אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא ק״צ

א

פסק רבינו שמואל זצ"ל הלכה כרב נחמן. וכן פסק דבינו ברוך זצ"ל מארץ יון. ובפ' מי שהיה נשוי בכתובות איכא מעשה אחרינא אימיה דרמי בר חמא בצפרא כתבתינהו לנכסי לרמי בר חמא [אתא] לקמיה דרב ששת אוקמינהו בנכסי. ומסקנא שודא דדייני. ולהקדמה לא חיישינן הואיל וביום אחד נכתבו. ופי' רבינו שמואל זצ"ל דההיא במתנת בריא והאי דהכא בשכיב מרע ובשכיב מרע לא שנא ביום אחד ולא שנא בשני ימים אחרון קני דהא הדר ביה מקמא. עכ"ל:

ב

[שם]
אימיה דרב עמרם חסידא הוה לה מלוגא דשטרי פי' כרך של שטרות. אי נמי נרתיק מלא שטרות כי הוה קא ניחא נפשה אמרה הני לעמרם ברי וכגון שקנו מידה. אי נמי בלא קנין וכגון דלא שיירה מידי. תבעוה אחוה לדינא קמיה דרב נחמן. אמרו ליה והא לא משך רב עמרם האי מלונא דשטרי בחייה אמר להו דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין. ידושלמי ר' יוחנן בשם ר' ינאי עשו דברי ש"מ כבריא שכתב ונתן והוא שמת מאותו חולי:

ג

[שם]
אחתיה דרב טוביה בר מתנה בצפרא כתבתינהו לניכסיה לרב טובי בר מתנה. לפניא אתא רב אחדבוי בר מתנה קמיה. אמר השתא אמרי כ"ע מר צורבא מרבנן ומר לאו צורבא מרבנן. הדר כתבתינהו לרב אחדבוי בר מתנה. אתו לקמיה דרב נחמן א"ל הכי אמר שמואל כל שאילו עמד חוזר חוזר במתנה ובתרא קני. אחתיה דרב דימי בר יוסף הוה לה פיסקתא דפרדיסא פי' כמו פיסקא חתיכת קרקע. כל אימת דתלשא הוה יהבא ליה כי הוה קיימא הדרא בה כדתנן לא שייר קרקע כ"ש אין מתנתו מתנה.

ד

[שם ע"ב]
זימנא חדא חלשא שלחה ליה ולא אתא שלחה ליה תא וקני בכל היכא אתא ושייר וקנה מינה כי קמת תבעתיה לדינא קמיה דרב נחמן שלח ליה ולא אתא. א"ל אמאי איזיל הא שייר וקנאי מינה. שלח ליה איתא ואי לא מחינא לך בסילוא דלא מבע דמא. אמר להו לסהדי היכי הוה עובדא אמרו ליה אמרה ווי דקא מיתא ההיא איתתא ולא תראה את אחיה שאינו רוצה לבא אלי א"כ מצוה מחמת מיתה וחוזרת: