אור זרוע, חלק א קל״ג

א

בעי מיני' רב יוסף ברי' דרב (נחמיה) [נחוניא] מרב יהודה שנים שישנים במטה אחת מהו שיחזיר זה פניו ויקרא ק"ש וזה יחזיר פניו ויקרא ק"ש אמר ליה הכי אמר שמואל מותר ואפי' אשתו עמו מתקיף לה רב יוסף אשתו ולא מבעי' אחר אדרבה אשתו כגופו אחר לאו כגופו מיתיבי שנים שישנים (בטלית) [במטה] אחת זה מחזיר פניו וקורא ק"ש וזה מחזיר פניו וקורא ק"ש ותניא אידך הי' ישן במטה ובניו ובני ביתו בצדו ה"ז לא יקרא אלא א"כ היתה טליתו מפסקת ביניהם ואם היו בניו קטנים מותר בשלמא לרב יוסף [לא קשיא] הא באשתו הא באחר אלא לשמואל קשיא אמר לך שמואל ולרב [יוסף] מי ניחא. הכי גריס ר"ח והתניא הי' ישן במטה ואשתו ישינה בצדו לא יקרא ק"ש אלא א"כ היתה טליתו מפסקת בינו לבינה אלא מאי אית לך למימר אשתו לרב יוסף תנאי היא לדידי אחר נמי תנאי היא וגירסת שאר ספרים לא נהירא דלא אשכחן בשום דוכתא דקרי לאשתו בני ביתו. פי' ר"ח והלכה כרב יוסף דהא איכא תנאי דקאי כוותיה באחר ועוד א"ל רב כהנא לרב פפא התם אמר רבא אע"ג דתניא תיובתא דשמואל הלכתא כוותי' הכא מאי ואמר לי' היכא דאתמר הלכה כשמואל הלכתא כוותיה הכא לא אתמר הלכתא כוותי'. אבל באשתו דתרווייהו שרו אע"ג דאיכא תנא דפליג הא איכא תנא אחרינא דקאי כוותייהו דתניא שנים שהיו ישנים במטה אחת זה מחזיר פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא ולית לן לאוקמה אלא באשתו. אפי' אחר עמו אם הטלית מפסקת ביניהם לכולא עלמא שרי. ומורי רבינו יהודה של"י פי' דהשתא אזלינן לחומרא ומחמרינן כברייתא דפליגא ארב יוסף ולא יקרא אפילו באשתו אלא א"כ טלית מפסיק ביניהן ונראה דברי פר"ח: אמר מר זה מחזיר פניו ויקרא ק"ש והא איכא עגבותיהם דנגעי אהדדי מסייע לי' לרב הונא דאמר רב הונא עגבות אין בהם משום ערוה. פי' ר"ח והא איכא עגבותיהם דנגעי אהדדי ואסיקנא דעגבות וכיוצא בהן שהן נוגעות באחוריהן והן באיבריהן שאין האיש רואה אותן בעת קריאתו אין בהם משום ערוה ע"כ פי' ר"ח. ופי' מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק אבל אם אדם נוגע בערות חבירו אסור לקרות ק"ש דלא גרע מעקיבו שנוגע בערותו דפריש' לעיל דאסור. אמר מר אם היו בניו ובני ביתו קטנים מותר עד כמה אמר רב חסדא תנוקת בת ג' שנים ויום אחד תינוק בן ט' שנים ויום אחד ואיכא דאמרי תינוקת בת אחת עשרה שנה ויום אחד ותינוק בן י"ב שנה ויום אחד אידי ואידי עד כדי שדים נכונו ושערך צמח. פי' רבינו יהודה ב"ר יצחק של"י דבניו ובני ביתו קטנים מותר אפי' נוגעין ערותן זה בזה כשאין לבן רואה את הערוה משא"כ בגדולים דאפילו שהלבבות מכוסין אסור כיון שאין הפסק בערוותן ואע"פ שאין נוגעין וצריכין לחזור פניהם אילך ואילך. אמר לי' רב מרי לרב פפא שער יוצא לה בבגדה מהו קרי עלי' שער שער. פי' ר"ח הי' שער יוצא מתוך בגדה ובשרה מכוסה אין בו משום ערוה כי שער הוא ולא בשר וזה שקרא רב כהנא על רב מרי שער שער כלו' השער שער הוא ולא בשר כיוצא בו קרי' עלי' גוי גוי ע"כ פי' ר"ח. והא דאמר שמואל שער באשה ערוה שנאמר שערך כעדר העזים פי' מורי רבינו יהודה בר יצחק דלאו לענין ק"ש איירי וגם אין אנו נזהרין לקרות ק"ש לפני בתולות פרועות ראש ודלא כפי' ה"ר יוסף שפי' דלענין ק"ש איירי: א"ר [יצחק] טפח באשה ערוה למאי אילימא לאסתכולי בה והא אמר רב ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ כנגד תכשיטין שבפנים לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורף ל"ק הא לאחרת הא לאשתו ולק"ש. פי' ר"ח תכשיטין שבחוץ הן טבעת עגיל וצמיד שהן תכשיטי ידים תכשיטין שבפנים אצעדה וכומז אצעדה ברגלים והכומז במקום התורף שהוא מקום זמה הלכך טפח מבשר אשתו שמגולה במקום שרגיל להיות מכוסה אסור לקרות ק"ש עד שתכסה ובאשה אחרת אפי' בפחות מטפח שנתגלה מבשרה במקום הראוי להיות מכוסה אסור לקרות ק"ש עד שתכסה: אמר רב [חסדא] שוק באשה ערוה שנא' גלי שוק עברי נהרות וכתי' תגל ערותך גם תראה חרפתך לענין ק"ש איתמר. אמר (רב ששת) [שמואל] קול באשה ערוה שנא' כי קולך ערב ומראך נאוה. לאו לענין ק"ש איתמר דהיא גופה קורא ק"ש: