אוהב ישראל, בחוקתי ב׳

א

ועץ השדה. היינו סוד עץ החיים הק' סוד עץ אשר בתוך הגן הק' אשר מהלכו ת"ק שנה יתן פריו ר"ל השפעתו והמשכיל יבין כ"ז: או יאמר ונתנה הארץ יבולה ירמוז בזה לתחיית המתים שיהא אי"ה אחר שיבוא העת הטוב לקיבוץ הגליות ונדחי ישראל במהרה בימינו ואח"כ יהיה תחיית המתים וזהו אומרו ונתנה הארץ יבולה. היינו הגופים המובאים אצלה להיות קבורים בתוכה תתן הארץ אותם בחזרה ויחיו בב"א. ועץ השדה יתן פריו. היינו הנשמות הק' אשר שם הוא מקור ושורש של נשמות ישראל והבן כ"ז היטב: ונפלו אויביכם לפניכם לחרב. תיבת לחרב הוא מיותר. דמאי נפקא לן בזה שיפלו ע"י חרב או ע"י דבר אחר. ונראה לפרש דשורש הדבר הוא דלא מיקרי נס ופלא רק בפעם ראשון. כשעושה הש"י איזה דבר פלא. שלא ע"פ הטבע בעצמו או ע"י נביא וצדיק. זהו הנקרא באמת נס ופלא. אבל בפעם שני אז יוכל להיות זה הדבר בנקל לעת שיצטרך לב"י בכלל או לאיזה איש פרטי. כי כבר נפתח השער והמקור מאותו דבר בפעם הראשון. ועפ"ז תבין מה שמצינו בפקידת עקרות שהתוה"ק כתבה וה' פקד את שרה. והוא באמת נס ופלא גדול. ואח"כ מצינו שנפקדו כמה עקרות ולא חשבו התוה"ק אותם שוב לנס. כמו רבקה אמנו היתה עקרה ונפקדה ע"י תפלת יצחק וכן רחל אמנו היתה עקרה ונפקדה. וכן חנה אשת אלקנה היתה עקרה ונפקדה. וכמ"כ מצינו בקריעת י"ס שאנו אומרים שירה על נס גדול כזה. ואח"כ מצינו שהעביר יהושע את כל ישראל בתוך הירדן. וכן רפב"י גבי נהר גינאי. אמנם שורש הדבר הוא כ"ז שלא נפתח השער מזה הדבר כמו פקידת עקרות וכדומה אז לאו כל אדם זוכה שיפתחו לו השער הזה. אך אאע"ה בגודל צדקתו ואהבתו להש"י לאין שיעור וגבול. זכה להנס גדול כזה. ופתח לו הש"י את השער ונפקדה אשתו. וכיון שכבר פעל אברהם פעם א' פתיחת השער וצינור הלזה. אז בקל יוכלו הדורות הבאים אחריו לעורר עוד אותו נס לעת שיצטרכו להכלל או אפילו לאיש פרטי וכמ"כ בקריעת י"ס שהוא נגד הטבע. רק משה רע"ה וס"ר מישראל פעלו דבר זה. ושוב אח"כ לא מיקרי זה נס גדול מה שהעביר יהושע את כל ישראל בתוך הירדן. וכן רפב"י. נמצא דכשהצדיק מתפלל להש"י שיפלו שונאיו והקב"ה שומע תפלתו ועושה נקמה בהם. אז לא די זאת שהפעולה הזאת מועיל בשעת מעשה. רק שהנפילה שמפיל הש"י את השונאים נעשה כחרב לדורי דורות. ובכל עת שיצטרך זה הדבר לכלל ישראל או אפילו לאיזה איש פרטי. אז בנקל לעורר נפילה הראשונה שגם אז בכל דו"ד יגיע להם נפילה גדולה וא"כ הנפילה הראשונה פועל שתי פעולות בשעה זו. ואח"כ לדורות. וז"ש דהמע"ה וחרב פיפיות בידם. ר"ל שיש לחרב שני פיות. היינו שהורגת שני פעמים. וזש"ה ונפלו אויביכם לפניכם. ר"ל אותה הנפילה שיפלו השונאים יהיה אצליכם לחרב. היינו שבכל עת שיצר לכם משונאיכם. אז תעוררו הנפילה הראשונה ותהיה נפילה הראשונה כחרב. ויהרוג אותם וכנ"ל. וכן יהי רצון אמן: