אוהב ישראל, פרשת שקלים ד׳

א

באחד באדר משמיעין על השקלים וכו'. הא דנקט לשון שמיעה ולא לשון הכרזה הוא דשמיעה מורה על הבנת הדבר ע"פ השכל. ר"ל דמבינים לעם ה' הטעם ושורש הדבר מהשקלים לפי השגתם. דלכאורה יש לדעת ולהבין דהתורה אמרה כי תשא גו' ונתנו איש כופר נפשו לה' גו' דלמה ציותה התורה למנות את ישראל הגם שאסור למנותן. והזקיקה אותם ליתן מחצית השקל לכפר עליהם שלא יהיה בהם נגף ח"ו. מחמת המנין. לא ימנו אותם ולא יצטרכו לכפרה:

ב

אכן שורש הדבר הוא כך דהנה כתיב המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא גו' דהקב"ה מונה כל צבאיו אף בהשמים לכל כוכב יקראו בשם. ולכאורה יפלא מה צורך יש במנינם. כי ודאי שהש"י א"צ לקרוא אותם בשמם שיעשו כ"א עבודתו המוטל עליו ולעמוד על משמרתו דבאמת כל צבא השמים הם ששים ושמחים לעשות רצון קונם. כי זהו התענוג שלהם מה שנותנים שירות ותשבחות להש"י. אך מה שהש"י מונה אותם וקוראם בשמם הוא לטובתן. דע"י שהקב"ה מזכיר שמותיהן בפרטות לכ"א מזה בא להם חיות. כי בדבר ה' שמים נעשו גו'. ומזה הזכירה והמנין נתחדש חיותם ונמשך להם כח רוחני כמ"כ צבאות עם בנ"י מצינו שהקב"ה צוה למנותן כשראה שנפלו ממדריגתן כמו כאן שהי' אחר חטא העגל. לזה פקד השי"ת למשה למנותם ומשה ודאי כשמנה אותם עם דביקות ודיבור אלהי אשר היה מדבר מתוך גרונו של משה. ובזה שבא כ"א מישראל בדיבורו של משה נמשך לכאו"א חיות מלעילא. וזה"ש כי תשא את ראש ב"י. ר"ל כשתרצה לזקוף ראשן של ישראל ולהמשיך להם חיות מחדש ע"י המספר. זה יתנו מחצית השקל וזהו שמסיים הנביא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר. ר"ל ע"י המספר דלעילא של הש"י שמזכיר כ"א מישראל עי"ז בא כח וחיות לכאו"א שלא יעדר שום אחד מהם ח"ו. ולא יהיה בהם שום העדר וחסרון. וזהו שמשמיעין על השקלים היינו שע"י השקלים נותן הבנה וחיות לעולם. ומשמיעין ע"י שקלים אלו זכרונם למעלה לפני אבינו שבשמים. כדי שיזכור את כאו"א מישראל לטובה:

ג

ומה שנתקשה משה במחצית השקל שהוצרך הקב"ה להראות לו מטבע של אש. מהו הקושי ומהו התשובה. אך שהוקשה למשה. דמהו ענין מחצית השקל לכפר על מעשה העגל. ולמה דוקא חצי שקל ולא שקל שלם. לזה הראה לו הש"י מטבע של אש. והבין דבר מתוך דבר. ולקח חצי הדם וישם באגנות גו' וכמבואר לעיל באריכות. ולכוונה זו פקד הש"י ליתן מחצי' השקל לעורר מחצית דם של כריתות הברית וכנ"ל. והיות שמשה נתקשה בזה לזה הראהו מטבע של אש דוקא. ר"ל הראה לו הטבע של אש. דהנה האש טבעו להיות מתלהב ועולה למעלה להאויר ואח"כ חוזרת וקופצת למטה. כמ"כ טבע הצדיקים. דהנה כתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם. ופריך הש"ס וכי אפשר לדבוקי בשכינה והלא כתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא. ואין הפי' של קושיית הגמ' כפשוטו. דבאמת אפשר ואפשר. שיש צדיקים שמגיעים למדריגת הדביקות להיות דבוק בהשכינה. אך הגמ' מרמז לדבר אחד דודאי כמו טבע האש א"א לו להיות במקום אחד אלא עולה ויורד. כמ"כ הצדיקים באמת עיקר הדביקות הוא ההתלהבות ואש הרוחני הבוער בלב האדם. והתשוקה לעלות למעלה לדבק בשורשו. אך זה א"א שיהי' כך בתמידית כ"א ע"ד והחיות רצוא ושוב. דלפעמים נופל האדם ממדריגתו ואח"כ חוזר ומתלהב למעלה כמו טבע האש. וזהו בחינת מטי ולא מטי. וזהו שמקשה הגמ' וכי אפשר לדבוקי בשכינה להיות תמיד דבוק למעלה בהתלהבות. הלא כתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה היינו אכילה דלעילא הוא האש הוא ההתלהבות והחימום של האדם אשר לבו בוער ומתלהב לעבודת השי"ת. והוא התענוג והאכילה כביכול של הבורא בהוב"ש. וטבע האש א"א להיות בתמידות למעלה רק חוזרת למטה בבחי' רצוא ושוב וכנ"ל. ולזה הראהו הש"י מטבע של אש. היינו הטבע ובחי' של אש. שא"א לו להיות למעלה בתמידית. ואף שנפלו ישראל ממדריגתן ומדביקות העליון. מכ"מ כשיעוררו במחצית שקל הלזה את מחצית הדם כנ"ל. ויעוררו הדביקות עליון ואהבת הבורא ית' להכנ"י אשר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ובזה יהיה להם כפרה. כמ"כ אנו אע"פ שהבהמ"ק חרב ואין לנו שקל הקודש. עכ"ז כיון שאנו קורין בפ' שקלים. מעלה עלינו הכתוב כאלו עשינו זה בפועל ממש. להיות שקלינו מקדימין לשקלי המן ולהכריע כף מאזנים בשקל כסף של ישראל. בלשון הצדק כמו הלשון המכריע את המשקלות של המאזנים כמ"ש כסף נבחר לשון צדיק. ולעורר כל הצריך להתעורר במעשינו הטובים ולהשפיע לנו כל טוב. וכיה"ר אמן: