמ"צ. כימי הוא ל' רבים כולל גאולת מצרים וגאולה העתידה. כי גאולת מצרים הוא אחד עם גאולה העתידה. כי איתא בספרים שלולי שמיהר הקב"ה את הקץ קודם ת' שנה לא היה הגלות שלאחריו א"כ ע"כ שענין אחד הוא. וזהו מה נשתנה הלילה הז"ה כי ההשתנות הוא ענין הלילה הזה שבלילה זו. ואפשר לומר כי זהו ענין מטבילין שני פעמים וענין שני פעמים ז"ה. כי ענין מטבילין הוא ל' יחוד. כן אמר בשם בשם אביו זצוקל"ה. ושאל השואל היה לו לומר מפני מה נשתנה. והשיב בשם אביו ז"ל מ"ה נשתנה. כי המ"ה נשתנה. כפי שאומרים הצדיקים מה הוא שם מ"ה. ועוד הלילה הז"ה נשתנה כמו שאמר תחלה והבן:

יט

בפסח דשנת תר"ד בשעת הסדר אמר. אבי זצוק"ל אמר כאן הבן שואל. פי' שואל הוא ל' שאלה ובקשה. ר"ל כאן יכול הבר ישראל לשאול ולבקש מאביו שבשמים כל מה שצריך ולקבל חיות על כל הדברים בלילה הזה. ולהשיג מה שלא עמל ויגע על זאת. וענין הד' קושיות הוא סוד ד' כוסות. ולסוד זה פורסין המצה האמצעית לשנים שיהיו ארבע. ואמר כי יש ד' קושיות וארבעה בנים ועוד ארבע ועוד ארבע והם כולם אחד. ודיבר בזה הרבה והאריך במדרגות בן:

כ

בסדר הראשון הקשה הרב זצוק"ל. מפני מה בכל המצות אין שואלין טעם מפני מה נעשה זאת המצוה או מה נשתנה העת הזה. ועתה שואלין מה נשתנה. ותירץ שלכך שואלין כי העיקר הוא הדיבור. ואמר בשם אביו זצוק"ל. אשר בדברו מעריב ערבים. פי' ממתיק הדברים המעורבים. ואצ"ל בדיבור הש"י בעצמו אלא אפילו הדיבורים אשר הם בציווי הש"י ממתיקין בהם כל הדברים המעורבים כי מתחלת הבריאה היה הכל על השלימות ואח"כ נתערב טוב ברע. ועתה בסיפור יצ"מ. ממתיקים ג"כ כנ"ל. הגם שהמחשבה גבוה יותר מהדיבור עכ"ז רצון הבורא היה שיתוקן הכל ע"י הדיבור. וזהו אשר בדברו מעריב ערבים בחכמה פותח שערים. אין המכוון על שערי מעלה לבד אלא בחכמתו של אדם פותח שערים שלו. ומה הן השערים פתחו לי שערי צדק. זה השער לי"י. ומה הוא השער. אודך כי עניתני ותהי לי לישועה. ויש בזה שני פירושים אחד לשון עינוי והכנעה והשני ל' עניה. כי ע"י עינוי והכנעה נענה:

כא

עוד אמר. מה נשתנה. פי' הבחי' מ"ה הוא השינוי שבלילה הזה. ועוד הלילה הזה הוא ג"כ שינוי. שנשתנה לילה זה מכל הלילות. וזהו פי' הפיוט. בראש אשמורות זה הלילה. ולכאורה מהו ראש אשמורת. הלא הנס היה בחצות השני של הלילה. אלא הכי פירושא. בראש אשמורות הוא ג"כ זה הלילה. כי החצי לילה הראשונה נקראת ליל והחצי השני נקראת לילה בחינת דכר. כמבואר בזוה"ק. ובליל פסח אף חצי ראשונה של לילה נקראת לילה. וזהו בראש אשמורות הוא ג"כ בחי' זה הלילה והבן:

כב

והתחיל לדבר בבחינת מ"ה כי הוא שלימות האדם כמו שכתוב מ"ה אדם ותדעהו. כי מ"ה בגימטריא אד"ם ובזה אנו קשורין בו יתברך. וע"ז אמר משה הנה אנכי בא אל ב"י וכו' ואמרו לי מ"ה שמו מ"ה אומר אליהם. היינו שיאמרו לי מ"ה הוא שמו מ"ה אומר אליהם. אומר להם ג"כ בחי' מ"ה וזה בחי' שפלות. כשבא האדם לבחי' מ"ה כמ"ש משה ונחנו מ"ה אזי הוא אד"ם. היינו שנתחבר האל"ף שהוא אלופו של עולם. כי האל"ף הוא חיות של כל דבר. וכשהוא מתחבר לבחי' ד"ם נעשה אד"ם. וכמו כן כשמתחבר א' עם אותיות מ"ת נעשה אמ"ת. וצריכים אנו לעורר עצמינו ולרומם חיות השי"ת שבנו. הא' של האמת שהיא התורה וא' של אנכי וא' של ויקרא וא' של אדם. ובתוך הדברים אמר יוסף י"י עליכם ככם אל"ף פעמים היינו ג"כ האל"ף כי כל מה שנתוספים נתוסף עליהם חיות הש"י אמן:

כג

עבדים היינו לפרעה במצרים. ואח"כ אמר אלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים וכו'. כי באמת בעת שברא הקב"ה את העולם ברא אותה בתכלית השלימות. רק אחר חטא אדה"ר נתקלקל הדבר ונפלו נשמות קדושות בעמקי הקליפות וכן היה אח"כ דור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום אשר היה הכל ניצוצות קדושות וממקום קדוש יהלכון ומחמת החטא שלהם נפלו הנ"ק בעמקי הקליפות וביותר נפלו במצרים כי המצרים הרשיעו כל כך עד שהעלו כביכול את השכינה למעלה:

כד

כפי דאיתא במדרש שכל הדורות האלו היינו דור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום וכל המצרים העלו כל אחד את השכינה למעלה כפי דאיתא שהעלו מרקיע לרקיע בגודל חטאם ורשעם ברחה השכינה מארעא לרקיע ומרקיע לרקיע עד רקיע השביעי. ונראה דכתיב ביוסף וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו. וכפי ששמעתי מא"א אדומו"ר זצוק"ל שהמצרים נקראים מרכבת המשנה כי הם היה סמוך לקדושה רק הם הרשיעו כל כך וירדו עד שפל המדריגות וקשרו את כולם ע"י הכשפים שלהם רח"ל שלא היה באפשרי לעבד לצאת משם. והקב"ה ברוב חסדיו היינו ע"י מדת אברהם כידוע שעד אברהם היה שני אלפים תוהו ומאברהם התחיל להתנוצץ קדושתו של הקב"ה בזה העולם והתחיל להאיר בזה העולם. רק אחד היה אברהם ואח"כ יצחק ואח"כ יעקב ובניו י"ב שבטים ושבעים נפש והוכרחו לירד למצרים בכדי להעלות משם כל הנ"ק שנפלו לשם ויתבררו ויתצרפו. ולא היו יכולים להעלות הכל עד שנעשו ישראל במצרים אומה שלימה היינו שהיו ששים רבוא ישראל והקב"ה צירף א"ע ג"כ עמהם בחשבון. הן בהשבעים נפש והן בששים רבוא ומשה היה ביניהם כידוע שהוא הדעת של כל ישראל. וזה ידוע כי משה עם ששים רבוא הם כללות נשמות ישראל מבריאת העולם עד שיבוא העולם לתכלית השלימות:

כה

ואחר שהיה כללות נשמות ישראל במצרים אז היה בהם כח להעלות משם כל הנ"ק שנפלו לשם ועשאום כמצולה שאין בה דגים. נמצא שהיינו כולנו עבדים לפרעה במצרים האבות והבנים וכל הנשמות קדושות. ולזה אמר אח"כ ואלו לא הוציא וכו' הרי אנו ובנינו ובני בנינו וכו' מאחר שהיה שם כל הששים רבוא שבהם נכללו כפי שדברנו. ואמר אלו לא הוציא הקב"ה כו' כידוע שיצ"מ נקרא חידוש העולם כי כפי שבעת בריאת העולם לא היה שום אתערותא דלתתא רק כך היה רצונו הפשוט לברא את העולם שיתגדל מלכותו ובראו באור גדול כל כך ואח"כ גנזו לאותו האור לצדיקים לע"ל. היינו שכל צדיק ישיג אותו אור כ"א לפי מדרגתו ע"י המעש"ט שלו וע"י הבהירות שלו. כך היה יצ"מ ג"כ התעוררות של הקב"ה בלי שום אתערותא דלתתא כי הם היה ג"כ ערום ועריה ולא היה בהם שום זכות רק הקב"ה התעורר רצונו הפשוט והוציא אותם מתחת יד מצרים והראה להם אור גדול הכל שלא כסדר רק בדילוג כל המוחין דגדלות וקטנות כמבואר בספרים והוציא אותם כעובר הנשמט מרחם אמו ולילה כיום האיר להם. ואחר לילה הראשון גנז מהם אותו האור רק שישיגו מהם מעצמם את האור הקדוש בהדרגה וילכו מחיל אל חיל עד שישיגו אתו האור ע"י עשיית מצות ויחודים שלהם. וזהו כוונת הספירה מ"ט יום עד שבאו ביום החמשים לעולם החירות ואז קיבלו את התורה. אשר זהו כוונת סיפור יצ"מ והספירה עד שיבואו לעולם החירות. וחמשין זמנין אדכר יצ"מ בתורה וכמו כן נתן הקב"ה סדר נכון לכל איש מישראל. מתחילה צריך לדלג ולפסוח מן תאוות עוה"ז רק לדבק עצמו לנקודת האמת זהו הדילוג הראשון. ואח"כ מחוייב לשבר יצרו הרע ולדבק עצמו לתורה ולעבודה שבלב זו תפלה. וכן כל המצות. ולילך מחיל אל חיל עד שיעזור לו הש"י וידבק עצמו להקב"ה וישיג כ"א לפי מדרגתו את האור הגנוז בתורתו הקדושה ויעלה כל הני"ק הן באכילה ושתיה והן בכל דבר הרשות עד שיהיה כל העולם בשלימות ופשיטא ע"י מצות ואז יבא משיח במהרה בימינו:

כו

וזהו שאומר אח"כ ואפילו כולנו חכמים וכו'. ד' בחי' כנגד ד' עולמות. היינו שמקשרין כל העולמות מן עשיה עד אצילות הכל לרצונו הפשוט ע"י הדעת שלהם שמכניסין בכל דבר היינו שמאירים לכל העולם. ומייחדים כל העולמות מתהום ארעא עד רום רקיע הכל להקב"ה. וזהו שאמר מצוה עלינו לספר ביצ"מ אשר ע"י ספור יצי"מ יאיר לכל העולמות. וזה ידוע אשר לזה הוא בסיפור יצ"מ הכל ד' בחינות מקודם חכמים. נבונים. זקינים. יודעים את התורה. ואח"כ ארבעה בנים. וארבע כוסות. וד' לשונות של גאולה הכל לרמז שצריך כ"א להתחזק בעבודתו ויראתו וע"י המדות טובות יספ"ר ויאיר ע"י הדיבורים הקדושים שלו להעלות הכל לרצונו הפשוט. ובבריאת העולם יש הכל ג"כ היינו אלו הד' בחינות. בחכמה יבנה בית וכו' ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו וכו'. ואם עושה כן הרי ז"ה משובח וכפי שדיברנו עוה"ז נקרא זא"ת. והקב"ה נקרא ז"ה. ז"ה אלי ואנוהו. וע"י יחודים של צדיקים בזה העולם נתייחדו זה וזאת כחדא ונעשה יחוד גמור וזה נקרא משובח. כדאיתא ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה. ונוכל לומר ג"כ הרי ז"ה היינו ע"י יעקב ובניו י"ב שבטים הקדושים העולים במספר זה ניתקן העולם. כי יעקב הוא הבחיר שבאבות ומבריח מן הקצה אל הקצה. ויתוקן הי"ב מזלות ג"כ שעולים במספר ז"ה ויהי' רק מזל טוב לישראל ובחינת אי"ן הוא מזל לישראל:

כז

מעשה ברבי אליעזר וכו' שהיה מסובין בבני ברק וכו' עד שבאו תלמידיהם ואמרו כו':

כח

ולכאורה הוא תמוה היכן היה התלמידים שהוא אומר עד שבאו. מסתמא ישבו אצלם גם התלמידים רק הפירוש הוא כך. כי כשישבו הצדיקים בלילה הזה וספרו ביצ"מ השיגו חיות הבורא ב"ה עד שהאיר להם כל הלילה בכל הבחינות כמו שהיה אז ביציאת מצרים שנעשה הכל בחי' זכר כידוע דמדקבילת דכר נקרא לילה וביצ"מ היה הכל בדילוג ונעשה יחוד שלם עד שלילה כיום יאיר. וזהו הפירוש שהיו מסובין בבני ברק ברק הוא ל' ברקאי ובהירות והיו מספרים ביצ"מ היינו שע"י הדיבורים שלהם השיגו חיות הבורא ב"ה שהאיר להם כיום. כמו שדברנו. וזהו לשון מספרים ביצ"מ כל אותו הלילה שנעשה על ידם היחוד השלם בחי' זכר. וזהו אותו הלילה עד שעשו גם הלילה לבחי' אותו. הכל בלשון זכר. עד שבאו תלמידיהם היינו שע"י הבהירות שלהם השיגו התלמידים החיות והיחודים הקדושים ג"כ. ואמרו להם התלמידים רבותינו אתם הארתם לנו והשגנו ג"כ האורות העליונים הנעשים בזה הלילה ואמרו רבותינו הגיע זמן. שנגע הזמן בק"ש של שחרית. היינו שהעלו את הזמן מזה העולם עד שנגע בק"ש של שחרית. ומהו ענין ק"ש כידוע. כי יצ"מ היא אותה הבחינה עצמה של ק"ש. . כי העיקר הוא מסירת נפש עד שיתייחד הכל לאחדות הפשוט וזהו עיקור סיפור יצ"מ שיצא מרשות היצה"ר. וע"י הדיבורים שלו ביצ"מ יצא מעבדות לחירות ויאיר לו הלילה כיום. ולזה אמר אח"כ

כט

אמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה וכו' עד שדרשה בן זומא וכו'. ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות. וחכ"א ימי חייך העוה"ז כל ימי חייך להביא לימות המשיח:

ל

ולכאורה הוא פלא. כי השני דעות מחולקים מקצה אל קצה. שבן זומא דרש כל ימי חייך הלילות שהוא מדריגה פחותה מימים וחכמים דורשים לרבות לימות המשיח שהוא מדריגה גדולה מאוד. רק הפי' הוא כך כמו שדברנו שצריך להאיר הלילות ג"כ שיאיר כיום כחשיכה כאורה. וז"ש ראב"ע לא זכיתי שתאמר יצ"מ בלילות. היינו שבגלות יאיר לנו כל כך הלילות כמו שהיה בעת יצ"מ. ולזה דרש בן זומא כל ימי חייך הלילות. היינו שצריך כל אדם לעסוק בתורה ותפלה ומצות ומעש"ט ובסיפור יצ"מ. ושיהיה בזה הכל חיות הבורא ב"ה ע"י הדיבורים שלו עד שיאיר לו בכל הבחינות הפחותות שלו הנקראים לילות ג"כ. וחכ"א ג"כ כך. ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. היינו שצריך כל אדם לקרב ביאת משיחנו בב"י. היינו כמו שדיברנו שיראה לייחד ולקרב הכל להקב"ה עד שישלים כל המדות ואז יבא משיח אי"ה בקרוב. וזהו כל ימי חייך שצריך כל אדם לעסוק כל ימיו בתורה ומצות ולייחד הכל להקב"ה בכדי להביא לימות המשיח. ויראה האדם שיבוא לפני הקב"ה עם כל הימים שלו שלא יאבד ח"ו לילה או יום אחד בלי עבדות של הקב"ה רק לקשר הכל. כל הימים והלילות שלו להקב"ה. כמ"ש ואברהם זקן בא בימים. וכשיעשו ויקיימו כל ישראל כמו שדברנו בוודאי יהיה ביאת משיחנו בבי"א:

לא

עוד אמר. ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות וחכ"א ימי חייך עוה"ז כל ימי חייך העוה"ב. ולא פליגי. כי זה ידוע הבחי' הנקרא לילה היינו חושך ואפילה. ומזה ניכר האור כי אם לא היה חושך לא היה ניכר האור ומתוך הרע ניכר הטוב. וזהו עיקר רצונו הפשוט לברור הטוב מהרע ולהעלות כל הנ"ק שנפלו בתוך עמקי הקליפות שזה נקרא חושך. שלמה המלך ע"ה אמר שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך וכו' וכי זה אמר ח"ו שישמח לבו בתאוות עוה"ז. רק כוונתו לשמוח בילדותו בשמחתו של הקב"ה. ולראות לתקן הימים שלו ולהעלות הכל להקב"ה ולהעלות כל הנ"ק. ואז ויטיבך לבך כו' וכפי שאמר דהמע"ה מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. וזהו הפי' כאן ימי חייך הימים לדבק המדות לחיים הנצחיים. כל ימי חייך כפי שדברנו מה שמרומז בתיבת כל. אזי מייחד כל הבחי' לילות ג"כ לרצונו הפשוט דאחיד בשמיא וארעא ומייחד כל העולמות וכל העוה"ז הכל למעלה וממילא כל ימי חייך להביא לימות המשיח. היינו כשיתעלו כל העולמות אזי יבא משיח צדקינו. ובאמת זה חיוב על כל איש ישראל לראות לתקן מדותיו ומעשיו שלא יהיה ח"ו ע"י עיכוב לביאת משיח. וזה אי אפשר רק לתקן כל הימים שלו. ובאמת ביד כל האדם להשיג טוב שיעשה בכל הימים. וכפי שאמר הרב הצדיק מקארלין הא על דאיתא מהלך אדם בינוני עשר פרסאות ליום. אבל מי שהולך על סוס טוב. בידו לנסוע הרבה ביום אחד. ויפה שעה אחת כו'. וכפי שאמר א"א אדומו"ר זצ"ל על ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם. היינו עם הימים שלנו נבנה בהמ"ק. ולראות שלא ילך יום אחד לאיבוד ח"ו. ועי"ז ישיג ויבא לחיים הנצחים. וכפי שאמרנו כבר. המלך המרומם לבדו מאז. אמנם המשובח והמפואר והמתנשא מימות עולם כי זה עיקר רצונו ותענוגו של הקב"ה שיתעלה כבודו בכל העולם ע"י מעשה התחתונים. ושיתייחדו כל העולמות לרצונו הפשוט. וצריך כל אדם לידע אשר כל יום ויום יש בו חיות חדשה ומוחין חדשים. ולראות שלא ילך בטל אפילו שעה אחת רק לקרב הכל להשי"ת ויבא לתכלית השלימות בביאת משיח בב"י וזהו להביא לימות המשיח. וזה חיוב על כל איש ישראל הן קטן והן גדול. כי כל ישראל ביחד הם קומה שלימה וכפי שאומרים משל בשם הרב הצדיק הקדוש מקארלין. לאחד שהיה צריך להשיג איזה דבר שהיה מונח למעלה גבוה מאוד ולא היו באפשרי להשיג אפילו ע"י סולם גדול למאוד. מה עשה העמיד אנשים הרבה זה על זה מן הארץ עד המקום שהיה מונח שם הדבר ההיא. וכי אפשר לומר אשר אותו האיש העומד על הארץ הוא אך למותר. הלא אם יעתק האיש ההוא ממקומו. הלא יפלו כולם. והנמשל מובן אשר ע"י כל ישראל ביחד נשלם הקומה כ"א לפי ערכו הקטן לפי קוטנו והגדול לפי גדלו וע"י מעשה כולם נתייחד העוה"ז ג"כ למעלה:

לב

עוד נוכל לומר על הפיסקא הנ"ל. מעשה בר"א כו'. כי מסתמא החמשה צדיקים הגדולים הללו המשיכו עליהם בחינת יצ"מ כראוי. וזהו הי' מספרים ביצ"מ כל אותו הלילה וזהו בחי' אותו. כדברינו כמה פעמים אפילו למי שהוא בבחי' לילה. עד שבאו תלמידיהם ואמרו הגיע זמן. וקשה מהו ל' זמן. ונוכל לומר כפי שאמר א"א אדומו"ר זצוקל"ה הגיע ל' נגיעה נגע זמן בק"ש של שחרית. פי' שהצדיקים הללו המשיכו כ"כ בחי' יצ"מ עליהם ועל תלמידיהם עד שבאו התלמידים ג"כ לאותה בחינה שיצאו מהזמן היינו מהטבע וזהו עיקר יצ"מ לידע שכל המקרים הוא הכל בהשגחה פרטית מהבורא ית"ש. וזה נתפרסם ע"י יציאת מצרים. וזהו וירא אלקים את ב"י וידע אלקים. כי שם אלקים מורה על הנהגת הטבע. וידע אלקים הכניס בזה הדעת לידע שהכל בהשגחה. והאריך הרב בזה. שזה חיוב על כל איש ישראל לספר ביצ"מ ולהמשיך על עצמו זו הבחינה של יצ"מ. וק"ש של שחרית הוא מורה על מס"נ שהוא למעלה מן הטבע ובאו התלמידים ואמרו להם רבותינו נגע הזמן בק"ש של שחרית:

לג

ובתוך הדברים אמר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון. היינו כשנוגע זה בזה. הדרך ארץ בתורה. דרך ארץ הוא הנהגה שעל פי הטבע. ותורה היא שהוא למעלה מהזמן. וכשנוגע הד"א בתורה אזי משכחת עון. היינו שמוצא העון. וג"כ משכחת העון. שישכח ממנו העון לעולם. וזהו וירא את ענינו זו פרישות דר"ך אר"ץ. שנאמר וירא אלקים את ב"י וידע אלקים. הכניס בהם הדעת בבחי' אלקים שהוא מורה על הטבע:

לד

מעשה בר"א ור"י וכו' עד שבאו תלמידיהם וכו'. ודקדק בנו של אדומו"ר זצ"ל מהו לשון שבאו מאין באו והיה לו לומר עד שאמרו להם תלמידיהם. ופי' הרב זצוק"ל. שהם היה מספרי"ם ביצ"מ שהיו מסובין בבני ברק הוא ל' ברקא"י ורומז על האור וכו'. מספרי"ם הוא ל' ספי"ר ובהירות. שהיו מספרי"ם ומאירין ביצ"מ כל אותו הלילה. והם היו חמשה כנגד חמשה חומשי תורה. עד שבאו תלמידיהם ג"כ לכלל מדריגה זו ויצאו מגדר הגשמי שהוא למטה מהזמן. וזהו שויתי י"י לנגדי תמיד. שויתי הוא ל' השוואה. שצריך להשוות ולדמות עניני הרוחני בעניני הגשמי עד שיתקשרו זה בזה. וזה נקרא בזוה"ק עלמא דא ועלמא דאתי בשקולא חדא אתיין. ולכן מצינו באבותינו ששמחו על שחפרו ומצאו באר מיים חיים. והוא פלא. והענין הוא דעל ידי עובדין דלתתא מתעורר לעילא עד המקור ועי"ז היה מקשרים א"ע מלמטה למעלה עד המקור שנקרא מקור מים חיים כמ"ש (בירמיהו י״ז:י״ג) מקור מים חיים את ה'. וזהו ענין השמחה וכיוצא הרבה בענין זה. וכמ"ש המקובלים. וכיון שבאו תלמידיהם למדריגה זו אמרו רבותינו הגיע זמן. פי' העוה"ז שהוא למטה מהזמן הגיע ונתקשר אל המקור שהוא למעלה מהזמן שהוא סוד ק"ש של שחרית המורה על זה:

לה

א"י והיו מספרים ביצ"מ ל' ספיר ובהירות. כנ"ל ביציאת מצרים. ר"ל שבהרו בתוך בחי' יצ"מ:

לו

הגיע זמן. אמר בשם אביו זצוק"ל. נגע הזמן בק"ש של שחרית כי כל העולם הוא הזמן של העולם. והקב"ה הביא הזמן למעלה. דאיתא מכלכל חיים בחסד שכלכל ונתן החיים שהוא למעלה מהזמן בחסד שהוא התחלת הזמן והעולם כדאיתא עולם חסד יבנה. ואיתא בפסוק חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי. וכתיב חיים הם למוציאיהם בפה. כי הפה הוא המעשה והוא הדיבור. יכול להביא חיים הוא המחשבה. וזהו הגיע הזמן בק"ש של שחרית. כמו שדברנו. וק"ש הוא הענין להאמין שי"י אלקינו י"י אחד:

לז

השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. צריך להבין הלשון לכם והיה די באומרו השיר יהיה כליל וגו'. ועוד בלשון התקדש דמשמע מעצמו. והלא קדושת החג תלוי במה שמקדשין ישראל. ונוכל לומר דידוע שבגאולת מצרים הי' שירה ל' נקבה ושיר ל' זכר יהיה בגאולה העתידה בב"א. וזה תלוי בכשרון מעשינו. וזהו השיר ל' זכר. יהיה לכ"ם פי' בכשרון מעשיכם. כליל פי' כליל יצ"מ שנתקדש החג מעצמו. וזהו אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. והמ"י:

לח

המנהג עולמו בחסד. את העולם הוא מנהג בחסד. ובריותיו. מי שהוא בריא וחזק הוא מנהג עמו ברחמים וד"ל. עוד אמר ישבעו ויתענגו מטובך. כי כל התאוות אחר שנעשית התאוה נתבטל התענוג. אבל התענוג של המצות אפילו ישבעו על כל זה יתענגו עוד. והבן:

לט

אמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה וכו'. והקשו לפני הרב זצ"ל. מהו הלשון שתאמר יצ"מ בלילות. היה לו לאמר שיאמרו יצ"מ בלילות. והאריך בזה מהו ענין ספור יצ"מ והאיך החיוב על כאו"א לספר ולהמשיך על עצמו ענין יצ"מ כל אחד לפי ענינו. וע"ז

מ

אמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה. ולא זכיתי ל' ז"ך. פי' לא נזדכך שתאמר יצ"מ מעצמו. היינו ענין יצ"מ שצריך כ"א להמשיך ע"ע. בלילות. היינו בבחי' לילה. עד שדרשה בן זומא. הוא המשיך זו הבחינה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים. שצריך כל אחד לראות להמשיך חיות של הקב"ה בהימים כי כל דבר שאינו בחיות אינו כלום ואינו יכול לעלות למעלה כלום. כל ימי חייך. היינו שבא לרבות ע"י סיפור יצ"מ הלילות. היינו כשהוא בבחינת לילה יכניס בהם ג"כ חיות. ע"ד הכתוב ותקם בעוד לילה. היינו שעיקר קימה שצריך לקום ולהתגבר היינו דווקא בעוד לילה אזי הוא העת לקום:

מא

וחכ"א ימי חייך העוה"ז. זה כולל הכל בין בבחינת יום בין בבחינת לילה. וכל ימי חייך בא לרבות ימות המשיח. להביא לימות המשיח. היינו שיכניס כל כך חיות בימי חייו שיוכל להביא לימות המשיח. כי בעת יצ"מ הי' בחסד הבורא ית"ש לא ע"י מעשה התחתונים רק בכדי להראות גילוי אלקותו ית"ש וכחו והשגחתו אבל עתה רצונו דווקא שנגרום הגאולה ע"י פעולתינו. וצריך כל אחד לזכך מעשיו שיקורב על ידו ימות המשיח. הגם האיך אפשר שע"י פעולתינו הגרועים נקרב זאת. רק שלא נגרום ח"ו ההיפוך עיכוב. רק ממילא כשלא יהיה עיכוב על ידינו ממילא יקורב ע"י כי אין לך אדם שלא יהיה לו עובדות טובות ג"כ:

מב

ברוך המקום ברוך הוא. דיבר מהארבעה בנים שהם כנגד הד' קושיות וד' כוסות. והעיקר הוא שסיפור יצ"מ והמשכת ענין יצ"מ שייך בכל האנשים ובכל הבחי':

מג

עוד אמר. ברוך המקום ברוך הוא. ברוך שנתן תורה ואח"כ הוא אומר עוד ברוך הוא. שהקב"ה חישב את הקץ לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו כו'. פי' כי באמת היה הגזירה ועבדים וענו אותם ארבע מאות שנה רק שהקב"ה חישב שיעשה את הקץ מקודם. וזהו כמו שאמר לאברהם אבינו כי הוא היה מדת החסד. ומעת בריאת העולם שהיא ע"י מדת החסד. אל תקרי בהבראם אלא באברהם. חשב את הקץ. חשב אז הקב"ה ליתן לישראל במצרים שתי מצות דם פסח ודם מילה כדי להוציאם ממצרים אחר רד"ו שנה וחישב לעשות את הקץ. היינו קץ הימין כידוע שיש קץ הימין וקץ הימים. שע"ז ביקש דוד המע"ה. הודיעני י"י קצי. היינו קץ הימין וחשב הקדוש ברוך הוא לקרב את קץ הימין:

מד

ויכול להיות שזהו הפירוש. חולץ לוט מהם ומצות אפה בקץ פסח. והלא המלאכים היו בסדום ביום ראשון של פסח. רק הפירוש הוא כמו שדברנו שהקב"ה חילץ את לוט מהם בכדי שיהיה ע"י קץ הימין כפי דאיתא במדרש. מצאתי דוד עבדי. והיכן מצאתיו בסדום. את שתי בנותיך הנמצאות. ומזה נצמח משיח בן דוד כי כל העולם מוכרח להתעלות אל הקדושה. וזה ידוע שסדום היתה הקליפה האחרונה. ומחמתם עלה הקב"ה לרקיע השביעי. עכ"ז הלא מלכותו בכל משלה שמוכרח להיות בתוכה חיות הקדושה. וכ"ז עשה הקב"ה ברוב חסדו שהאלילים כליל יחלוף ונקודה הקדושה מוכרח להתעלות. ומזה נצמח בן דוד. וזהו ומצות אפה בקץ פסח שמזה שחולץ לוט מסדום נעשה קץ הימין והקב"ה חושב תמיד את הקץ לקרב את הקץ הימין כשיתייחדו ישראל ויתייחדו כל העולמות לאחדות הפשוט:

מה

בחכמה פותח שערים. שהוא פותח תמיד את השערים בכדי שיוכלו ישראל להתדבק בחכמה העליונה אשר עי"ז היה בריאת העולמות. י"י בחכמה יסד ארץ. כונן שמים בתבונה ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים. היינו כל זמני גליות מחליף אותם בכדי לקרב את הגאולה העתידה אי"ה בקרוב לקרב הכל לקץ הימין ולזה כתיב בקץ פסח. כמו שדברנו אשר חשב בסדום והוציא הניצוץ הקדוש על ידי שתי בנות לוט בכדי לקרב קץ הימין:

מו

ומה השייכות משיח ליצ"מ אשר המחשבה של הקב"ה היה בסדום בפסח על ביאת משיח בגאולה אחרונה. יכול להיות כך. הלא זה ידוע כי יצ"מ הוא החירות הראשון. ומזה החירות מקבלים כל החירות וגם הגאולה העתידה להיות אי"ה מקבל ג"כ מחירות של יצ"מ. וכן אנו אומרים תמיד ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם. כפי דאיתא בכל הספרים אם היינו ח"ו עוד רגע אחד בשם לא היינו יכולים לצאת משם ח"ו לעולם. והקב"ה ברוב חסדו הוציא אותנו משם כעובר הנשמט מרחם אמו משפל המדריגה התחתונה עד מקום בינ"ה הנקרא חירות עולם. וזהו הפירוש ומצות אפה בקץ פסח שכל הקיצין נכללים בקץ פסח. וכן איתא במדרש קול דודי הנה זה בא מדבר במשה. וכן איתא שמדבר במשיח. מדלג על ההרים. שהקדוש ברוך הוא מדלג לעשות את הקץ:

מז

חכם מהו אומר. אמר בשם אביו זצוק"ל. חכם מהו אומר. מה שהוא. כן הוא אומר:

מח

הקשו לו מפני מה נכתב הרשע אצל החכם הלא היה צריך להיות הרשע לבסוף. ואמר בל' הלצה שהעמידו אותו אצל החכם כדי שיהיה לו החכם למשמר ולסייג שלא יצא מן הכלל ח"ו. והאריך בענין הרשע כי לא נקרא כך רק מחמת שהוציא א"ע מן הכלל לפיכך אלו היה שם לא היה נגאל. והאריך בזה כי כל אדם יש בו שני חלקים חלק הטוב וחלק בהיפך. וצריך לטרוח כל ימי חייו כדי להגביר חלק הטוב. ואצל הרשעים הוא להיפך. והכלל כי לא נאבד שום דבר כמאחז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו. כי החלק הטוב שהיה לו לרשע אינו נאבד ומגיע להצדיק. וזהו שאומר. ולפי שהוציא א"ע מן הכלל וכו' אף אתה כו' לי ולא לו. כלומר בעבור זה עשה י"י לי ולא לו. אף מה שלא לו שמחמת רשעו נאבד ממנו חלק הטוב. אינו נאבד רק ינתן לי. ואילו היה שם לא היה נגאל:

מט

עוד י"ל על הפיסקא זו. חכם מה הוא אומר מה העדות וכו'. ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח כו':

נ

הנה הוא משולל הבנה על כינוי השאלה הזאת לחכם ולא נודע ענין החכמה שצריכים לזה לשאול לדעת טעם הדברים וסיבתן. גם התירוץ על שאלתו. אף אתה אמור לו כו' אין מפטירין וכו'. אין לו הבנה בשייכות לשאלתו:

נא

ולהבין זה נקדים לבאר ענין הספירה שציונו האדון ב"ה לספור ממחרת הפסח דווקא. ולמה לא נספור תיכף מיום ראשון של פסח. גם ידוע קושיית המפרשים על אומרו תספרו חמשים יום. והם באמת אינם אלא מ"ט יום. אך הענין כך הוא. דהנה ידוע שעיקר תכלית הכוונה ותכלית של כל התורה הוא להשיג עצם כבוד אלקותו יתברך ולהגיע אל בחי' ובו תדבק. והנה בגלות מצרים שהיו ערום ועריה ונשתקעו במ"ט שערי טומאה ואם היו שוהים שם עוד רגע אחת ח"ו לא יצאו משם לעולם. והתעורר אליהם האדון ב"ה בחסדו הגדול יתברך בסוד למעני אעשה בלא שום אתערותא דלתתא והתנוצץ עליהם אור גילוי שכינתו יתברך וזה היה גאולתן בגשמיות וברוחניות ונפרדו מכל הקליפות וראו והשיגו עצם כבוד אלקותו כמ"ש ובמורא גדול זו גילוי שכינה. גם נאמר עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם. ונתדבקו בעצם אור אלקותו יתברך בלי שום מסך מבדיל בפעם הזאת ברגע אחת בלי שום הילוך ממדריגה למדריגה לגודל ההארה העצומה והנפלאה שהיה אז והוכרח כנ"ל לכך. ואחר שנגאלו משם חזר הדבר לדרך הטבע והיינו מחמת שהש"י אינו רוצה להחזיק טובה לעצמו ורוצה כביכו"ל לההנות לבני אדם מיגיע כפם. ע"י אתערותא דלתתא. ולכך חזר והעלים והסתיר א"ע וציוום לספור הספירה ללבן ולטהר ולזכך נפשם עד שיזכו למעמד הר סיני ופנים בפנים יראו כבוד י"י שנית כבראשונה:

נב

וזהו כוונת אומרו. וספרתם לכ"ם דייקא. היינו שתספרו זה ששייך לכם דייקא שיגעתם בעצמיכם. והיינו ממחרת השבת ולא מיום הראשון שזה היום אי אפשר לכם לספור כי הוא סוד עצמות אלקותו יתברך. וזהו אשר לא יספר בסוד אנת הוא חד ולא בחושבן. וזהו שנאמר תספרו חמשים יום. הרי אמרו כאילו אמר תספרו יום חמשים. היינו שזה יהיה כל כוונתם להאיר ולהזהיר בכל השבע שבתות את יום החמשים שהוא עצם אלקותו יתברך. והבן:

נג

ובזה נבין כוונת החכם בשאלתו כשהגיע לענין פסח ומבין בחכמתו שהשיג בליל פסח כל המדרגה שאפשר להשיג והגיע תיכף לתכלית המבוקש ובו תדבקון. שואל מה הם שוב העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה וגו'. היינו למה הוצרך אח"כ להיות צמצום והעלם וליתן כל התורה כולה. כיון שכבר השיגו זאת בעת יצ"מ. וע"ז ואף אתה א"ל כהלכות הפסח. היינו כדרך הליכת הפס"ח שפירושו דילוג שמורה על עליית המוחין שלא כסדר כידוע כו'. אך אין מפטירין אחר הפסח. היינו בזה עדיין אין נפטרין רק צריך להיות אפיק"ו מ"ן היינו להפיק אתערותא דלתתא. כי בתחלה מה שזכו היה באתערותא דלעילא לבד. ואינו כן כוונת הבריאה מחמת שהשם יתברך אינו רוצה להחזיק טיבותא לעצמו כנ"ל. והבן:

נד

הרי ז"ה משובח. בחי' זה משתבח ומתעלה:

נה

ימי חייך הימים. זה תורה שבכתב. כל ימי חייך הלילות זו תורה שבע"פ. כי תורה שבע"פ נקרא לילות שהיא בחינת מקבל מהימים מתורה שבכתב וזה צריך לזה. וזה הוא ריבוי של כל כידוע:

נו

וחכ"א. כלל לתלמידי חכמים שבכל דור ודור להביא צו בריינגען לימות המשיח:

נז

אנוס על פיהדיבור. היה אנוס לכך כדי שיבוא בחי' הדיבור לידי התגלות. פסח הוא פ"ה ס"ח בגימטריא חיים. על ידי הפה משיגים החיות:

נח

והגדת לבנך ביום ההוא לאמר. ע"ד שכתוב ויברכם ביום ההוא לאמר. שברכם שיאמרו מן היום ההוא דבר יום ביומו. כי איש הישראלי יש לו בכל יום מה שיאמר ולשבח להקב"ה. איש ישראלי צריך להיות אומר ועושה. לעבוד השי"ת במילולא ועובדא. השיר יהיה לכם. שיר הוא לעתיד. כליל התקדש חג. כדרך הסדר שיש לו כך הוא העוה"ב שיהיה לו:

נט

אין מפטירין אחד הפסח. שאינם נפטרין אחר פסח מן יגיעה ועמל בעבודת הש"י. כי בפסח השיגו אותה הבחי' עצמה של שבועות ולא היה להם עוד מה לעשות ולקחו אותה מהם כדי שהם עצמם יתעמלו ויתייגעו להשיג אותה הבחינה. וזהו אפיק"ו מ"ן אפיקו מיין נוקבין:

ס

תם מה הוא אומר. מי שהוא בבחי' יעקב שנקרא איש ת"ם שואל איך מחברים מ"ה עם זא"ת. כי מ"ה נקרא דבר שאינו מזה העולם רק שייך להקב"ה ושואלין עליו מה זה כי אין בו שום השגה. וזאת נקרא זה העולם. ושואל האיך מחברים שניהם יחדיו. ואמרת אליו בחוזק יד. חוזק יד נקרא אמונה:

סא

עוד אמר ע"ז. תם מה הוא אומר מה זא"ת. אמר כי מה הוא דבור סתום ששואלין עליו מה הוא. וזאת הוא דבר ידוע. ואיך שייך זה בזה. ואמרת אליו בחוזק יד וכו'. היינו מצד צפון. כי כל התחלות צריך להיות מזה הצד היינו מהיראה:

סב

ליל שמורים. הוא לי"י להוציאם מארץ מצרים. ל' עתיד שהוא עתיד להוציאם תמיד בכל שנה כשיבא הלילה הזאת. הוא הלילה הזה לי"י שמורים לכל בנ"י לדורותם. אף לדורות. כי בכל הדורות מוציא י"י את ישראל ממצרים בלילה הזאת:

סג

רבות עשית אתה י"י אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. כמו"ש עושה פלא. עושה הוא בעשיה. פלא. עכ"ז הוא פלא. אפילו כל הדברים מזה העולם הדברים הפשוטים אף כל העשיות מזה העולם גם הם פל"א. וזהו רבות עשית. רבים וגדולים מאוד. עשית. דברים שהם בעשיה. אעפ"כ נפלאותיך ומחשבותיך שיש בזה מסרת אלינו. שנדע. ומפני מה הוא כך. מפני שזהו ג"כ מנפלאותיך שנדע זאת. כמו שאמרתי פי' הפסוק מאת י"י היתה זאת היא נפלאת בעינינו:

סד

בליל סדר ב'. התחיל בדבריו. הללו עבדי י"י ולא עבדי פרעה. והאריך האיך שכל או"א אפי' הוא איך שהוא כשבא לדבר הודאה ושבח צריך לשמוח ולהכיר גודל חסדיו של הקב"ה ולהודות ולהלל על כל דבר ודבר. כי אם לא היה האדם משכח מה שנעשה עמו מעת עיבורו והולדו עד התגדלו הוא ממש יציאת מצרים:

סה

שוב אמר. כתיב י"י בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו. וכתיב בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו וכו'. אמר כי העולם נברא בג' דברים הללו והמשכן נבנה גם כן בשלשה דברים הללו. וכן בהמ"ק של שלמה. וכן לע"ל. וכתיב גבי בצלאל וימלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת. אמר כי רוח אלקים הוא הנהגת הטבע וכו'. ובצלאל הכניס בזה החכמה והתבונה והדעת וכמו שאמרנו על הפסוק וירא אלקים את ב"י וידע אלקים. ולחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת. היינו להכניס בזה המחשבה והדיבור והעשי'. ובדברי המדרש אי' בזהב זה אברהם שנבחן בכבשן כו'. ובכסף זה יצחק שנצרף ככסף. ובנחושת זה יעקב דכתיב ביה נחשתי ויברכני. והגם שלפי הסדר שבכל מקום אינו כך. מכל מקום הוא כך. ולכך אמר ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים וכו'. ועוד אמר עפ"י פשוט שכשמספרין דבר פלא לאדם פשוט שאינו למדן נכנס הדבר בלבו ובוודאי יספר מזה ויודה וישבח להש"י אבל כשמספרין לחכם דבר זה אינו מתפעל מזה כי אצלו אין זה דבר חידוש. ע"כ אמר כאן. ואפילו כולנו חכמים וכו'. מצוה עלינו לספר ביצ"מ. ואמר הרי ז"ה משובח. כי כל הסדר מדבר מבחי' ז"ה מה נשתנה הלילה הז"ה הלילה הז"ה כולו מצה וכו'. וכן כולם:

סו

מתחלה עוברי ע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו וכו'. מתחיל בגנות ומסיים בשבח. ויש בזה שני דעות. הדעה האחת מתחיל בגנות עבדים היינו. והדעה הב' מתחיל בגנות ע"ז. והסיום הוא בשבח גאל ישראל. והאריך בזה ואמר מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. כי מרמז על שני בחי' יצ"מ. כי כפי שהיה בגופם כך היה בנסתר. וכמו שאמר הרב על מה שהקשו לו מה זה שמספר בעבר הנהר ישבו אבותיכם וגו' ומתחיל מתרח. ודיבר מזה ואמר בעבר הנהר הידוע למעלה ממנו ישבו אבותיכם מעולם תרח כו' כי ממנו מתחיל הענין ונתברר מדור לדור וכן היה בגופם שהיה עבדים לפרעה במצרים ושלטו בהם ונבלעו בהם עד שלא הוכר בין טוב לרע. ויוציאנו י"י אלקינו וכו'. נמצא מרומז השני בחי' יצ"מ. וכן אצל כאו"א צריך להיות ג"כ מתחיל בגנות ומסיים בשבח. כי כאשר יחשוב האדם כל מה שנעשה עמו מעת היותו במעי אמו בימי העיבור. ואח"כ מעת לדתו שהוא כעין יצ"מ עד שנתגדל ועומד על דעתו בוודאי היה צריך לשבח ולפאר להש"י:

סז

והאריך בזה הרבה. ואמר למשל כשאדם נצרך לשום מושל לקבל טובה ממנו באיזה ענין הכרחיי. ונפשו יודעת מאד שיפיק רצון לתת קורת רוח להמושל באיזה ענין פרטיי שיודע האדם רצון המושל. בוודאי יראה בכל עוז ובלב שלם לעשות כן בכדי שעי"ז ישיג ממנו מבוקשו. מכ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו שאדם צריך לעשות רצון השי"ת ולקיים מצותיו בלב שלם ובזריזות ושמחה כיון שהוא נצרך בכל עת ובכל רגע לעזר הש"י בכל עניניו. ואפילו כשמקיים מצות השי"ת כשור לעול וכחמור למשא. מכל מקום צריך לשמוח בזה שהרי מ"מ הוא עושה רצון השי"ת בזה:

סח

ברוך שומר הבטחתו וכו'. שהקב"ה חישב את הקץ לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. דיבר מזה האיך שגאולת מצרים היתה בלי התעוררות התחתונים ובלי הדרגה כי הופיע עליהם פתאום להוציאם מחמשים שערי טומאה ובכדי לפרסם אלקותו ויכולתו. אבל הקץ העתיד שאנו מצפים תלוי דווקא במעשה התחתונים. וזהו חישב את הקץ לעשות שכך עלתה במחשבה וברצונו הפשוט על קץ העתיד לעשות שיהא דווקא ע"י עשייתינו. ולכך נמשך כ"כ בעוה"ר כי א"א להיות רק ע"י הכשרת מעשינו:

סט

עוד נוכל לומר. לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו. היינו שתהיה עשיה כפי מה שאמר לאברהם. כי מסתמא הראהו הקב"ה הכל עד קץ האחרון ואופני הגאולה שתהיה במהרה בימינו:

ע

צא ולמד כו'. מהו לשון צא ולא אמר בוא ולמד כמו בא וראה תא חזי. והשיב בשם אביו זצוקלה"ה כי כשיושבין ללמוד צריך לצאת מענייני עולם הזה:

עא

עוד דיבר מהפסוקים שמביא ראיה על כל דבר כמ"ש בפסוק. האריך בזה ופי' האיך שכל דבר שמביא ממקרא אחרון בא לבאר ולפרש יותר ממקרא ראשון ובא לפרש האיך היה הדבר ודיבר בזה על כל פסוק. ואמר בפסוק

עב

ונצעק אל י"י אלקי אבותינו כמה שנאמר ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים וכו'. וישמע י"י את קולינו כמה שנאמר וישמע אלקים את נאקתם ויזכור וגו'. דיבר והאריך בזה כי העיקר מהתפלה היא החיות של דיבורים כי בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא ואינה יכולה לעלות מזה העולם כלל. וגם כשהדיבורים הם בחיות ובדחילו וברחימו ויש להם במה לעלות למעלה מבואר בספרים הקדושים ובפרט בזוה"ק. שבכמה מקומות ושערים בודקים אותה בדיקה אחר בדיקה אם היא ראויה להעלותה ולהכניסה לפני השי"ת. וזהו שמפרש כאן ונצעק אל י"י וכו' כמה שנאמר ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים וגו' ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים וגו'. היינו שבא להוכיח שצעקתם היה כראוי בדו"ר שהיה לתפלתם עליה מזה העולם דכתיב ותעל שועתם. ועדין לא שמענו אם הכניסו אותה לפני השי"ת לכך מביא הפסוק השני. וישמע אלקים את נאקתם. וסיים ויזכור אלקים את בריתו. מה זכר את ברית"ו וגם את אברהם א"ת יצח"ק ואת יעק"ב:

עג

ועצום כמה שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד ותמלא הארץ אותם:

עד

ואיתא בגמרא כמה דיעות. דיעה א' שילדו ששה בכרס אחד או ששים או ששים רבוא ומנו משה. כפי שידוע שמשרע"ה הוא הדעת של כל ישראל. והתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא. וזהו ותמלא הארץ אותם. היינו שמילא הקב"ה את כל העולם בנשמותיהון של צדיקים זהו עיקר המילוי. וכולא חד. ששה וששים רבוא. כי העיקר הוא מה שממלאים הצדיקים אהבתו ויראתו של הקב"ה לזה העולם. ובעת בריאת העולם איתא במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים. כי זהו תכלית רצונו של הקב"ה שיתגלה אלקותו בזה העולם ועי"ז יתעלה כבודו ית' וזהו רק ע"י נשמות הצדיקים נתמלא אל העולם. להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. ומהו הפי' ואוצרותיהם אמלא אם כסף וזהב וכי כסף וזהב נחשב ח"ו למילוי זה העולם הלא המה הבל ורעות רוח רק העיקר הלא הוא יראת י"י היא אוצרו שיתמלא כל העולם כולו ביראתו של הקב"ה. ולזה כתיב מקודם והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת. שהם ששה כנגד ששה סדרי משנה שחייב כל אדם ללמוד ולדבר בפיו ולהכניס בהם חיות הבורא ב"ה כמו שדברנו. ואח"כ יראת י"י היא אוצרו. היינו שממלאים כל העולם ביראתו של הקב"ה וזהו ותמלא הארץ אותם. כי כשנולד משה נתמלא כל העולם ביראתו של הקב"ה וזהו עיקר עשיות של צדיקים בזה העולם למלאות עוה"ז ביראתו ואהבתו של הקב"ה ולייחד הכל לרצונו הפשוט. והבן:

עה

והיא שעמדה לאבותינו ולנו. למה אנו אומרים בלשון היא ועוד למה אוחזין הכוס בידו בהאי פיסקא:

עו

ויכול להיות. כי זה ידוע שתיבת הי"א נקרא כנסת ישראל שזו הבחינה היא השלימות. ולזה אנו אומרים בקדיש יה"א שמיה רבא. שיהיה תמיד בחי' יה"א ויתרבה זה הבחי' וזהו הי"א השלימות. כי באמת השלשה אותיות הי"א הם המלואים של אות ה' אחרונה שבשם הויה ב"ה שזו הבחינה מנהגת את העולם והיא תמיד עמנו. ולזה אנו אומרים והיא שעמדה לאבותינו ולנו. כי בכל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם. ולזה אנו אוחזין הכוס בידנו בהאי פיסקא. כי בכוס נאמר ד' דברים נגד שם בן ד'. והסימן הוא חמש"ה ח"י מל"א שטיפ"ה הדח"ה. ה' באחרונה שזהו בחי' מלכות. וכו"ס בגי' אלקי"ם. וצריך לייחד כל המדות ולזה אוחזין הכוס בה' אצבעות בכדי להמתיק הגבורות. והי"א המלכות עומדת לנו תמיד:

עז

עוד נוכל לומר. והיא שעמדה וכו' והקב"ה מצילנו מידם היינו שאנחנו עם ב"י נעשינו צלולים וברורים על ידם כידוע שעיקר כל הגלות הוא בכדי שיתעלו כל העולמות ויתבררו כל העולמות ע"י קושי השיעבוד וכפי דאיתא יתבררו ויתלבנו ויצרפו וגו' עד שיפול הרע לגמרי וישאר רק כולו טוב ונהיה צלולים וברורים בלי שום עירוב כלל. וזהו והקב"ה מצילנו מידם:

עח

ואעבור עליך וכו' ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי. כידוע שיש ה' מיני דמים טמאים וה' מינים דמים טהורים. והעיקר להמתיק הדמים אשר מזה נלקח כל הברואים הכל ע"י דמים. עיבור ולידה ויניקה כי דם נעכר ונעשה חלב. ומזה בא החיות לכל העולם. ואיתא במדרש על פסוק ואשה כי יזוב זוב דמה זש"ה ראשו כתם פז וכו' שחורות כעורב היינו אפילו הדברים שהם עכורים בעיניך הן הן גופי התורה היינו עפ"י דיבורינו שהכל נלקח מהדמים אשר הם מכוערים לכאורה נגד בני אדם. ובאמת נלקח הכל מזה כל הבחי' עד שנעשה הכל דמים טהורים ונמתקו כל הדמים ומזה בא החיות להעולם וזהו בדמייך חיי:

עט

וירא את ענינו. זו פרישות דרך ארץ. כמה שנאמר וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים. דבר שלא ידע בו אלא י"י:

פ

ועוד נוכל לומר. זו פרישות ד"א. שהדרך ארץ דהיינו הנהגת העולם היה נפרש אצלם מהתורה. ועל זה מביא כמה שנאמר וירא אלקים את ב"י וידע אלקים. כי שם אלקי"ם מורה על הנהגת הטבע. והיינו וידע אלקי"ם שהכניס בהם הדעת בהטבע לידע שהכל בהשגחה פרטית. וסיים עפ"י המדרש ששבו בתשובה בלבם כ"א בפני עצמו ולא היה יודע אחד בחבירו. וזהו וידע אלקים שלא ידע בזה אלא י"י ב"ה:

פא

עוד אמר. וירא את עניינו זו פרישות ד"א. שביקש לפרוש את הד"א מן התורה. וע"ז נאמר ולא נחם אלקים דרך ארץ כו'. כי קרוב הוא לההיפוך. כי כשמפרישין את הד"א מן התורה. דוחה זה את זה. אינו משיג לא את הד"א ולא את התורה. אבל חכמי המשנה אמרו יפה תלמוד תורה עם ד"א. היינו שיחברו את הדרך ארץ ביחד עם התורה וכשעושים כך נחשב הכל לתורה. והבן:

פב

אני ולא השליח אני ולא אחר. ולכאורה מאי הנפקא מינה באם הוציא ע"י שליח. רק באמת לא היה באפשרי שיהיה באופן אחר. כפי דאיתא בספרים אשר בעת יצ"מ היו ישראל כעובר במעי אמו וקשה היה הדבר כעובר הנשמט מרחם אמו:

פג

והנה הרב הצדיק הקדוש מוה' אלימלך זצוק"ל אמר. אשר קודם שהולכת הנשמה לאויר העולם מוליכים אותה דרך כל העולמות ומראין לה האור הגדול של הקב"ה. ולמה עושין כך בכדי שאח"כ יהיה בידה להשיג אותו האור במעט מעט בהדרגה עד שיכול להשיג האור הגנוז. ואותה הבחינה היה בעת בריאת העולם. כדאיתא אור שברא הקב"ה את העולם גנזו לצדיקים כו'. וא"כ למה ברא לכתחילה זה האור הגדול. רק האמת הוא אחרי שאותו האור הגדול הגנוז השפיע בעת בריאת העולם. גנזו הקב"ה כידוע שזהו רצונו של הקב"ה שע"י מעשה הצדיקים יאיר אורו הגדול בזה העולם. לכן הראה בתחלה שיש אור גדול מזה. וגנזו אח"כ לצדיקים. היינו שצדיקים ע"י עובדות ומעש"ט שלהם ילכו מחיל אל חיל עד שישיגו האור הגדול. ובאמת היכולת ביד כל אחד להשיג חיות הקודש ומחוייב לבא לזה וסוף כל סוף יבוא כל אדם לזו המדרגה יתבררו ויתצרפו ויתלבנו עד שיבואו לזו המדרגה:

פד

והנה במצרים לא הודיע אור קדושתו והיה הכל בהסתר ובני ישראל לא היו נחשבים לעם כלל. וכשהוצרך הקב"ה לברר את ישראל גוי מקרב גוי ולעשות אותם לו לעם וישראל היו אז ערום ועריה לכן לא היה באפשר לעשות הדבר לא על ידי מלאך ושרף. רק הקב"ה בכבודו ובעצמו הוכרח לגלות אורו הקדוש שלא בהדרגה ולעשות אותם לו לעם. וכפי שהיה בעת בריאת העולם שאמר הקב"ה נעשה אדם. כדאיתא בספרים הקדושים שהוכרחו כולם להסכים על בריאת האדם וכל אחד נתן חלקו מהחיות שלו להאדם. כן היה בעת יצ"מ היה קטרוג גדול. רק הקב"ה בכבודו ובעצמו פדה אותם מכור הברזל וכולם הוכרחו להסכים על ידו וקיבל את ישראל לעם לעצמו ולחלקו. ולכך כתיב בפיסקא שניה. ובמורא גדול זו גלוי שכינה שנאמר או הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי. היינו כשרצה לקבל את ישראל לו לעם לקח אותם במסות באותות וגו'. ויש כאן ז' דברים. בחכמה יבנה בית וגו' חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה. ונעשה יחוד בין כל העולמות ודווקא ע"י עצמו והראה להם אז אור גדול כמו בעת בריאת העולם ואח"כ גנזו. ומחוייבים לספור ספירת העומר עד שיבואו ליום חמשים שישיגו אז האור הגדול אחר שיטהרו עצמם ויוכלו לקבל את התורה:

פה

כמה מעלות טובות למקום עלינו וכו'. ודקדק אדומו"ר זצוק"ל. מהו ל' מעלות. והיה לו לומר כמה טובות. ב' מהו ל' למקום עלינו. היה לו לומר כמה טובות מהמקום עלינו. ג' תיבת עלינו מיותר והיה די לומר כמה מעלות טובות למקום. ד' טובות ל' רבים והיה לו לומר כמה טובה למקום עלינו. ה' השינוי מרישא לסיפא דבסיפא אמר על אחת כמה וכמה טובה כו' ולא הזכיר ל' מעלה כמו ברישא. ו' השינוי מרישא לסיפא דבסיפא אמר בל' יחיד טובה כפולה ולא טובות כפולות כמו ברישא שאמר בל' רבים מעלות טובות. ז' דהתחיל רק לספר כמה מעלות טובות ולא התחיל ברישא בל' כפולות וא"כ גם בסיפא לא היה לו לומר רק על אחת כמה וכמה טובות למקום עלינו ולא בל' כפולות. ח' יתור לשון כפולה ומכופלת. מהו הכוונה בזה. ט' דמלשון אלו קרבנו לפני הר סיני משמע שהשי"ת קרבנו בלי אתערותא דלתתא וכתיב ביום הזה באו מדבר סיני משמע שבאו מאליהן ובאת"דלת. י' מנין המעלות טובות הם ט"ו ולא יותר. וקשה וכי סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך ומהו הכוונה במנין הט"ו. י"א לשון על אחת כמה וכמה מהו הל' על אחת והיה די לומר כמה וכמה טובה כו'. י"ב דברישא אמאי לא אמר אלו הכניסנו לא"י ולא בנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עונותינו דיינו. ולא הזכיר הל' לכפר לנו על כל עונותינו ברישא רק בסיפא:

פו

י"ג. למה נקט בלשון בית הבחירה ולא אמר בלשון בית המקדש גם מהו לשון ובנה ולא אמר ל' ונתן וכיוצא. י"ד מה שהקשו המפרשים ז"ל דהא כמה מעלות דלא סגי בלאו הכי כגון נתינת התורה. ומהו דיינו. ט"ו ג"כ קושית המפרשים ז"ל על סדר וקישור כל המעלות זב"ז. ט"ז למה חוזר ומונה בפרוטרוט כל המעלות עאכו"כ כו' שהוציאנו כו'. והיה די באומרו עאכו"כ שעשה לנו כל המעלות האלו. טו"ב. למה אנו מספרים ואומרים כל המעלות האלו בלילה הזאת של יצ"מ. וכמה מעלות שלא נעשו בלילה הזאת:

פז

ונוכל לומר דבאמת כל אלו המעלות נתעוררו למעלה במקורם בלילה הזאת. והענין. דהנה כתיב לה' הארץ ומלואה וגו' מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו. וצריך להבין כפל הלשון במלות שונות. ומהו הלשון יע"לה. ומהו לשון במ"קום קדשו. דהנה כתיב ברוך כבוד ה' ממקומו ואנו אומרים ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו. ברוך המקום ברוך הוא. ואיתא דהקב"ה הוא מקומו של עולם. והכונה הוא על בחי' המקום שהוא למעלה מכל הברואים מקור נשמות ישראל אורייתא וקב"ה וישראל כולהו חד אינון. ובבחי' מקום ההוא מתקבלין ונחקקין תהלות של כל ישראל והוא סוד ויפגע במקום ודרשו ז"ל ויפגע ל' תפלה. שהגיע בתפלתו למקום ההוא. וזהו אל המקום אשר עמד שם. ויראתי לדבר בזה בהרחבת הביאור. והנה איתא ט"ו שיר המעלות אמר דוד כדי לאסוקי תהומא. והענין. כי ט"ו דרגין ומעלות יש עד המקום ההוא. וכ"א מישראל מחויב לעלות בכל בחי' ט"ו המעלות ולהגיע למקור נשמתו במקום ההוא. ע"י עבודת השי"ת ובחירתו בטוב. ואם לאו אזי מוכרח ח"ו ליסורין או לגלגול עד שיזדכך ויגיע למקור נשמתו בבחי' מקום הנ"ל. וזהו ענין ט"ו שיר המעלות שאמר דוד כדי לאסוקי תהומא. דבעובדא דלתתא מתעורר לעילא. וע"י מה שחפר דוד ט"ו מעלות ובט"ו שיר המעלות עלה בכל בחי' הט"ו מעלות העליונים עד שהגיע למקו"ם הנ"ל. וכמו שדברנו בזה בענין חפירת הבארות של האבות. שע"י שחפרו ומצאו מים. חפרו והשיגו מקורם למעלה. וכמ"ש מקור מים חיים את ה' אלקיך. שקישרו ויחדו כל העובדות של עה"ז כפי מקורם למעלה. וזה נקרא בזוהר עלמא דא ועלמא דאתי בשיקולא חדא אתיין וכבר. דברנו בזה. וזהו ענין חפירת הט"ו מעלות ג"כ כדי לאסוקי תהומא. פי' להעלות ולקשר תהום התחתון לתהום העליון. וזהו תהום אל תהום קורא. כפי דאיתא בזוהר מים התחתונים בוכים אנן בעינן למיהוי קדם מלכא. עד שזכו ליקח מהם מלח לכל הקרבנות ועי"ז נתיחד הכל עד המקור. וזהו לקול צינוריך. צינורות המשפיעין. כל משבריך לשון השפעה מל' הוא המשביר. וגליך הוא ל' מעין. גל נעול מעין חתום. עלי עברו שהכל הוא ע"י האדם ליחד ממטה למעלה ועי"ז יושפע ממעלה למטה כ"ט. וזהו כונת הגמרא שהתהום אומר לחבירו אבע מימך. פי' מים התחתונים למים העליונים וכנ"ל. וענין הט"ו מעלות הנ"ל מרומז בפסוק שבטי י"ה עדות לישראל להודות וגו'. שם י"ה רומז על הט"ו מעלות הנ"ל וזהו להודות לשם ה'. שתפלות והודאות של כל ישראל עולות דרך ט"ו המעלות עד שנחקקין ומתקבלין בבחי' מקום הנ"ל וזהו כי שמה ישבו כסאות וגו' היינו בבחי' מקום הנ"ל. וזהו ג"כ פי' הכתוב הנ"ל לה' הארץ ומלואה ואיתא בזה"ק אילין נשמתין דצדיקייא. הוא המקום הנ"ל מקור נשמות ישראל. ולכן אמר אח"כ מי יעלה. פי' בט"ו מעלות הנ"ל. ומי יקום במקום. פי' בבחי' מקום הנ"ל מקור נשמתו. נקי כפים וגו'. ואם לאו אזי חלילה מוכרח ליסורין או לגלגול לבל ידח ממנו נדח עד שמגיע למקור נשמתו בבחי' מקום הנ"ל הכולל כוונת הבריאה ותכלית האמיתי. ואז מתכפרין לו כל עונותיו. שכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב:

פח

וזהו ענין הט"ו מעלות אלו שסידר כאן בהגדה. כל מעלה מרמזת ומעוררת למעלה אחת ממעלות העליונות. מעלה א' נגד מעלה א' ממעלות העליונות ומעלה ב' מרמזת נגד מעלה הב' מט"ו מעלות העליונות וכן כולם כסדר האמור כאן:

פט

והנה איתא בזוה"ק עבדא דאפיק לי' מארי' לחירות וכו' אית לי' לשבחא גרמי'. אלא לאחזאה מאן אתר אפיק לון. אתר פי' מקו"ם. והוא בחי' מקום הנ"ל. כי בלילה הזאת של יצ"מ נגלה עליהם ממ"ה הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם. ועלו דרך כל אותן המעלות עד שהגיעו לבחי' מקום הנ"ל מקור נשמתם וזה היה בלי אתערותא דלתתא. ואח"כ נצטוינו לספור ספירת העומר בכדי שמעצמינו ובעבודתינו נזכה להגיע עד בחי' מקום הנ"ל בקבלת התורה בחג השבועות. וזהו שאנו אומרים בכל ימי הספירה הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת ביהמ"ק למקומה. היינו שנזכה בעבודתינו באתערותא דלתתא לבחי' מקום הנ"ל שנתגלה לנו בליל פסח בלי את"דלת. ובתרגום יהונתן בפ' ואשא אתכם על כנפי נשרים איתא שאכלו פסח ראשון בירושלים וחזרו למצרים. והוא ענין המעלה שהכניסנו לארץ ישראל שסידר כאן בהגדה שהוא בלילה הזאת בלי את"דלת. ואח"כ חזרו למצרים לזכות למעלה זו ע"י ספירת העומר וע"י את"דלת. וכן היה בכל המעלות שהיה מתחלה בלילה הזאת בחסד השי"ת הגמור בלי את"דלת. ואח"כ חזר הדבר כידוע. וע"י ספירת שבעה שבועות זכו מעצמן לבחי' מקום ההוא ואז היו ראוים לקבה"ת ולכן נקרא בחי' מקום ההוא טובה כפולה ומכופלת. כדאיתא בקבה"ת יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים. כפולה הרי ב' ומכופלת עוד ב'. יבא טוב כו'. ואף שבספירת העומר אנו מונין שבע שבתות וכאן אנו מונין ט"ו הכל אחד כי הט"ו מעלות הנ"ל נמנין בט"ו ונמנין בשבעה ומתיחדין בבחי' הנקראת אחת בחי' מקום הנ"ל. וזהו כונת כה"ג ביוה"כ שהיה מונה אחת ואחת אחת ושתים כו'. כי כל השבעה מתיחדין לבחי' הנקראת אחת בחי' מקום הנ"ל. וכאן בהגדה רמז ג"כ לזה כמה שנקט לשון על אחת כמה כו' היינו שכל הט"ו מעלות מתיחדין לבחי' הנקראת אחת והם בעצמם אותן השבעה של יוה"כ כנ"ל:

צ

וזהו כונת הפיסקא כמה מעלות כו'. פי' שאנו מודים ומשבחים להקב"ה על כל המעלות והטובות שעשה עמנו בלילה הזאת של יצ"מ בלי את"דלת כלל על שום מעלה מהמעלות. וזהו כמה מעלות טובות למקום עלינו. פי' עד המקום שנקרא עלינו לבד. מקור נשמת ישראל. והקב"ה הוציאנו בעצמו ממצרים והעלנו דרך כל המעלות האלו עד המקום הנקרא טובה כפולה ומכופלת כנ"ל. וזהו אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים ולא היה מתעורר רק מעלה אחת בלי את"דלת מלמעלה האחרת הינו צריכין בעצמינו בעבודתינו להשיג דינו. וכן כסדר עאכו"כ כו' שהעלנו בעצמו דרך כל הט"ו מעלות. בלי אתע"דלת. והגיענו עד המקום שנקרא טובה כפולה ומכופלת בחי' מקום הנ"ל. שנקרא רק עלינו כנ"ל. ולכן מסיים בפסקא זאת לכפר על כל עונותינו. שכיון שמגיע האדם לבחי' מקום ולשורש נשמתו חלק אלק שלו. מתכפרין לו כל עונותיו כנ"ל. אאמו"ר זצ"ל אמר שכפי הליל שמורים של כל אדם כך הוא ביוה"כ. כ"א לפי מדריגתו בקדושה. ונקט ל' בית הבחירה יש לרמז בזה רמז גדול. והוא כי אחר כל המעלות האלו עכ"ז בנה לנו בית בחירה חפשית. ולולא זאת לא היה נקראין מעלות האלו מעלות כלל. כדאיתא שיש עשרה כתות מלאכים. מלאכים שרפים אופנים אראלים כו' והקב"ה לא יחד שמו עליהם להקרא אלקי מלאכים או אלקי אופנים כו'. ואף על הצדיקים שכבר הם בעולם האמת. ומה שנקרא אלקי האבות לפי שהן המרכבה. ודיבר בזה דברים שכיסה עתיק יומין בהבלעה ובראשי פרקים. אבל נקרא אלקי הרוחות לכל בשר. פי' הרוחות המלובשין עדיין בבשר. שהבחירה חפשית בידם. וזהו הרמז שרמז כאן ובנה לנו את בית הבחירה. שאף בהתגלות אלקות שהיה אז עכ"ז עדיין היה בידם הבחירה. שכך היה רצון הבורא ית' לבנות להם הבחירה חפשית אף בהתגלות הגדול של ליל פסח. ואומר לך בדמיך חיי. שניתן להם מצות דם פסח ודם מילה. שגם מעצמם יהיה להם הכנה לצאת ממצרים. ובזה מתורץ כל הקושיות והכל על נכון בעהש"י והמבין יבין. וכן בכל שנה בלילה הזאת מתעורר ענין יציאת מצרים וצריך כ"א להכין א"ע לגאולה העתידה בב"י ע"י תשובה באמת. אאמו"ר זצ"ל אמר. כי מי שאינו מהרהר בתשובה בלילה הזאת הוא מבחי' אותן שמתו בשלשת ימי אפילה ח"ו. י"ר שנזכה לתשובה באמת ולגאולה שלימה בב"א:

צא

עוד אמר כמה מעלות טובות למקום עלינו. מהו הענין של ט"ו מעלות. והנה הרב הקדוש הצדיק מוה' ר' זוסיא זצוק"ל מאניפאלייע אמר פירוש על הגמרא לפי רוב צדקותיו. חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וכו' עד סוף העולם. היינו השם י"ה מגין על כלל ישראל ופוטר אותם מכל הצרות עד עולם. כי באמת הלא ידוע מאמר הגמרא ע"פ כי בי"ה י"י צור עולמים. העוה"ב נברא ביו"ד והעוה"ז נברא בה"א והעיקר הוא ידוע שכל אחד יראה לייחד עוה"ז עם עוה"ב. וזה ידוע בחי' הנקרא ה"א זה בחי' מלכות וצריך לייחד כל המדות למעלה ראש עד קוצו של יו"ד:

צב

ובאמת הלא ידוע כי כל השלימות אין באפשרי להשיג רק ע"י מצות ומעש"ט ויחודים שעושים בעוה"ז שנברא בה"א. ולזה כתיב זה השער לי"י זה השער לי"י כי באמת ע"י הה' יוכל כל אדם לבא לתכלית השלימות. צדיקים גמורים הולכים דרך זה השער. ובעלי תשובה יש להם חתירה מן הצד כשעושים תשובה באמת בעוה"ז הקב"ה מקבל שבים. ובאמת מהו ענין הה"א. ה' הוא הבל כי ע"י הבל פיו של הקב"ה נבראו כל העולמות. ונגד זה אמר שהמע"ה ז' הבלים כידוע שעליהם העולם עומד. וגם ידוע מה דאיתא בגמרא אצל התנאים עוף הפורח נשרף בהבל פיהם. ומן ההבל בא אח"כ לה' מוצאות הפה שע"י ה' מוצאות הפה נתייחדו כל האותיות וכל הצירופים ונבראו כל העולמות. וכמו כן יש אצל כל אדם ה' בחינות נפש ונגד זה אמר דהמע"ה ה' ברכי נפשי כדאיתא בגמרא נגד חמשה עולמות שאדם דר בתוכו. רק באמת יש כעת ג"כ בזה חמשה בחי' נפש. וע"ז אמר דוד תרננה שפתי כי אזמרה לך. ונפשי אשר פדית. וכפי ששמעתי מא"א אדומו"ר זצ"ל. תרננה שפתי אנכי מרנן לך עבור זו המתנה שנתת לי כי אזמרה. שיש יכולת בידי לזמר לך. ונפשי אשר פדית פי' הרצון שלי שנקרא נפשי. ובאמת יש לנו לשמוח תמיד ולהודות ולהלל להקב"ה בכל עת ובכל רגע עבור החיות שמחיה אותנו בכל רגע. וביותר עבור המתנות טובות שנתן לנו תורתו הקדושה ומצותיו הקדושים. שבת קודש וימים טובים הקדושים. מצה וכוסות וסוכה וד' מינים שבלולב הכל הוא אורו וקדושתו יתברך. וזה ידוע ומלא כל הספרים מזה אשר כל המלאכים ושרפים ואופנים כשמזכירים קדוש. נשרפים מפחד שמו יתברך. ואח"כ מתחדשים ומזכירים עוד קדוש ונשרפים עוד הפעם וכן בכל הג' פעמים. ואנחנו עם ב"י מזכירים ג"פ קדוש וכמה פעמים ביום. צריך כל אדם להודות לשמו יתברך ולשמוח ע"ז ולקיים מצותיו בכל לבו ונפשו בכדי שיתעלו כל הבחינות נפש [אשר] לו עד בחינת יחידה:

צג

וזהו מארבע הרוחות בואי הרוח. וכפי דאיתא בזוה"ח הקדוש כשמייחד כל הד' רוחות היינו ד' בחי' נפש מזה בא הרוח החמישי היינו בחי' יחידה. וכשמייחד לכל הבחי' שלו אזי מתייחדים הכל אל יו"ד. היינו הנקודה הראשונה ונעשה שם י"ה וזהו על אחת כו"כ וכו' וחושב הט"ו מעלות שצריך ליחד הכל לבחי' א' היינו הנקודה הראשונה. וכפי שאנו אומרים בעבודה ביוה"כ. אחת. אחת ואחת אחת ושתים וכו' עד אחת ושבע כי צריך לייחד כל המדות לאחת ושיהיו כל המדות נכללים בו והעיקר הוא שיהיה היחוד ע"י צדיקים מזה העולם שנברא בה"א:

צד

וזהו ה"א לחמא עניא. היינו העוה"ז. והיא נקרא עניא כי היא מקבלת מכל המדות העליונים. עכ"ז כל היחודים לא נעשים למעלה רק ע"י מעשה התחתונים בעוה"ז. די אכלו אבהתנא. כידוע שהעוה"ז היא דלי"ת דלית ליה מגרמה כלום וצריך ליחדא להיו"ד. השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל הכל עפ"י דברינו כנ"ל לייחד השני עולמות. ארע"א נקרא ה' וישראל נקרא וא"ו. וזהו הפירוש שנעשה היחוד בין מלכות ותפארת כמו שדברנו. את העבודה הזא"ת בחודש הז"ה. ואח"כ אנו אומרים השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין. היינו לייחד לה' עלאה שנקרא בינ"ה חירו"ת ויתייחדו לשלשהראשונות ויהיה השם שלם כסדר והבן:

צה

ועוד נוכל לאמר. כי אנו אומרים אם כבנים אם כעבדים. ובאמת אנו כעת כעבד לפני מלך. ואי"ה כשירחם י"י על עמו ויופיע אור קדושתו לזה העולם. ומלאה הארץ דעה את י"י. ונשגב י"י לבדו ביום ההוא. אז נהיה כבנים לפני המקום ונהיה בני חורין משעבוד מלכיות ומיצה"ר וישיג כ"א אור קדושתו ושמו הויה ב"ה וב"ש הגדול והנורא ויהיה השם שלם והכסא שלם אמן:

צו

עוד אמר בסדר ליל שני על הפיסקא כמה מעלות טובות וכו'. הקשה על סדר המעלות אלו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים דיינו. מה שייכות הם זה לזה:

צז

פתח ואמר. כי המעלות הם כמו מדרגות ומעלות השייכים לכללות ישראל להשראת הקדושה אשר בלתי אפשר מבלעדם. והם כאו"א תיקון בפ"ע בפרט וכשהם כולם יחד הם תיקון בכלל. ולמה ט"ו נגד שם י"ה שבטי י"ה עדות לישראל כי בי' נברא העולם הבא ובה' העוה"ז. והם כללות כל העולמות ועיקר הכל הה' כי ה' הוא שער ופתח בין לצדיקים ובין לרשעים. זה השער ליי' צדיקים יבואו בו. זה והה' והשער כולם לי"י צדיקים יבואו בו. כן אמר בזה"ל. והאריך בזה כי הה"א מורה על ב' עולמות מן העולם ועד העולם. והזכיר בשם הצדיק הקדוש ר' זוסיא זצוק"ל חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן. מורה על שם י"ה שהוא פוטר כל הצרות. ולמה עיקר העולמות בה"א כי ה' הוא אות שאין בו ממש רק הבל הפה מורה על רוחניות הבריאה וחיות הכל שהוא כמו הבל הפה. ועל ז' הבלים קאים עלמא. י"י יודע מחשבות אדם כי המה הב"ל. ומותר האדם מן הבהמה אי"ן כי הכל הב"ל. אמר כי עיקר מותר מן הבהמה הוא בחי' אי"ן:

צח

ועוד דיבר מזה. ואנו רואים שהעולם עומד על הבל פיהם של צדיקים כמאמר חז"ל עוף הפורח באויר נשרף בהבל פיהם. ועוד אמרו חז"ל שהעולם עומד על הבל פיהם של תינוקת של בית רבן. וכל זה מורה הה'. ולכך קיום ובריאת העולמות בה'. ולזה רומזים הט"ו מעלות וכל אחת מדריגה בפני עצמה וכשנצרף האחת להט"ו אז נעשו כולם בחינה ותיקון אחד וזהו על אחת כמה וכמה טובה כפולה וכו' להשראת המקום עלינו. ואמר בשם צדיק אחד. אחת אחת ואחת. אחת ושתים. היינו שלכל בחינה ובחינ' צריך לצרף האחת ואז הוא בשלימות:

צט

בליל סדר השני בפיסקא על אחת כמה וכמה וכו'. אמר הרב זצוק"ל כי על אחת מרמז על מדה ידועה הנקרא אחת. כמה וכמה טובה כפולה וכו'. ואעפ"י שהיא אחת יש בה כמה מעלות ומדריגות עד שמגיע לה. והיא אחת הנזכר בעבודת יוה"כ. אחת. אחת ואחת. אחת ושתים. וכו' אעפ"י שהם שבע הזאות חוזר הכל אל אחת וזו בחי' היראה. וזהו שכתוב מה י"י אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה. נמצא שאינו מבקש אלא אחת. ואח"כ חושב כמה דברים ללכת בכל דרכיו וגו'. אלא וודאי כמו שאמרנו שהוא העיקר והכל נכלל בה. וכן אמר דהמע"ה אחת שאלתי מאת י"י. ואח"כ חושב הרבה דברים לחזות בנועם י"י וגו'. ואיתא ע"ז במדרש אמר השי"ת לדוד אחת אמרת ולבסוף אתה מבקש הרבה. א"ל ממך למדתי שאמרת מה י"י אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה וקחשיב הרבה כנ"ל. והאמת הוא כי אינו אלא אחת כנ"ל והקב"ה שואל מאתנו האחת תתאה והוא מתחיל מתתא לעילא ודוד ביקש מעילא לתתא והן הב' ההי"ן המרמזין לבחי' הנ"ל. ומה הן הב' ההי"ן העוה"ז והעוה"ב. וזהו מן ה"עולם ועד ה"עולם. שם ה"קטנה רחל ושם ה"גדולה לאה. וזהו שכתוב ביוסף ה"א לכם זרע וזרעתם את ה"אדמה כי הה"א יהיה לכם זרע המשכה והשפעה. וזרעתם את ה"אדמה. כי אד"ם כשממשיך אליו הה"א הוא אדמ"ה. והיה בתבואות כשיעשה פירות. ונתתם חמישית לפרעה הוא ה' וארבע הידות יהיה לכם לזרע השדה כו':

ק

ואח"כ אמר. היוצא לנו מזה כי מי שהוא עובד י"י באמת יכול ליקח מלילות הללו של סדרים הרבה והרבה הן בגשמיות והן ברוחניות. וחזר ואמר לאו דווקא אנשים גדולים יקרי הערך. אלא אף האנשים הגסים והעבים פחותי הערך יכול כאו"א ליקח לפי ערכו. והאריך בדברים ובתוך הדברים אמר כי למי היטיב השי"ת יותר משהיטיב לנו הלא היטיב לנו מן הכל. הלא החלק הטוב מן הכל נתן לנו. כי חלק י"י עמו. והתוה"ק שעשועי הש"י. מסר לנו עם כל מצותיו וסודותיו הקדושים. בכל אחד תלוי כל טוב. והרגלים הקדושים והיקרים הכל נמסר לנו. ולבסוף אמר כי כל אחד צריך להכין את עצמו לקבל קדושת הימים האלו ולראות היטיב במה הוא עומד. ועל מה נברא. ועוד האריך בתוכחת מוסר ואמר כי סוף סוף מוכרח שיתוקן כל אחד באיזה אופן שיהיה ולמה נמתין חס ושלום על אופן אחר הלא טוב לנו להתתקן עתה:

קא

אז רוב נסים הפלאת בלילה בראש אשמורו' זה הלילה ולכאורה קשה הלא באמת היה יצ"מ בחצי הלילה. וגם מכת בכורות היה בחצי הלילה:

קב

ונוכל לומר. כי זה ידוע שחצי לילה ראשונה נקראת ליל וחצי לילה שניה נקראת לילה. וכפי דאיתא בזוה"ק עד לא קבילת דכר נקרא ליל וחצי לילה שניה מדקבילת דכר נקראת לילה. ובעת יצ"מ היתה התגלות כזה שאפי' בחצי לילה ראשונה היה היחוד הגמור ונקראת לילה. וזהו הפירוש בראש אשמורת זה הלילה. היינו בתחילת האשמורה הראשונה היה ג"כ בחי' לילה ונקראת זה הליל"ה:

קג

וישראל ישר לאל ויוכל לו לילה. כשאיש הישראלי הולך ישר בדרכי האל ב"ה. ויוכל לו לילה יכול להתחזק בענין הלילה כי בכל לילה הנשמה נותנת חשבון מן היום. ואיתא שאפילו כל נשימה שיוצא מהאדם נותנת חשבון וראפארט מה שעשה בזו הנשימה דכתיב כל הנשמה כו' על כל נשימה ונשימה כו' ופשיטא בכל לילה. ע"כ מי שהוא ישר לאל. ויוכל לו לילה. מתחזק בענין הלילה לטוב. גדול הנהנה מיגיע כפו. מה שמתייגע האדם בעצמו בעבודת השי"ת. יותר מירא"ת שמים. יותר ממה שמראין מן השמים:

קד

עוד נוכל לומר וישראל ישר לאל ויוכל לו לילה. הנה כבר דברנו מזה כי יש ישר הפוך וישר. כי באמת זאת צריך כל אדם לידע אשר הקב"ה ברא אורו ונותן בו כח ושכל שיעשה כל דבר שצריך לעשות הן רוחניות והן גשמיות וזה נקרא ישר ואם האדם ישים זאת אל לבו צריך לראות לתקן כל המדות ולייחד הכל להקב"ה גם דבר הרשות וזה נקרא הפוך ממטה למעלה וכשמייחד את העולם כולו למעלה אזי מוריד הקב"ה קדושתו וחיותו ואורו לזה העולם שזה נקרא ישר וזהו ישר והפוך וישר. והאבות הקדושים קיימו כל זאת עם כל הבחינות ותקנו כל העולמות ועשו ייחוד גמור. ומי המייחדם. יעקב אבינו. כי ידוע אברהם בחי' החסד. יצחק בחי' פחד. זהו שני קצוות רחוקות. ויעקב בחי' רחמים וייחד שני הקצוות. וזהו וישראל ישר לאל היינו שהשוה שני המדות כידוע אל בחי' החסד. ויוכל לו לילה. כי יש בחי' ליל. עד לא קבילת דכר נקרא ליל ומדקבילת דכר נקראת לילה. שומר מה מליל שומר מה מלילה. ויעקב אבינו תיקן הכל ועשה ייחוד הגמור ונקרא הכל לילה. וזהו שאנו מבקשים קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה. ולכאורה תמוה. אנו אומרים קרב יום ומהו לא יום רק האמת הוא כי בזה העולם (הזה) כל זמן שהעולם אינו בשלימות נקרא עולם הרכבה ומחמת זה הוכרח להיות הפסד בכל הדברים כי אחרי שכל דבר מורכב משני דברים וכשנתבטל צד אחד אזי בא לידי הפסד וכמ"כ בכל דבר יש יום ולילה היינו החושך והאור וכשבא לילה אזי בא האור לידי הפסד וכשהאיר אור הבוקר אזי יש הפסד להחושך. ומחמת זה ניכר האור. ובאמת אנו מצפים שיתבטל החושך לגמרי. עכ"ז יהיה ניכר האור הגדול בלי שום הפסד. למשל כשעומדי' לפניו שני אנשים חכם וטיפש. ומחמת שזה השני הוא טיפש נקרא זה חכם זהו אינו שלימות ועיקר השלימות שהוא חכם בעצם. והקב"ה נקרא חכם. מי כהחכם זה הקב"ה י"י בחכמה יסד ארץ לזה נקרא פשיטות לגמרי היינו רחמים פשוטים כי אם יש לו רחמנות על אדם אחד שהוא עני ביותר ויש לו עליו רחמנות זה נקרא הרכבה מאחר שהוא עני יש לו עליו רחמנות אבל רחמים פשוטים נקראים. שיש לו כל טוב והקב"ה. מעורר רחמנות ממדתו ית' שמו אל רחום זה נקרא רחמים פשוטים. ויעקב נקרא בחי' רחמים ועשה ייחוד בין שני הקצוות כידוע שנקרא ר"ח מי"ם זהו רחמים פשוטים. ויוכל לו לילה שקירב הכל ועשה בחי' לילה היינו הייחוד הגמור ואז ולילה כיום יאיר ולא יהיה שום הפסד כלל ויהיה ניכר האור הגנוז בלי שום מסך מבדיל ובלי שום הפסד. קרב יום שיתעלה אורו וטובו כ"כ לזה העולם אשר לא יוצרך לשום היפך ולא יהיה שום הפסד ויהיה העולם על מכונו:

קה

לאיש חמודות נגלה רז חזות לילה. למי שהוא איש חמודות שיש לו חמדה להקב"ה נגלה לו ר"ז בגי' או"ר שמאיר לו גם בבחי' חזות ולילה. חזות לשון קשה וגם לילה ל' קשה שהקב"ה מאיר לו בחזיון לילה. וזהו גם הפי' של תאיר כאור יום חשכת לילה:

קו

קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה. ולכאורה היה צ"ל קרב עת. רק האמת הוא כך. כי אי"ה בביאת משיחנו בב"י כתיב ולילה כיום יאיר. כי כעת הכל הוא בבחי' מקבל ומשפיע ומוכרח להיות לילה והלילה מקבל מהיום אבל בביאת משיח בב"י לא יהיה שום חושך ואפילה ויתגלה לנו האור הגנוז ולא יצטרכו לקבל זה מזה רק יהיה כולו אור יום וזהו קרב יום שיהיה כולו יום ולא יהיה בחי' מקבל כלל. וזהו אשר לא יום ולא לילה שלא יצטרכו לקבל זה מזה:

קז

חסל סידור פסח כו'. למה אנו אומרים על הסדר של פסח חסל ואין אנו אומרים חסל על כל מצות אחרות. כי הנה שמעתי מא"א אדומו"ר זצ"ל שמטעם זה נקרא סיפור הגדה סדר. כי זהו סדר על כל השנה. כי כל המצות תלוים ביצ"מ. ובקבלת התורה נאמר ג"כ אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כי אז היה גלוי אלקותו יתברך וזהו סדר בכל העולמות:

קח

ועוד נוכל לומר. כי חס"ל אותיות ח"ס למ"ד שחס הקב"ה על ישראל והראה להם החיות הגדול והשיגו ישראל אז החיות והשלימות. וזה אינו רק למוציאיהם בפה. כי צריך להתקשר ולהתייחד אל החיות הנצחי ע"י ה' מוצאות הפה היינו שיהי' אצלו הדיבור זך אשר ע"י הדיבור יתקשר אל החיות האמיתי. וזהו דאיתא במדרש. תשורי מראש אמנה בזכות אברהם כי הוא ראש המאמינים והוא היה החסד מן העולם כי אמרתי עולם חסד יבנה. ומהו החסד שמקשר כל העולם להחיות והחכמה תחיה בעליה. ושמעתי אומרים בשם הרב הצדיק מנעשחיז זצ"ל ע"פ כי טוב חסדך מחיים. היינו החסד שלך יותר טוב אצלי מהחיות הנצחי. ומהו החסד. שפתי ישבחונך. שאוכל ליתן לך הודאה ושבח זהו החסד שלו:

קט

ונוכל לומר עפ"י פשוט כי טוב חסדך. אימתי הוא טוב כשהוא מחיים שהוא מקושר לחיים הנצחיים. כי באמת צריך כל אדם לראות לקשר כל המדות לחי החיים שיהיה קומה שלימה. ושמעתי מפי הקדוש הרב הצדיק מאפטע זצוקל"ה. כתיב הנה ערשו ערש ברזל הלה היא ברבת בני עמון תשע אמות ארכה וגו'. ולכאורה למה נצרך כ"כ לידע ארכו של מטתו של עוג מלך הבשן. רק האמת בא להראות אשר להקליפה אין להם יותר רק תשע. אבל בהקדושה יש מספר עשר כידוע:

קי

ונוכל לומר שלזה כתיב בפרעה ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלישי"ם על כולו. כי ידוע שפרעה קישר כל מי שנכנס לשם ע"י הטומאה שלו ועשה הקומה שלו בשלימות עד תשע. וזהו מקודם שש ואח"כ ושלישי"ם. היינו שצירף להם עוד שלשה ועשה תשע. וכמו כן כתוב אצל סיסרא תשע מאות רכב בחור. אבל כביכול ב"ה וב"ש חס על ישראל וקישר אותם להחיות הנצחי והיה היחוד בין כל עשר מדות ונעשה הקומה שלימה וקרע להם את הים ועשה להם כל הנסים והנפלאות. וזהו חס"ל חס ל':

קיא

וכאשר זכינו לסדר אותו כן נזכה לעשותו. כי באמת יצ"מ יש אצלינו בכל עת ובכל שעה ובכל רגע שצריך האדם לצאת מכל המצרים ולהתקשר לחיי החיים:

קיב

ז"ך שוכן מעונה. ז"ך הוא כ"ב אותיות התורה עם מנצפ"ך שהם כנגד ה' מוצאות הפה אשר בסך הכולל הם ז"ך שצריך האדם לקשר כל התורה עם האותיות לשוכן מעונה שיהיה יחוד גמור. כי קוב"ה ואורייתא וישראל חד הוא. וכשעושה כן אזי קומם קהל עדת מי מנה. עושה קומה שלימה לעדת מי מנה:

קיג

עוד אמר כאשר זכינו לסדר אותו. כי הספירה הוא אותו הדבר בעצמו של הסדר. כי כמו בשעת בריאת העולם היה חידוש העולם בגשמיות והיה בלי שום אתערותא דלתתא כך יצ"מ היה חידוש העולם ברוחניות לישראל והיה ג"כ בלי שום אתערותא מתתא כמ"ש שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה. היינו שנגלה עליהם אתערותא של ממ"ה עצמו ולא הניח אותם להחמיץ כלל. וזו הבחינה והאורות נתעורר בכל שנה בזמן הזה ובלילה הזה. ואח"כ מסתלק זאת ההתגלות כדי שיתעורר האדם לעמול בעצמו. וכי רבותא היא שטוב לו בזאת שמראים לו מן השמים. רק שצריך כל אחד להתייגע בעצמו עם הספירה וצריכין להשלים את הדבר של הספירות. הגם שאפילו כאשר יחיה האדם ויעשה אלף שנים יהיה ג"כ מעט להשלים אף מדה אחת מהספירות. רק הכוונה שצריך כ"א להשלים חסרון עצמו עד שבאים בחג שבועות לאותה הבחינה עצמה של הסדר. וזהו כאשר זכינו לסדר אותו כן נזכה לעשותו. פי' מהסדר נעשה הספירה וע"י הספירה באים לקבלת התורה שנאמר בו נעשה ונשמע. ע"כ אנו אומרים. כאשר זכינו לסדר אותו. לעשות הסדר כן נזכה לעשותו. היינו להנעשה הנאמר בקבלת התורה ועוד כן נזכה לעשותו. מיר זאלין זיך אליין דער האריווען. ובמה ז"ך בכ"ז אותיות התורה. שוכן מעונה כי כתיב רוכב שמים בעזרך ובגאוותו שחקים מעונה אלקי קדם. ואי' במד' איני יודע אם מעונה קדם ואם אלקי קדם. ומתחת זרועות עולם. הוא הדבר מעונה אלקי קדם הוא הדבר בעצמו ומתחת זרועות עולם. כי האדם יכול להשיג ממדרגה התחתונה עד המדריגה העליונה כל מה שיש בעולם וזהו קומם קהל עדת מי מנה:

קיד

מהראוי לשמוח מאוד בזה שהגיענו אל הלילה הזה. ולא ממעשינו הטובים אנו יכולים לשמוח. כי יודעים אנו בעצמינו איך הם גרועים ואינם מתוקנים מעשינו ואיך הם עובדותינו. רק שצריכים לשמוח מזה שזכינו לזמן הזה כי עכ"ז זכינו לאכול בו מצה ומרור. ואמרנו ההגדה. וכאשר יתן לנו השי"ת אשר נזכה ונחיה ויגיעינו למועדים ולרגלים אחרים ניטיבה מעשינו ביותר:

קטו

בפזמון אומץ גבורותיך. חולץ לוט מהם ומצות אפה בקץ פסח. ולכאורה תמוה הלא זה היה בתחילת הפסח. אמנם נוכל לומר. חולץ לוט מהם. שנחלץ מעומק הקליפות כידוע אשר ממנו התחיל להתנוצץ אורו של מלך המשיח. כדאיתא במדרש על פסוק ונחיה מאבינו זרע. היינו זרע של משיח. וזהו פי' של בעל מסדר הגדה שאמר מקודם שהקב"ה חישב את הקץ לעשות. כי באמת המחשבה ראשונה של הקב"ה בעת בריאת עולמו היתה על האופן שיהיה שלימות הגמור. וכפי דאיתא במדרש ורוח אלקים מרחפת על פני המים זה רוחו של מלך המשיח. ועד שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון. אמנם אחר שנתקלקל הדבר ונתערב רע בטוב והארץ היתה תוהו ובוהו. כתיב אח"כ אשר ברא אלקים לעשות. ולכאורה הלא כבר נגמר מעשה בראשית ומהו הפירוש תיבת לעשות. רק באמת הלא מביא המדרש מכאן שמלאכת שמים וארץ כלתה אבל מלאכת הצדיקים לא כלתה כי באמת הוא שמאתו כביכול ב"ה וב"ש אין שום מניעה וכמו שהיה בריאת העולם בלי שום אתערותא דלתתא רק כשעלה ברצונו הפשוט. כן הוא בידו להטיב אותנו ולהביא את העולם לשלימות הגמור:

קטז

אמנם זהו תכלית רצונו הפשוט שיהיה הכל ע"י מעשה התחתונים ושעל ידם יתייחדו כל העולמות וע"י היחודים מזה העולם ע"י עשיית המצות יבא העולם לשלימות הגמור. לכך כתיב לעשות שיעשו הצדיקים בכל דור ודור עד שיושלם העולם לרצונו הפשוט. אבל רצונו יתברך ומחשבתו הקדומה הכל הוא לתכליתו של עולם לקץ הימין. וזהו פירש בעל הגדה. שהקב"ה חישב את הקץ לעשות. היינו מקודם בריאת העולם עלתה במחשבה לפניו קץ הימין. אמנם רצונו לעשות. שיעשה ע"י מעשה התחתונים. וזהו שאמר דהמע"ה חשבתי דרכי. כשאני מחשב את הדרכים שלי. ומקשר אני אותם להמחשבה ראשונה של הקב"ה. ואשיבה רגלי אל עדותיך. אוכל להשיג כל הבחי' הנמוכים המושלכים לארץ אל עדותיך א"ת עדותיך אלא דעותיך. היינו לקשר הכל למעלה ראש ושיהיה קץ הימין. וזה מרמז על הזמן הזה אשר הוא נמוך מאוד בבחי' רגלים עקבות משיחא וכשמחשב אני את מעשי אז בידי להעלות הכל להקב"ה:

קיז

אהוביי אחיי תאמינו לי והוא מלא בכל הספרים. אשר מה שהיו צריכים הצדיקים הראשונים להשיג בכמה ימים וחדשים אפשר כעת לתקן בשעה אחת מחמת שכעת העולם הוא יותר בשפלות בבחי' רגל. חס הקב"ה על עולמו ומוריד קדושתו למטה. וכעת ת"ל שורה קדושתו למטה לארץ וזהו עיקר העלי' של העוה"ז. ממילא מובן שבקל יוכל האדם להשיג קדושתו ואורו של הקב"ה ולייחד כל הבחי' הנמוכים והשפלים למעלה ראש. ואל יהיה לכם לפלא זה הדבר שיוריד הקב"ה קדושתו לבחינה כזו נמוכים ושפלים. והלא זה ידוע דאיתא בספרים קדושים שפרעה הוא בחינת עור"ף והוא יונק מאחוריים דבקדושה. כי אחרי שקדושתו יתברך שופע לתוך המדות אזי כולם רוצים לדבק בקדושתו ומלכותו בכל משלה. ומקבל מהם כל הניצוצות קדושות שיש בהם והקליפה מתבטלת לגמרי. ומזה יוצמח הכל לקץ הימין:

קיח

ולזה אמר הקב"ה לאברהם ידוע תדע. היינו על ידך יהיה היחוד הגמור. ואח"כ יצאו ברכוש גדול. היינו כשיתעלה כל העולם יתעלו כל הניצוצות הקדושות אז יהיה קץ הימין ויהיה אי"ה שלימות הגמור והקב"ה מלקט לאט לאט כל הניצוצות הנ"ל והכל ע"י בחינות אלו עד שילוקט לגמרי ויהיה ביאת משיחנו בב"י. וההתחלה היה מלוט ובנותיו וכפי דאיתא במדרש ע"פ מצאתי דוד עבדי והיכן מצאתי בסדום. וכמו כן שמעתי מא"אמו"ר זצ"ל ע"ז שכתוב ברות ותבוא אליו בלט בלא"ט. והכל הוא בכדי להציל העשוק מיד עושקו. וזהו שכתוב כאן. חולץ לוט מהם. כמו שדברנו שהקב"ה חילץ את נשמת משיח ע"י לוט ובנותיו. ומצות אפה בקץ. היינו שנכנס לבחינת חירות לרמז על קץ הימין. וזה ידוע שגאולת מצרים מרמז על כל הגאולות ופשיטא על גאולה העתידה כמ"ש ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם. אשר זה היה מחשבתו הראשונה שנטע נטיעות של נשמות קדושות בעולם בין דברים הנמוכים בכדי אשר כל מקום שיש שם ניצוץ הקדוש ילוקט ויבורר משם לאט לאט עד שיהיה העולם בסוף ובתכלית השפלות. ואז יתפשט קדושתו בכל העולם ויתעלו כל הניצוצין ונשמות קדושות עד שלא ישאר בהם שום חיות הקודש ויבוטל הרע לגמרי. ואז כתיב ועמדו רגליו וגו' על הר הזיתים. הכל כמו שדברנו מקודם שיתפשט קדושתו בכל הבחי' הנקרא רגליו ויתעלה עד הר הזיתים. היינו החכמה העליונה כידוע מזית עושין שמן ושמן נקרא חכמה. ושמן על ראשך לא יחסר. ולכך כתיב לריח שמניך טובים. שני שמנים. כי יש חכמה עלאה וחכמה תתאה. וחכמה תתאה מקבל ממדות הקדושים שהם מקבלים מחכמה עלאה שמן תורק שמך. כפי דאיתא בכל הספרים השמן מריק ומשפיע עד בחי' הנקרא שם. וכפי שאמרנו מכבר טוב שם משמן טוב היינו כשמקבל בחי' שם משמן טוב. וזה ידוע שדהע"ה נקרא שם אשר נקרא שם שם י"י צבאות יושב הכרובים עליו. ונראה כשמברכין ברבוא צריך לומר בזה הלשון כידוע רבוא הוא המספר היותר גדול ומתייחדים כל ישראל יחד. לזה אמר הכתוב לריח שמניך טובים. כשמתייחדים שני החכמות ושמן תורק שמך שיש יחוד בין כל המדות ע"כ עלמות אהבוך. א"ת עלמות אלא עולמות. אהבוך. שבא בחינת אהבה לכל העולמות. אשר זה הוא תכלית הבריאה מראשית המחשבה. וכפי דאיתא בתרגום ירושלמי על בראשית בחוכמא. בחכמה יבנה בית. וכתיב י"י בחכמה יסד ארץ. כי חכמתו וקדושתו מתפשטת עד בחינת ארץ. כונן שמים בתבונה. היינו אש ומים. כדכתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו ועושה שלום בין כל היסודות:

קיט

עכ"פ נחזור לענינינו. בראשית. היינו בחכמה ברא ואח"כ כתיב והארץ היתה תוהו ובוהו וכו' ואח"כ ברא כל הצמחים וכל דבר שיש בעולם. ואח"כ אמר נעשה אדם כמו שדברנו שכולם הוכרחו ליתן חלק חיות שלו להאדם עד אח"כ אשר ברא אלקים לעשות. היינו כיון שהלך כסדר עד עולם העשיה רצונו של הקב"ה שיתעלה העולם ע"י מעשה התחתונים ועי"ז יתגלה קץ הימין לכן צוה לעשות. היינו להתחיל לתקן עולם העשיה ממטה למעלה מן עולם עשיה עד עולם האצילות. ולכן כתיב בהקב"ה כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. הכל היא בריאתו של הקב"ה וחושב ממעלה למטה. אבל כשישראל צריכים להעלות העולם למקורו הראשון אז מתייחדים הכל ממטה למעלה. ולזה אמר בעל ההגדה. חישב את הקץ ממחשבה ראשונה עד קץ הימין. ועלינו לעשות כפי שדברנו מקודם אשר ברא אלקים לעשות. לעשות זה מעשה הצדיקים שמעלים את העולם ע"י עשיות שלהם מן עולם העשיה עד עולם האצילות. וזהו חולץ לוט מהם ומצות אפה בקץ פסח שעל זה היה מחשבתו הקדומה וחולץ לוט מהם מסדום בכדי שיוצמח מזה משיח צדקינו שבא בב"י בקץ הימין אמן כי"ר:

קכ

אחד מי יודע אחד אני יודע וכו'. ולכאורה מהו השאלה ומהו התשובה. רק הלא ידוע הבחי' הנקרא אי"ן וכשנכתב היו"ד בסוף נקרא אנ"י. כי אי"ן הוא בחינה שאין בה שום התגלות. אי"ן מזל לישראל. כי ישראל הם גבוהים מהמזלות. רק הבחינה אי"ן הוא המזל שלהם כי מקור נשמותיהם נלקח ממקום גבוה חלק אלוק ממעל והחכמה מאי"ן תמצא עד שאין בו שום השגה ואיזה מקום בינה. וידוע כי זה הבחינה נקרא מ"י כדאיתא בזוה"ק מ"י קיימא לשאלה. שאני מתחיל לראות מעט אבל איני יודע מי זאת. ואחר כל זאת כשאני יודע הכל יודע אני שאיני משיג כלום וזהו בחינה הנקרא מ"ה כדאיתא בזוה"ק ואנ"י הוא התגלות יותר. כדאיתא בספרים הקדושים. וזהו שאמר הלל אם אי"ן אנ"י לי. כשאני מייחד כל הבחינה הנקרא אי"ן ואנ"י. מ"י לי יש בידי לשאול על בחי' מ"י ג"כ ומתייחדים כל העולמות בכל הבחינות הנקרא אי"ן ואנ"י ומ"י. וזה פי' הכתוב ראו עתה כי אנ"י אנ"י הוא ואי"ן אלקי"ם עמדי. היינו כל הבחינות הנקרא אנ"י ואי"ן ואלקי"ם הכל עמדי כי אני י"י לא שניתי:

קכא

ולזה אמר בעל הגדה. אחד מ"י יודע שנקשר בחי' מ"י לאחדות הפשוט ובדרך שאלה כמו שאמרנו מ"י קיימא לשאלה. ואמר אחד אנ"י יודע. היינו שכל הבחינות עד בחי' הנקרא אנ"י שהוא התגלות בזה העולם הכל הוא מקושר לאחד. היינו אחדות הפשוט. ולזה התקינו לאמר זאת בפסח דכתיב שאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אל"ה וכשנעשה יחוד מ"י עם אל"ה הוא אלקי"ם. וידוע כדאיתא בספרים קדושים שפרעה בכח אותיות מ"י דאלקים שהוא היה יונק משם היה כופר בשם הוי"ה ולזה אמר מ"י י"י אשר אשמע בקולו. ולזה הוכרח אח"כ לומר על הים מי כמוכה והודה ב' פעמים מ"י כידוע כי היה על הים ג"כ התגלות אלקות הנקרא אנ"י עד שראתה שפחה בים כו' ונתקיים הכתוב שאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אל"ה. וזהו למען שתי אותותי אלה כידוע. ולזה אנו אומרים בפסח. אחד מ"י יודע. היינו הבחי' מ"י. אחד אנ"י יודע היינו בחינת אנ"י. היינו שצריך כל או"א לייחד כל הבחינות לאחדות הפשוט. וכן כתוב בתורה. ומ"י יתן (והי') כל עם י"י נביאים. מ"י יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וגו' כל הימים. הכל ע"י בחינת מ"י. וזה המדה ידוע שנקראת בינ"ה. היינו תשובה. ולזה אמר אחד אלקינו שבשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא כי צריך לקשר ולייחד הכל לאחד. ואחר שנגמר כל הפזמון הלז עד י"ג מדות הקדושים. ומהו מדותיו של הקב"ה להשפיע ע"י מדותיו הקדושים כל טוב לעולם מחוייבים אנחנו לחזור ולקשר כל המדות שלו ע"י המדות והעשיות שלנו לבחינת אח"ד. כי אני י"י לא שניתי שעולה י"ג ונקרא אח"ד. כי נכללים הכל באחדות הפשוט. ולזה מסיים אח"כ ג"כ אחד אלקינו שבשמים ובארץ:

קכב

סליק סדר ההגדה