באר מים חיים, בראשית ג׳:כ״ד

א

ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט חרב המתהפכת לשמור וגו'. צריך להבין על מה נכפל גירושי האדם כי אחר שאמר קודם וישלחהו ה' למה כפל לומר ויגרש. גם בדברי רבותינו (בראשית רבה י"ט, ט') נאמר אלו שתי הלשונות דנתי אותו בשלוחין ובגירושין וצריך לדעת מה הוא שלוחין ומה הוא גירושין, גם יקשה למה בשלוחין מפורש מי שלחו וישלחהו ה' אלהים ולא כן בגירושין כי כתב סתם ויגרש את האדם, גם השמירות כפל אצלו, הכרובים ולהט החרב המתהפכת, ולמה לא די בשומר אחד.

ב

והנראה כי הנה כתבנו למעלה אשר שילוחו מגן עדן היה על צד הטוב האמת ברחמים רבים בכדי שיבוא לידי תיקון והעיקר היה בזה שלא יאכל מעץ החיים ויחיה לעולם וזה הוא לו רעה גמורה כנאמר למעלה, ולדבר זה היה די שישלחו מחוץ לאסקופת הגן עדן למען אשר לא ישלח ידו ולקח מעץ החיים, והוא ענין השילוח כענין ושלחה מביתו מאסקופת הבית ולחוץ. ואך לצד ליכלוך וטינוף שנתהוה באדם עבור החטא שהלבישו הנחש בגדים צואים וגן עדן הנה גדולה קדושתו למעלה למעלה הוצרך עוד להתגרש למרחוק מאוד שלא יעמוד בצדו, כי לא תוכל קדושת המקום להריח ריח בגדיו זוהמת הנחש והרע אשר נדבק בו. וזה ענין הגירושין בדרך מאמר הכתוב (שמות ו', א') כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו. לא אמר ישלחם מארצו כי השליחות לא יורה למקום רחוק כזה, כי אם הגירושין הוא יורה לגירוש רב במרחק עצום, וכענין (תהלים ל"ד, א') ויגרשהו וילך וגו'. ולזה כפל ויגרש את האדם חוץ משילוחו מחוץ לאסקופת הגן עדן, עוד גירשו למרחוק מאוד מצד פחיתת מעלתו וקדושת המקום.

ג

והנה נודע מאמרם ז"ל (בראשית רבה ג') בפסוק ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה אמר ר' אליעזר לעולם אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה אלא על הטובה ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא אלהים לילה אין כתיב כאן אלא ולחושך קרא לילה וכו' עד כאן, ועל כן בשילוחין שבא מצד הטובה השלימה כאמור ייחד הקב"ה שמו עליו וישלחהו ה' אלהים, ובגירושין שבא מצד הדין החזק שלא יכלה קדושת המקום לסבלו, כתב סתם ויגרש את האדם ולא ייחד שמו על הרעה כמדובר. והנה ענין השילוח זה הוא דבר הקיים לעולם. כי לעולם חלילה לו ליכנס בגן עדן פן ישלח ידו וגו'. ואולם ענין הגירושין מרחוק מחוץ לגן עדן, זה הוא דבר שאינו תמיד בשיווי אחד כי כאשר יעשה אדם תשובה שלימה ויקרב עצמו לקדושה יסיר מעט מעליו מבגדים הצואים ויוכל להתקרב יותר לגן עדן וכן תמיד כאשר יודבק יותר בקדושה יתקרב יותר להגן, וכאשר יעשה הרע ח"ו יתרחק יותר, ולזה הוצרך לשני שמירות, ובתחילה וישכן מקדם לגן עדן כלומר תיכף מחוץ לגן עדן את הכרובים ופירש רש"י, מלאכי חבלה והם הם אשר נעשו מחטאו ומונעים אותו להתקרב גופו אל הקודש וטובה עשה לו האלהים שיקרב על כל פנים נפשו בקודש כנאמר והוא השמירה על השילוח והוא תמיד. ואת להט החרב המתהפכת, הוא שמירה על הגירושין והיא מתהפכת תמיד. כאשר ידבק בטוב יקרב, וחלילה להיפוך, ירחק ועיין בזוה"ק (אמור ק"ז:) כתב שם וזה לשונו: וכדין אשתני אדם לכמה גוונין זמנין לטב זמנין לביש זמנין דינא זמנין רחמי וכו' ולא קאים בקיומא תדיר בחד מינייהו וכו' ועל דא אקרי להט החרב המתהפכת מן סטרא דא לסטרא דא מן טב לביש מן רחמי לדינא וכו' עד כאן הרי כדברינו ממש והיא מתהפכת לשמור את דרך עץ החיים כלומר פעמים לשמור את הדרך הזה שלא להטות ימין ושמאל כי אם בדרך המלך נלך מלכו של עולם ולפעמים הרע שומר האדם מלילך בדרך החיים והכל כמדובר.