בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר שמות, לפורים

א

כתוב זאת זכרון בספר וגו'. כי מחה אמחה את זכר עמלק וגו'. פי' על ידי מה שנכתב בספר עי"ז נמחה זכר עמלק. כל מה שהספר נכתב יותר דהיינו תורה שבע"פ. אזי יותר נמחה זכר עמלק. כל איש ישראל כל מה שהוא עושה צריך לראות שבזו העשי' יתמחה הזכר של עמלק. וכאשר יהי' נזהר בזה כל בר ישראל. אזי בטוח אני אשר חיש מהר יהיו פטורים מכל הצרות:

ב

אאמו"ר זצוקל"ל אמר שכפי התענוג והחיות של כ"א שמקבל בפורים. כך הוא בליל שמורים. וכפי שהוא בליל שמורים כך הוא ביום הכפורים. כ"א לפי מדריגתו בעבודת השי"ת:

ג

והיה כאשר ירים משה וכו'. נוכל לומר דהנה כתיב רוכב שמים בעזרך. פי' הקב"ה רוכב שמים בעזר ישראל כמ"ש ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה כביכו"ל. ובגאותו שחקים. הוא מעלה ומתקן. שחקים. הדברים השחוקים ונעשה מזה מעונה וגו'. כל זמן שישראל משעבדין את לבם לאביהם שבשמים בכל זמן ובכל מקום ובכל מדריגה שהאדם עומד כשמשעבדין את לבם לאביהם שבשמים מתגברין אז ע"י ידיו של משה כי משה כללות של ישראל. לזה והי' כאשר ירים כו' וגבר ישראל:

ד

פורים שנת תרכ"א

ה

כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע. ולכאורה תמיה הלא היה צריך לכתוב ושים ביד יהושע אחרי שנכתב בספר וכי שייך לזה לשום באוזן. והנה נוכל לומר לפי דאי' בגמרא שלחה אסתר קבעוני לדורו' והשיבו לה כתיב הלא כתבתי לך שלישים במועצות עד שמצאו כתוב זאת וכו' ודרשו בספר זה מקרא מגילה. והנה שמעתי מא"א אדמו"ר זצל"הה נאוו לחייך בתורים נאים הם החיות שלך לחייך לשון חיות. כשהם בתורים בשני תורות תורה שבכתב ותורה שבע"פ. ועוד תורים לשון זמן היינו שנאה החיות שלך ע"י התורה בכל זמן וזמן. פשוט הוא כפי דאי' דורשין הלכות חג בחג וכו' אמנם העיקר הוא. שישים וישיג בכל דבר חיות הבורא ב"ה בכל זמן וזמן לפי הזמן שלו והיחודים הנעשים אז. ונראה כל הניסים שעשה הקב"ה היו הכל ניסים נגלים אבל נס פורים נעשה הכל על פי הטבע שנשא אחשורוש את אסתר ומרדכי שמע מבגתן ותרש וכו' כי באמת היה הדבר הזה כל כך גבוה מעל גבוה אשר אין באפשרי שיהיה הנס מפורסם רק להעשות הכל בהסתר שלא יבינו שום דבר. אשר לזה לא נמצא בכל המגילה שום שם מפורש רק הכל בהסתר בר"ת ובסופי תיבות אשר לזה נקראת מגילת אסתר שעיקר הנס היה בהסתר. ואי' במדרש שקול היה מרדכי כמשה כי באמת משה הוא הדעת של כל ישראל כמאמר יודיע דרכיו למשה. והנה מה הוא דרכו של הקב"ה. מה הוא רחום היינו העיקר להדבק במדותיו יתברך שמו היינו לעשות יחוד בנין המדות ולהעלות הכל ע"י הדעת למעלה ראש ובכל מקום יש דעת והדעת הוא המקשר והוא המתפשט כי דעת הוא לשון התקשרות וגם לשון התפשטות כי באמת העיקר היא נקודה קטנה שאין בה שום גוון כלל וממנה מתפשטות כל האותיות. וכמ"כ היה בריאת העולם מתחלת מנקודה קטנה שאין בה שום גוון וממנה מתפשטים כל העולמות וצריך כל אדם לראות לייחד כל דבר להנקודה הראשונה וממילא יפלו כל הקליפות. ואצל מרדכי כתיב ג"כ ומרדכי ידע. הלא ידוע מרדכי נקרא מר דרור. יד"ע. כי אח"כ הוא הדעת. את. היינו כל התורה כולה מן א' עד ת' כי בהאותיות נכלל כל התורה כולה. כ"ל. הלא ידוע בחי' הנקרא כל. ואח"כ אשר. ואח"כ נעשה. כי ע"י העשי' נתקשרים כל דבר וכשמייחד כל דבר לרצונו הפשוט. ממילא בא למקום גבוה למעלה מן המדות ובא לבחי' אוזן. כידוע מה דאי' בספרים קדושים בחי' הנקרא אוזן שבשם לא היה שום שבירת הכלים וממילא נופלים כל הקליפות ונמחה זכר עמלק. ועיקר שמעו ותחי נפשיכם שמעו הוא לשון הבנה מה ששומע באוזן ותחי שמקבל הכל בחיות ומחיה כל הנפשות שלו כידוע שיש ה' בחי' נפש וכו'. ולזה אומר כאן הפסוק כתוב זאת זכרון בספר כפי שאמרו זה מקרא מגילה ונתייחדים כל התורות כפי שאמרו נאוו לחייך בתורים אז ממילא ושים באזני יהושע שיבוא לבחי' אוזן ולא ישלוט בנו שום דבר מן הצד. וכפי שידוע אזן עולה נ"ח וזהו ונח מצא חן בעיני ד' כפי שדיברנו כבר הרבה מזה. ואי' במדרש מלחמה לד' בעמלק מדור דור. מדורו של משה לדורו של שמואל. ומדורו של שמואל לדורו של מרדכי ומדורו של מרדכי לדורו של מלך המשיח. והנה ידוע משה נקרא ראשית. וירא ראשית לו. ועמלק נקרא ג"כ ראשית ולזה היה המלחמה עם משה ואח"כ בימי שמואל שקול היה שמואל כמשה רבינו ואהרן. וממנו היה התחלת הנביאים ואמר וגם נצח ישראל לא ישקר כי זה היה עיקר רצון של עמלק לנצח את הקדושה של ישראל ומרדכי נקרא מר דרור וכפי דאי' במדרש שקול מרדכי כמשה רבינו וכפי שדברנו ולכן כתיב תשועתם היית לנצח אשר זה הבחי' הוא פורים וכתיב אצל מרדכי ורצוי לרוב אחיו. שיתרבה זרע ישראל זהו רצונו. דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו היינו זרעו של ישראל כי הוא גילה הטוב הגנוז ושמו של הקב"ה שלום. והגביה את ישראל לבחי' גבוה כל כך. אשר בשם לא שלט שום דבר היינו עד בחי' אוזן ולזה כתיב במחיית עמלק ושים באזני יהושע. ועוד נוכל לומר לחייך הוא הלוחות כי הלוחות הם כלל כל התורה שבכתב ושבע"פ והלוחות הם המחברים קוב"ה לישראל וכפי דאי' במדרש הלוחות היו ששה טפחים שנים ביד הקב"ה ושנים בידו של משה ושני טפחים באמצע. ובאמת האמצעים הם המחברים וכפי דאי' במהר"ל הקדוש על גמרא שניים אוחזין בטלית עד זה נוטל עד שידו מגעת וזה נוטל עד שידו מגעת והשאר יחלוקו. כי זה האמצעי שייך לשניהם:

ו

וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם. ואיתא במדרש זה שאמר הכתוב קחו עמבם דברים. אמר משה מעונה אלקי קדם אלו ישראל שבשבילם נברא העולם ועליהם העולם עומד. ויגרש מפניך אויב זה המן וכו'. ואח"כ מביא המדרש. ראה חיבתן של ישראל שבשבילם שינה הקב"ה מעשה בראשית והוריד להם מן מן השמים וטל מן הארץ. וכיון שראה משה כך התחיל לומר אשריך ישראל וכו'. עד ויכחשו אויבך לך כנגד יעקב ואתה על במותימו תדרוך בימי מרדכי. וממה זכה מפני תפלה. אף כאן נתפייס הקב"ה לאהרן בשביל תפלה וזה הדבר ע"כ:

ז

הנה כבר דיברנו הרבה פעמים מזה מעונה אלקי קדם. העיקר הוא שנתייחד העולמות הנקרא מעון לבחי' קדם כידוע שיש ימי קדם היינו שקדמה לעולם הבנין וזהו ומתחת זרועות עולם. היינו אפילו מאותו הבחי' שמתחיל עולם הבנין ונקראים זרועות צריך הכל לייחד לבחי' הנקרא קדם ולזה אומר אלו ישראל שבשבילם נברא העולם והם נקראים קודש וגם נקראים ראשית כי צריך לייחד הכל לבחי' הנקרא קודש ולבטל הס"א לגמרי שהם נקראים ג"כ ראשית. ראשית גוים עמלק וזהו ויגרש מפניך אויב זה המן. כפי דאי' בספרים אשר כל מחשבתו של עמלק והמן לעקור השורש של ישראל ומתחלת ברייתו של עולם נתעורר הנחש בחי' עמלק לזה צריך לבטלו לגמרי ולייחד הכל למקורו הראשון לבחי' קדם. ואיך יכול האדם לעשות זאת ע"י דיבורים ותפלות שמדבר לפני הקב"ה באמת מתייחדים כל העולמות למעלה והקליפה מתבטל לגמרי וזה היה בחי' מרדכי מר דרור עולם החירות מה שקדם לעולם. והמן מן התורה מנין. המן העץ וכו'. ולזה מרדכי הצדיק ע"י תפלות שלו הגביה העולם לבחי' קדם ע"י מסירת נפש שלו וממילא בטלה קליפת עמלק והמן ובאותו הבחי' היו ישראל כשיצאו ממצרים. חמשין זמנין אידכר יציאת מצרים וכיון שבאו לעולם החירות ממילא נשתנו סדרי בראשית וירד להם מן מן השמים אחרי שבאו לבחי' שקודם לעולם ויצאו מבחי' הטבע. וטל מן הארץ כי מצאו בכל דבר חיות הקודש וזהו טל של תחי'. ולזה אמר משה אשריך ישראל. היינו הכל הבחי' שקודם לעולם וזהו שנושעים בהקב"ה ומתעלים למעלה ע"י האבות הקדושים כפי שחושב במדרש ואתה על במותימו תדרוך בימי מרדכי כפי שדיברנו שבאו אז ע"י מסירת נפש שלו לבחי' שקדמה לעולם והכל ע"י מס"נ ותפלות של מרדכי כפי שכתוב קחו עמכם דברים. וכמו כן אהרן הכהן זכה לבחי' קודש ע"י התפלות שלו ולזה כתיב זה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם שיבואו לבחי' קודש:

ח

עוד מפ' הנ"ל. כתיב שתי כתפות חוברות יהיה לו אל שני קצותיו וחובר. הנה שמעתי מאדמו"ר א"א זצ"ל ע"ז טט בכתפי שתים. ולפי דעתי נוכל לומר כי הנה כל דבר הוא הכל דבר והיפוכו היינו ימין ושמאל אהבה ויראה. ומהכתפיים התחלת ההפכים כידוע מספרים קדושים מהיכן התחלת בנינה עד שנעשה עולם התיקון ונעשה התחברות פב"פ ונעשה היחוד השלום. וזהו עיקר העבדות שלנו לחבר האוהל להיות אחד ולחבר שני הקצוות ע"י הדעת וזהו שתי כתפות חוברות על שני קצותיו היינו עיקר העבדות שלנו לחבר שני הכתפיים שלא יהיו שני קצוות חולקין זע"ז. עיין בספר מבוא שערים דף ס"ב ע"ב מדבר הרבה מזה מענין הכתפיים: וחשב אפודתו אשר עליו כמעשהו ממנו יהיה. היינו איך יכול לחבר הכל שיראה להשוות העשיה עם המחשבה כי העיקר צריך להיות הכל במחשבה ודיבור ומעשה שיעשה רצון הבורא ב"ה במחשבה זכה וטהורה בלי שום מחשבת חוץ ואיזו פניה ח"ו רק להיות מקושר במחשבה ובדיבור ובמעשה להבורא ב"ה:

ט

בסעודה של פורים דשנת תר"א אמר. כל מי שאינו בהסתר פנים אינו מהם. היינו שאין עושה פנים בהסתר שצריך למצוא חסדי השי"ת וטובותיו גם בתוך ההסתר כי רגע וכו'. חיים ברצונו:

י

בגמרא. אמר ריב"ל חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר אלקי אקרא יומם ולא תענה. ולילה ולא דומיה לי. איתמר נמי אמר ר' חלבו אמר עולא ביראה חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום. שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום ד' אלקי לעולם אודך. ע"כ:

יא

וצריך להבין למה הקדים בפסוק יום ולילה. ועוד שינוי הלשון. ביום לשון קריאה. אקרא יומם. ולילה ולא דומי'. ועוד בפירש"י שם יזמרך כבוד ביום ולא ידום בלילה. ולמה ולא פי' כסדר הדרש. יזמרך כבוד בלילה ולא ידום ביום. ונוכל לומר. דבאמת בפורים שהיה בימי מרדכי ואסתר היה התגלות הנסים בכל העולמות גם בסתר המדריגה. ובכל שנה ושנה מתעוררים הנסים האלו. אף בגלות ובהסתר. והנה כתיב להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. היינו שבעת התגלות החסדים שהיא בחי' בקר צריך להגיד ולשורר בפה. ובגלות ובהסתר שהיא בחי' לילה העיקר הוא אמונה. וזהו פי' הכתוב אקרא יומם בפורים שהיה בימי מרדכי ואסתר בבחי' יומם. ולילה ולא דומיה בכל שנה ושנה שמתעוררים הנסים בימים האלו אף בגלות שהוא בחי' לילה. וזהו שפי' רש"י למען יזמרך ביום ולא ידום בלילה. וענין זה הוא בכל אדם ובכל זמן. ואימתי יכולים להגיד בבוקר חסדך כשאמונתך בלילות. שאף בשעה שנופל האדם ממדריגתו אמונתך חזקה ואז יוכל להגיד בבקר חסד אל כל היום:

יב

ויהי אומ"ן את הדס"ה. היינו באמונה היא נאה כהדס:

יג

ויעבור מרדכי. ויעש וכו' שני דברים צריך אדם לידע תמיד אחד שהעולם הזה הוא רק לעבור בו. זהו ויעבור. והשני שזה העולם הוא העיקר והשלימות כי היכן הוא עשיית מצות וקניית כל השלימות רק בעולם הזה. וזהו ויעש:

יד

ויעבור מרדכי וגו'. הפירוש הוא שאמר מרדכי ויעבור. היינו השלש עשרה מדות. כפי דאיתא בזוה"ק על פסוק ויעבור אברם בארץ כתיב הכא ויעבור וכתיב התם ויעבור. כי באמת לא היה שום עצה לבטל הגזירה עד שהוכרח לומר ויעבו"ר. היינו הי"ג מכילין דרחמי. ואח"כ כתיב ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות. שהלבישה את עצמה במדת מלכות וייחדה כל המדות עד שבאתה לחצר בית המלך הפנימית. כי אצל המן כתיב והמן בא לחצר בית המלך החיצונה. כידוע שהקליפה אינה יכולה לבא לתוך הקדושה ואין לה אחיזה רק בחיצוניות אבל לא יותר לכן אין להמן רשות ליכנס רק לחצר החיצונה. אבל אסתר הצדקנית ייחדה את כל המדות עד שבאה לבית המלך הפנימית נכח פתח הבית. כמ"ש אצל יצחק. לנוכח אשתו. וכמבואר באריכות בכתבי האריז"ל. כי נכח בגימטריא מזל"א. וכמו שאמרנו שכוונתם היה להי"ג מכילין דרחמי ובזה תלוי החיות של ישראל. לכך כתיב אצל מרדכי ויעבור ואצל אסתר נכח שזה ג"כ אותה כוונה בעצמה ולכך כתיב אח"כ והמלך יושב וגו' בבית המלכות נכח פתח הבית. כידוע אשר בכל מקום שכתוב במגילה מלך סתם זהו מלך מלכי המלכים הקב"ה לזה כתיב ג"כ כאן נכח. כי הגיעה בתפלתה למקום הנקרא מזל"א שעולה ע"ח. ובאותה המדה עצמה עזר לה הקב"ה וקיבל תפלתה ונתייחדו כולם עד פתח הבית. כידוע:

טו

ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב וגו'. כפי ששמעתי מא"א אדומו"ר זצוק"ל איזו בחי' שנקרא שרביט והיא נגעה עד ראש השרביט בתפלתה וייחדה כל העולמות כמו שדברנו. ונתהווה מזה גאולתן של ישראל:

טז

ויאמר לה המלך וגו'. ומה בקשתך עד חצי המלכות וגו' כידוע עד שלא נמחה זכרו של עמלק אין השם שלם ואין הכסא שלם ואינו רק חצי המלכות. ואי"ה לע"ל כשימחה זכרו של עמלק בשלימות אז יהיה השם שלם והכסא שלם:

יז

נחזור לענינינו. כי כל כוונת מרדכי ואסתר היה לעורר הבחינות ממקור י"ג מכילין דרחמי אשר לכך כתיב ויעבור מרדכי ואצל אסתר כתיב והמלך יושב וגו' נכח פתח הבית. וזה ידוע בני חיי ומזוני במזל"א תליא מלתא:

יח

עוד נוכל לומר כי אנחנו עם ב"י כשבא עלינו ח"ו איזה גזירה רעה אנו מחוייבים להתפלל לפני הקב"ה על גודל חילול השם שנעשה מזה ועל שמו הגדול המחולל בין הגוים. וכמו שאמר משה רבינו בתפלתו. ולא לחשוב מחשבות גופניות כלל. רק להתפלל על גלות השכינה וכשיעזור לנו יתגדל שמו וכבוד מלכותו. לזה כתיב אצל אסתר נכח בית המלך. היינו כי עיקר בקשתה היה שיתגדל כבוד מלכותו וזהו בית המלך היינו הקב"ה. אבל והמלך יושב נכח פתח הבית. כי עיקר רצונו הפשוט וחפצו של הקב"ה להשפיע כל טוב לישראל ברוחני וגשמי. וזהו נכח פתח הבית. שיפתח לישראל בני חיי ומזוני וכל טוב אמן:

יט

ומרדכי יושב בשער המלך. איתא במדרש ר' חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא הלכו בבקעתא דארבל בקריצותא. ראו אילת השחר שבקעה אורה אמרו כך גאולתן של ישראל. מתחלת קמעא קמעא ואח"כ מתגדלת והולכת. מתחלה ומרדכי יושב בשער המלך ואח"כ ומרדכי יצא מלפני המלך. ואח"כ ליהודים היתה אורה. וכן כתיב כי אשב בחושך י"י אור לי: ע"כ

כ

ונוכל לומר בדרך פשוט. כי אצל כל האומות כשמשפיע להם איזו טובה נותן להם בבת אחת ולכך כתיב ויבהילו להביא את המן. כי נעשה הכל בלי שום הכנה. ולזה איתא במדרש והארץ היתה תוהו ובוהו זה מלכות מדי. אבל אנחנו עם בני ישראל כשהקב"ה נותן לנו טובה נותן לנו בהדרגה במעט מעט עד שיושלם אי"ה כל הטוב. וכפי דאיתא למה נדמתה אסתר ללבנה מה לבנה אחד לשלשים יום כך אסתר ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום. כידוע שהלבנה מקבלת אורה מעט מעט עד שנתמלאת כך אסתר הוא ל' הסתר אסתיר כי אורו של הקב"ה גנוז שאין שום בריה יכול להשיג אותה רק הקב"ה הלביש אותה בלבושין עד שיכולים להשיג מעט אורה וכשמשיג מעט עוזר לו הקב"ה שמשיג אח"כ עוד מעט יותר ואח"כ עוד מעט יותר עד שיתן השי"ת שיושלם העולם לגמרי ואז יתגלה האור שנגנז. וכפי דאיתא ע"ז בזוה"ח. אור שברא הקב"ה גנזו לצדיקים. ולכאורה קשה א"כ למה בראו מאחר שגנזו תיכף. רק האמת הוא כי אם לא היה האור מתחלה לא היה שום אדם יכול להשיג שום אור קטן וגדול. רק אחר שבראו מתחלה ואח"כ גנזו יוכל כל אחד להשיג מעט מאותו האור ע"י מעשה התחתונים עד שיתגדל ויתרבה מלכותו בכל העולמות. ולזה כתיב ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו וגו':

כא

וכפי שדברנו על זה דאיתא במדרש. ונשמע פתגם המלך. פתגם גדול אנו עתידים לשמוע שמחה וששון ליהודים. ד"א ונשמע פתגם המלך. פתגם גדול אנו עתידים לשמוע פתגמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה כי מחה אמחה את זכר עמלק:

כב

אשר לזה כתיב פתגם ל' תרגום כידוע שתרגום הוא בחי' אחוריים. כי מאחר שנשמע מזה הטובה לישראל וההיפך לעמלק ג"כ והוא בחי' דין. לזה כתיב בל' תרגום וממילא נעשה טוב לישראל. והטוב ההוא נעשה בכל מדינות מלכותו ונעשה הכל במעט מעט השפעות הטוב לישראל עד שיבא לשלימות הגמור. ולזה כתיב. אשר יעשה בכל מלכותו. מה שעשוי תמיד בכל מלכותו בכל הבחי' מלכותו. וזה הבחי' נמצאת בכל המדות כי העיקר שיתגדל בחי' מלכות היינו משיח בן דוד עד כי גדל מאוד ואז יבא משיח צדקנו ויהיה שלימות הגמור. וכמו שאמר דהמע"ה ותקטן עוד זא"ת בעי"ניך ותדבר על בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם י"י אלקים. וזה ידוע בחי' הנקראת זא"ת ומתייחדת עם העינים. ותדבר על בית עבדך למרחוק. מה נקרא מרחוק. מרחוק י"י נראה לי. וצריך לדבק עצמו באורו של הקב"ה מעט מעט כמו שנקרא דוד הוא הקטן. עד שמגיע לבחי' מרחוק. וזאת תורת האדם. כי זה ידוע מלכות בית דוד התחיל מדוד המלך והוא נקרא קטן ואי"ה כשיהיה שלימות הגמור יהיה ג"כ דוד בעצמו כי זה הבחי' מתגדל ומתגדל עד כי גדל מאוד. שיושלם כל המלוכה ויתרומם קרן ישראל ויתעלו כל הבחינות ויהיה הייחוד הגמור שיתעלו כל העולמות וגם העוה"ז יתרומם ויתגדל ויהיה היחוד הגמור בין שני השמות הקדושים ולזה כתיב כאן אשר יעשה בכל מלכותו כמו שדברנו. כי רבה הי"א. שיתרבה תיבת הי"א. היינו שבחי' ה' יתרבה עם כל הבחינות שלה עם כל השלשה מלואים שלה כידוע הכוונות של יהא שמיה רבא. וכפי שדברנו בהסדר של פסח. והיא שעמדה. פי' הבחינה הי"א עומדת לישראל בכל עת. כידוע שעוה"ז נבראת בה"א. ולמה כך. כתיב לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את העולם רק בהבל פיו. וכפי דאיתא בזוה"ק השבעה הבלים. והם מקבלים מבחי' אי"ן. וכפי ששמעתי מא"א אדומו"ר זצוק"ל. אי"ן מזל לישראל היינו בחי' אי"ן הוא המזל של ישראל:

כג

עכ"פ העוה"ז נברא בה"א וצריך לראות שיתוקן כל העולמות בכל הבחי' ויתרבה הה"א עם כל המלואים שלה. וזהו כי רבה הי"א. שיתרבה השלשה מלואים של הי"א וכשיתרבה בשלימות אז יבא משיח צדקנו. וזה מוכרח להיות הכל בהדרגה עד שיתבררו ויתצרפו ויתעלו כל הניצוצות קדושות שנפלו לתוך הקליפות אשר לזה אנו מתגוררים. ומוכרחים להיות מתגוררים בכל העולם בכדי להעלות הכל. כי זה היה עיקר בריאת העוה"ז אשר מזה העולם יתגלה כבוד מלכותו. ואי"ה כשיתעלו כל דבר שבקדושה יהיה אז השלימות הגמור. וזה כי רבה הי"א. וכפי דאיתא במדרש. חדשים לבקרים רבה אמונתך ממה שאתה מחדשינו בבוקרן של גליות אנו יודעים מזה שאמונתך רבה לגאלינו. וממה שאתה מחדשינו בכל בוקר ובוקר אנו יודעים מזה שאמונתך רבה להחיות את המתים. כי באמת בכל לילה ולילה הולכת הנשמה למעלה. וכל החושים מתבטלין מן האדם ובבקר מחזיר לו הקב"ה ונותן לו חיות חדש. כי באמת אין לך יום ויום שיהיה שוה ובכל יום שולח הקב"ה חיות חדש להעולם. כי הלילה היא עליה מן כל היום ובאם לאו לא היה קיום לעולם. רק כל לילה הוא עליה מיום שלפניו ונתחדש אח"כ חיותו ואורו של הקב"ה מחדש עד שיתחדש העולם בשלימות ויהיה תחיית המתים. ומהיכן נעשה זאת מבוקרן של מלכיות. היינו מזה שמשפיע להם ג"כ טובו. מזה אמונתך רבה. היינו מזה נתרבה האמונה ונתרבה אורו של הקב"ה בזה העולם וישראל מקבלים כל הנ"ק וחיות הקודש הנמצא בזה עד שיגאלו כל הדברים מכל הבחי' ויתרבה כבוד מלכותו. וזהו אמונתך רבה לגאלינו. וזאת מוכיח להיות הכל בהדרגה עד שיתעלו כל דבר שצריך להתעלות ולהתרומם הכל לאורו וחיותו של הבורא ב"ה וב"ש. וכפי המשל שאמר א"א זקני הרב הצדיק הק' מקארלין למלך שעשה סעודה גדולה לכל אוהביו בשביל בנו יחידו. כיון שהגיע יום המוגבל בחצי היום. אמר הבן לאביו שרוצה לאכול. והשיב לו אביו הלא צריך להמתין עד שיבואו האוהבים שלנו על הסעודה. ואחר שעה תאב הבן מאוד לאכול והתחיל לבקש מאביו הלא כבר באו כמה אנשים. השיב לו אביו צריך להמתין עוד מעט עד שיבואו אותם שהולכים ממקום רחוק. ובאמת היה הבן חכם מאד והתיישב בדעתו הן אמת כשאפציר הרבה לאבי יעשה זאת למעני ויתחיל הסעודה. אבל עכ"ז רחמנות של אותם שהם בדרך גברו מאוד עליו ואמר יותר טוב להמתין עוד מעט הגם שתאב אני מאד לאכול. עד שיבואו כולם. והנמשל מובן. כי באמת יכולת ביד הצדיקים לגזור שיבא משיח צדקנו רק שיש להם רחמנות על אותם הנשמות שצריכים להתעלות קודם ביאת המשיח. לזאת מוכרח הדבר להתעכב עד שיתעלו כל הנשמות. ולזה הוא אריכות הגלות עד שיתעלו כל הדברים שצריכים להתעלות מזה העולם והכל ע"י מעשה התחתונים ובזה תלוי גאולתן של ישראל. ולזה אמר המדרש. ממה שאתה מחדשינו בבוקרן של גליות. כי כל הד' גליות הכל הוא בכדי שיתרבה מעט מעט אורו של הקב"ה בהדרגה בזה העולם ויתעלה כל דבר לרצונו הפשוט עד שיהיה אי"ה הגאולה העתידה. ולזה מתחילה ומרדכי יושב בשער המלך. כי אז היתה אתחלתא דגאולה ע"י בגתן ותרש. ואח"כ ומרדכי יצא (מלפני) מלכו של עולם: אשר יעשה בכל מלכותו כמו שדברנו שמוכרח להעשות תמיד בהדרגה. בכל מלכותו. בכל בחי' מלכות שהוא בכל הבחינות הן למטה והן למעלה הכל נקרא בחי' מלכות כי יש גם כתר מלכות: כי רבה היא כמו שדברנו מקודם. כי ע"י העוה"ז נתרבו כל הבחינות היינו ע"י מעש"ט שלנו. המצות ומעש"ט אכילה ושתיה כדת של תורה בזה נתעלו כל העולמות ונתייחדו הכל לשרשם ומקורם הראשון:

כד

וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן. שיתעלו כל העולמות משפל המדריגות עד רום המעלות. וזה ידוע כי באילו התיבות ה"יא ו"כל ה"נשים י"תנו מרומז שם הויה ב"ה ממטה למעלה. אשר זה השם הקדוש הוא העליה מכל העולמות:

כה

ויעש המלך כדבר ממוכן. היינו כפי שעושים הכנה בזה העולם כן משפיע הקב"ה חיותו וטובו לזה העולם כמו שדברנו שהכל תלוי במעשה התחתונים שע"י התורה והמצות שעושים מביאים אורו של הקב"ה לזה העולם וכל מה שעושים יותר משיגים יותר ומעלים הכל להקב"ה. ולזה מביא המדרש בפסוק. כי אשב בחושך י"י אור לי. כידוע מי שיושב בחושך כשמביאים לו פתאום אור גדול אינו יכול להביט באור הגדול. רק מוכרחים לצמצם האור. ולפתוח לו האור קמעא קמעא עד שיוכל להביט באור הגדול. כן הוא אורו של הקב"ה אי אפשר להשיגו רק כשעושה איזו מצוה עם חיות הבורא ב"ה יוכל להשיג מעט אורו יתברך. וכשעושה יותר משיג עוד מעט ועוד מעט והעולם מתעלה עד שיתעלה בשלימות הגמור ואו יהיה הגאולה שלימה. ואז ומלאה הארץ דעה את י"י אמן:

כו

וקבל היהודים את אשר החלו לעשות. מה שנאמר וקבל ל' יחיד. ואח"כ אמר החלו ל' רבים. כי בקבלת התורה נאמר ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברי' אשר דיבר י"י נעשה. כי נעשו כולם לב אחד וקול אחד כמ"ש שם. וע"כ נאמר כאן וקיבל היהודים ל' יחיד. את אשר החלו לעשות אז. אותה העשיה שנאמר שם נעשה. כי גם בכאן היתה קבלת התורה ברצון ונעשו כולם בלב אחד כאמור:

כז

ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך וגו'. ונוכל לומר כי אסת"ר הוא לשון נסתר והוא גבוה למעלה למעלה וכפי מה דאיתא במדרש. גדול מה שנאמר באסתר יותר ממה שנאמר ביוסף. והיא נסתרת בעולם השפל הזה. וזהו ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך. שהתפללה ויחדה ברוח קדשה כל הארבע עולמות. וזהו לפני המל"ך. לפני היינו ל' קודם. כי עשתה כסדר והתחילה מקטורת. ופסוקי דזמרה שהוא עולם העשיה ויצירה ואח"כ המלך הוא עולם הבריאה. וכפי ששמעתי מא"א אדומו"ר זצוק"ל. שאמר מפני מה מתחילין בר"ה בתפלת יוצר לנגן בניגון מאוים מפני שביוצר אור מתחיל עולם הבריאה ושם באמת מורא גדול. ואח"כ ותפול לפני רגליו ותבך ותתחנן לו. זהו שמ"ע ונפילת אפים. הרי נרמז כאן כל התפלה. וזהו ותוסף אסתר. שהלכה והוסיפה בתפלה בכל הד' עולמות במס"נ והורידה והשפיעה חיים לכל ישראל. וכמו כן בכל תפלה ותפלה שישראל מתפללים מחוייבים לילך ממדריגה למדריגה ולהוסיף בכל פעם להתייחד כל העולמות. כללו של דבר שלא נאבד ח"ו שום תפלה של ישראל. או שום חיות שישראל מקבלים ומחיים א"ע בדבר מצוה. והעיקר הוא להתפלל להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבת"ו כידוע שהוא מחיית עמלק:

כח

כי מרדכי היהודי משנה וגו'. אמר. מר דרור תרגומו מיר"א דכי"א. חמש מאות. כי מרדכי קיבל החיות מעץ החיים שהוא מהלך חמש מאות שנה. והבן:

כט

וגדו"ל ליהודים. שהכניס החסד ליהודים. ורצוי לרוב אחיו. רצונו היה שיתרבה אהבה ואחוה. דורש טוב לעמו דורש את הטוב בחינת משה. כי במשה כתיב ותרא אותו כי טוב הוא. ודובר שלום לכל זרעו: