אור זרוע, חלק א תש״כ

מתני' אין כותבין לא על הנייר מחוק ולא על הדיפתרא מפני שהוא יכול להזדייף. נייר המחוק יכול לחזור ולמוחקו עד העדים ולכותבו ויעביר תנאי שהיה בו ולא מוכחא מילתא דהא עדים נמי על המחק חתומין וכן דיפתרא אין מחק שלו ניכר ובגמ' מפרש דיפתרא עוד דמליח וקמיח ולא עפיץ. וכתב רבינו משה בר מיימון זצ"ל כותבין על דבר שיכול להזדייף והוא שיתנו לה בעידי מסירה כיצד כותב על הנייר המחוק ועל הדיפתרא ועל החרס ועל העלים ועל ידו של עבד ועל קרן של פרה ומוסר לה העבד או הפרה או הנייר המחוק וכיוצא בהם בפני עדים עכ"ל תניא בתוספתא פ' בתרא דמכילתין גבי שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול ושלא מגופו כשר בך היא שנויה הברייתא בשני תוספתות שלפני ואינו מסיים בהם ואם החזירו למטה אפי' מגופו כשר אבל בתוספתא דבבא בתרא פ' בתרא תניא שטר שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר ומסיים התם ואם החזירו למטה אפי' מגופו כשר ופי' מחק היינו שטעה וכתב התיבה של טעות ומחקה ופי' תלוי היינו שדילג תיבה וכתבה ביני חיטי אפי' אם החזירו למטה היינו כההיא דפרק גט פשוט דאמר רבי יצחק בר יוסף אמר ר"י כל המחקין כולן צריך שיכתוב ודין קיומיהן (דאנו) [דהיינו] שאנו כותבין [תיבה] פלוני' דעל המחק או תיבה פלוני שמחקתי או תיבה פלונית דביני חיטי והיינו דקתני מגופו פסול פי' מורי רבי' אבי העזרי היינו עיקרו של גט דהיינו תורף וכן תורף של שאר שטרות ומורי רבי' אבי העזרי זצ"ל כתב נמי בהאי (גיטא) [דגיטין] דמסיים בה ואם החזירו למטה אפי' מגופו כשר. ויש לי ללמוד ממנה דבטופס הגט ושאר שטרות לא החזירו למטה אפ"ה כשר. ובה"ג כתב והיכא דכתב גיטא ואית ביה גיחטא או מחקה (או טפט את) [אם בטופס הגט בשר אם] בתורף הגט פסול ובשאר [שטרות] כשר ורבי' משה בר' מיימון זצ"ל כתב גט שמחק בו אות או תיבה או שתלה בין השיטין (או מטופט) [אם מטופס] הגט ה"ז כשר אם מתורף כשר בשאר שטרות תרוייהו פסלי בתורף דגט ומכשרי בטופס ובשאר שטרות מכשרי אפי' בתורף ולא פירשו את דבריהם אם בהחזירו למטה אם לא. ורבינו דוד בר קלונימוס זצ"ל ממינצבורק פי' שיש חילוק בין מחק למחק כי ודאי מחק או תלוי כי סבור הסופר לכתוב כראוי וטעה והשמיט תיבה או שתים וכשנזכר תלאה ביני חיטי או שכתב תיבה יתירה ואח"כ מחק וכתב על המחק אפי' מגופו של גט כגון הרי את מותרת לכל אדם וכיוצא בו והחזירו למטה וקיימיה כהוגן כשר בין בשטרות בין בגיטין כדתניא לענין גיטין בתוספת' דב"ב. אבל אם נכתב בגט פסול מדעת אפי' לאחר התורף כרבא בפ' המגרש דקיי"ל כותיה אע"פ שחזר ומחקו פסול שהרי אדעתא דפסול נכתב ושויא חספא בעלמא ושוב לא יחזור להכשירו ודמי לביטול גט דהשולח דאינו חוזר ומגרש בו. ותדע שכן הוא דכשנכתב אדעתא דפסול דאין לו תקנה כההיא דהמגרש דתנן אם כתבו בתוכו [אע"פ שחזר ומחקו פסול ואמר רב ספרא כתבו בתוכו] תנן פשיטא דכתבו תנן מהו דתימא ה"מ לאחר התורף אבל לפני התורף אפי' על פה פסול וקיי"ל כרבא אלמא אע"ג דכתב כל הגט בהכשר הואיל וכתביה אתנאי דעל פה פסול ופי' דמשום גזירת מחק כי האי החמירו בכל המחקין כולן ומיהו בדיעבד כשר ואיני מבין דהתם כשכתב התורף אתנאי דעל פה דין הוא שהוא פסול שכל הכשר הגט תלוי בתורף אבל תופס שאין הכשר תלוי בו למה יהא פסול. מיהו זאת ודאי אמת סברא היא שאם כתב בגט פסול מדעת בתורף שהוא פסול גמור ואין מועיל לו שום קיום: