איסור והיתר לרבנו ירוחם נ׳

א

ואלה אין מתבטלין אפי' באלף מדרבנן בין במינו בין שלא במינו. בריה כגון דג טמא עוף זבוב או גיד הנשה כשהן שלימים אבל אם במקצתם חתוכים אע"פ שכל החתיכות שם מתבטלת בס' וכן דבר שרגילין למכור במנין כגון ביצת טריפה או נבילה או ביצה שיש בה אפרוח או דם האסורה או ביצת עוף טמא או פירות גסות של ערלה ס"ת וצ"ע בהגה מר"פ.

ב

וכן חתיכה גדולה של נבילה פי' ס"ת אפי' נבילת עוף טהור שנתנבלה מחמת שחיטה או שם בהמה טמאה או טריפה או חתיכה הבלועה מחלב. בפ' השוכר במס' ע"ז (דע"ד ע"א) במתני' אלו אוסרין בכל שהוא ומונה בשר בחלב כגון חתיכה הנאסרת מחמת חלב ונתערבה באלף חתיכות. אבל טיפת חלב שנפלה או חתיכה קטנה לא דמפ' בגמ' תנא דבר שבמנין קתני ועוגות של חלה שנפלה בקדרה שלא במנה מתבטלת בס' אם אין מכירה.

ג

הגה כדאמרי' כל האיסורין מתבטלים בס' אבל אם נפלה במינה כגון בכרשיני תרומה ותודה מעשר וחלה ובכורי' כולם נקראים תרומה ועולים בא' ומאה והטעם את מקדשו ממנו כיוצא בו במינו מקדשו אם חזר ונפל בו מה שהורם ממנו ובתרומת מעשר מדבר שהוא א' ממאה כ"כ במימון וכ"כ בסמ"ג שנתערבו במינם אבל שלא במינם בנ"ט.

ד

כל אלה דלעיל אם גדולים וראוים להתכבד לפני האורחים שנתערבו במותרים לא בטילי והכל אסור ואם מכירם ישליכם והטעם מתבטל בס'. והא דבשר בחלב לא בטל משום דהאוכל כזית ממנו לוקה כאילו אוכל כזית נבילה אבל חתיכה בלועה משאר איסורין מתבטלת ברוב בדבר יבש שהרי אינה נקראת דבר חשוב כיון שאינו לוקה על כזית רוטב עד שיאכל מן הרוטב כל כך שיהיה כזית טעם ושמנוניות של נבילה דאין טעם מצטרף לאיסור בקדשים ואיסור הבלוע אינו לא דבר שבמנין ולא ראוי להתכבד.

ה

ופי' ר"י גבי כזית בשר שנפל לתוך יורה שלוקה על חצי זית בשר וחצי זית חלב דגזירת הכתוב הוא דהא מתחילה היה כל אחד היתר. והא דמתבטל חתיכה שנפל עליה טיפת חלב ונאסרת שלא היה ס' לבטלה שמא צ"ל שלא היה בחלב כזית בכדי אכילת פרס דאר"י טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו. ופי' ר"י דאיירי במין בשאינו מינו ואין כזית בכדי אכילת פרס אבל טעמו וממשו שיש כזית בכדי אכילת פרס לוקין עליו ופר"ת בפ' אלו עוברין דטעם כעיקר דאורי' ממשרת וגיעולי גוים.