אהבת דוד י״ב

דרוש י"ב. לשבת כלה

סיון ראשו"ן בס"ד

שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם ר"מ אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולע"א שכל העולם כלו כדאי הוא לו וכו':

רב הכסף ועפרות זהב כי יפול הנופל בתוך עפר מן האדמה על ערבי"ם בתוכה הם מגישים העפר הזה אל צורף זהב וכסף. ויש שלשה מינים בצורפים. יש יודע לצרף ולברר הכסף מן הסיגים אך בטורח גדול לאט לאט. ויש אשר קדמה לו ידיעה יעשה לו סגולה לברר ולצרף בנקל ובזמן מועט. ויש צורף אחריו גדול מכלם שיודע להפריד ולצרף ולהוציא לאור כסף צרוף ויעשנו כלי נחמד מאד:

כן הדבר הזה בעובדי ה' נחלקים לג' חלקים כי הנה ניצוצות הקדושה וניצוצי התורה נפלו בין הקליפות וכל התורה גם ברכות ותפלה ומצוות לברר ולהעלות הניצוצות הקדושה ולהוציאם מסיגי הקליפות להחזירם למקום קדושה. והבירור הוא במחשבה ודיבור ומעשה דהיינו כונות טובות בלימוד ומעשה המצוות. ודיבור בתורה. ומעשה המצוות. והנה ירא חטא ולא עם הארץ הוא מברר לפי שעורו מברר מעט מעט מניצוצי הקדושה בקיימו המצוות ובלימוד כפי ידיעתו והוא כמו הצורף הראשון:

ואשר על ידו השני כי שיח וכי שיג לו וסגולת לימודו וקיומו המצוות בכונותיו ויחודיו ופרישותו מעניני העה"ז וכשפיו הרבים. הוא מברר הרבה מאד בסגולת המחשבה הטהורה וכונותיו האמיתיות ורוב לימודו לשמה והוא כמר הצורף השני:

ויש צורף שלישי הם הת"ח המופלאים בחכמת האמת כי הם מבררים בנקל ובזכות תורתם וקדושתם יכולים הם לברר הרבה ולהוציא כלי למעשהו מעין דוגמא למ"ש רבינו האר"י זצ"ל בשער המצוות פרשת עקב כי הת"ח באכילתם מבררים הניצוצות מבעל חי לאדם ות"ח שיודעים סוד יכולים לתקן מצומח לאדם. והת"ח המופלאים בחכמת האמת בשרשה מעלים מדומם לאדם ע"ש באורך וכיוצא בזה יהיה בשאר הבירורים ע"י תורה ומצוות כל אחד מברר כפי ידיעתו וכח נשמתו:

ועם האמור פירש רבינו האר"י זצ"ל פסוק כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם כי הנה הפלוסופים חקרו דהנפש היא רוחנית ובודאי אינה נזונית ממזון הגשמי ועינינו רואות כי יאכל האדם חי ואם לא יאכל ימות ואיך הנשמה נזונית מהגשמיות. אך הענין כי הנשמה נזונית מהברכה וגם יש רוחניות במאכל כי בבריאת העולם ה' השפיע רוחניות בכל דבר ומזה הרוחניות של הברכה וגם רוחניות שיש במאכל נזונית הנשמה ואם לא יאכל ימות וכבר ידוע כי הנשמה היא אדם כמ"ש בזהר הקדוש ע"פ על בשר אדם לא ייסך דהגוף הוא בשר אדם והנשמה היא אדם וז"ש בשר אדם פי' בשר הנשמה. וז"ש ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך כי המן היה רוחניות נמשך מן השמים ולא היה בו פסולת כי אם הכל רוחניות וזה טעם שהמן היה נבלע באברים כמ"ש המפרשים כי המאכל יש בו פסולת וניצוצי הקדושה ורוחניות ועל ידי האכילה מתבררים ניצוצי הקדושה והפסולת יוצא לחוץ. אך במן לא היה פסולת כי אם הכל רוחניות. ולזכות למעלה הזו היו מוכים ומעונים ישראל בעבודת פרך ולבסוף מסרו עצמם על ק"ה בקשירת הק"ף אלוהיהם של מצרים והם נמולים ובהיותם כואבים מסרו עצמם על ק"ה ובזה נזדכך כל גופם. וז"ש ויענך וירעיבך ועי"ז נזדכך החומר ויאכילך את המן רוחניות גמור אשר לא ידעת אתה ולא ידעון אבותיך אפילו אברהם יצחק ויעקב ע"ה לא זכו לזה. למען הודיעך ידיעה כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם שהיא הנשמה היא אינה נזונית מהלחם הגשמי ואיך תתקיים כי על כל מוצא פי ה' שהוא הרוחניות שהשפיע ה' בבריאת העולם וגם הברכה יחיה האדם שהיא הנשמה וחיה מן הרוחניות. ובמדבר גוף ונפש נזונין מהרוחניות באכילת המן זהת"ד בתוספת ביאור:

ואפשר שזה כונת הפסוק משלי י"ג צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר. הכונה צדיק אוכל לברר ניצוצי הקדושה ומברך ברכה כתקנה ואוכל בכונה שלימה וזהו לשובע נפשו שניזונית מהרוחניות ומהברכה ובטן רשעים שאוכלים בלי ברכה או בברכה חסרה בלישנא קטיעא וכונתם לצבות בטן. תחסר כי נפשם חסרה ממזון רוחני הן מהמאכל הן מהברכה ויבא לו נפש רשע אשר במאכל ומזיקו כמ"ש האר"י ז"ל. ואפשר זהו טעם משרז"ל שהיה בזמן דוד הע"ה זמן שהיו מתים ק' נפשות בכל יום עמד ותקן מאה ברכות כי עינו רא"ה בשל אחרים דמחוסר רוחניות מתים וע"כ תקן דוד מאה ברכות שיהיה להם רוחניות ומזון לנפש וחיו שהברכות עוד יוסיפו לעורר רוחניות המאכלים:

ועפ"ז יתבאר פ' משלי ז"ך מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו. חוץ מדרכנו אפשר במעשה שלמה הע"ה שלשה שהטמינו נכסיהם בע"ש וליל שבת אחד גנב הכל ובאו לדון. ואמר להם שלמה הע"ה אני נבוך בשאלה מארץ מרחקים בבתולה שנשבעה לבחור. ואביה השיאה לאחר. ואמרה לחתן שיש לה שבועה ולקחו כסף וזהב והלכו לבחור ומחל ובחזרתם לסטים זקן לקח הכלה והכסף ואמרה לו דע שהלכתי לבחור שנשבעתי לו ומחל ואתה זקן והניחה לה ולכסף. ישאלוני אביע אומר למי משלש אלה יש לשבח יותר ואני רואה שאתם יודעי דעת אמרו אתם מה דעתכם בזה. ויען האחד ויאמר אני משבח הבחורה שחששה לשבועה והב' שבח לבחור שבתוקף אהבתו מחל. והג' אמר אני משבח ללסטים שהחזיר הכסף. אמר שהע"ה לג' זיל שלם כי פיך ענה בך שאתה חומד כסף וזהב ועל כן שבחת ללסטים ונמצא כדבריו שהוא הגנב. וז"ש מצרף לכסף וכור לזהב להוציא הסיגים וניכרים הזהב והכסף. כן איש לפי מהללו אשר הוא משבח לאחרים ניכרים מעשיו אם רעים ואם טובים כאותו ששיבח ללסטים ונתפס כגנב:

א"נ פירש הרב הקדוש מהר"א אזכרי זלה"ה בספר חרדים דף ע' כי התפלה היא מבחן לדעת אם הוא מלא סיגים וחטאות כי אם תפלתו בכונה ויודע לפני מי עומד ולמי מתפלל ותפלתו בלב טהור אז ודאי גופו טהור ונפשו דבקה בו יתברך. ואם תפלתו בפיו ובשפתיו ולבו רחק מורה כי לא טהור ונפשו לא מטוהרה ולפי שיעור מהות נפשו כן ירבה ערך תפלתו אם כיוין בכלה או מקצתה וכיוצא וז"ש מצרף לכסף וכור לזהב להודיע כמותם ואיכותם. ואיש נודע ערכו ומהותו לפי מהללו לאל יתברך בתפלתו אשר כפי כונתו בתפלתו נודע אם לבו ונפשו טהור אם לא כדבר האמור:

ולדרכנו כבר אמרנו שכאשר יש מדרגות ובחינות בצורפים כן יש באישי ישראל שהגדול לפי גודלו מרבה בירורים הרבה באכילתו ובתורתו וז"ש מצרף לכסף וכור לזהב לברר ויש בזה מדרגות במבררים צרפי"ם עומדים לפי חכמתם וידיעתם. וכן איש לפי מהללו מעלתו וגדולתו כן יוכל לברר ולהשביח שאם מכוין באכילתו לפי חכמתו וכן בלימודו ומצותיו יוכל לברר מאד ולהעלות ניצוצי הקדושה עליונים למעלה:

ואפשר זה טעם הכתוב שאמר ה' למשה כשאמר מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה כי הנה משה רבינו ידע שהגלות היה לברר ניצוצי אדה"ר ורפ"ח ניצוצין ולא עלה בידם לברר כל רפ"ח ניצוצין והיה רוצה שישארו בגלות עד גמר בירור הרפ"ח ניצוצין ואז תהיה גאולת עולם. והשיבו ה' כי אהיה עמך וכו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה כלומר על ידי התורה והמצוות יבררו הנשאר מרפ"ח הניצוצין:

והימים האלה נזכרים ונעשים אשר זכינו קרבת אלהים במעמד ה"ס ופסקה הזוהמא וזכינו לקבל התורה ולכן מסוגלים לטהר רעיון ולהתעורר לידבק בו יתברך ובתורתו זאת היתה לי שאשית אני זוטרן מילי דצעי"ר בשבח וחיוב תלמוד תורה יומא הוא דקגרים יקרא דאוריתא ויהללוה בשערים הלא זה דברי בעזר משדי ובס"ד:

תניתוה בפרקא דיומא גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה בעה"ז ובעה"ב שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא וכבר נודע דעל ידי הלימוד ויגיעה בתורה מוציא לאור ניצוצי התורה אשר נטמעו השייכים לחלקו שקבל מסיני וז"ש שנותנת חיים לעושיה ממש שהם מוציאים ניצוצי התורה ונתקנים וזהו לעושיה כמו ויעש את העולה שהם מתקנים אותה שנאמר כי חיים למוצאיהם שמוציאים ניצוצי התורה שנטמעו בין הקליפות ונתקנים על ידו. ורז"ל אמרו אל תקרי למוצאיהם אלא. למוציאם בפה ואפשר כי הבירור נעשה ע"י קול ודיבור ע"י השכינה וז"ש הקול קול יעקב. וזה יאמר אל תקרי למוצאיהם (ע"ד שאנו מפרשים אל תקרי כמ"ש בכמה מקומות בס"ד) כלומר אי אפשר לקרות למוצאיהם שיוציא ניצוצי הקדושה מהקליפות אלא שתקרא למוציאם בפ"ה שרומז לשכינה ואז יכול לקרות למוצאיהם. א"נ במ"ש מז"ה זלה"ה בספר חסד לאברהם דאותיות התורה אינן הסכמיות אלא רוחניות כי כל אות רומזת בצורתה לרוחניות ידוע ולכל אות יש אור מספירות משתלשל עד האות ומהבל פיו תהיין צורות קדושות מתקשרות בשרשם וכשיזכור תיבה יניע כח האותיות המצרפות בה ומסיבת התנועות והכאתם עוד יתהוה רוחניות ומציאות חדש והוא בהרכבת המרקחות עיין בדברים אחדים דף נ"ב עש"ב וזה רמז הקול קול יעקב דמהקול יתהוה קול אחר והיינו דקאמר למוציאם בפה שיתהוה. רוחניות חדש ויהיה הבירור כמשפט:

וזה פירשנו במ"ש אריב"ל בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף ומקשים דלכאורה. נראה שהתורה עולבא וגודא רבא שדיא שכל שאינו עוסק בה נקרא נזוף ומה עלבון יש לה לתורה שלא יעסקו בה ובפרט דנראה דאפילו אם רבים עוסקים ואחד אינו עוסק נקרא נזוף ומה איכפת לתורה אם אחד אינו עוסק והלא לא אלמן ישראל והאיכא כמה וכמה רבנן שעוסקים בתורה. ועל פי דרכנו א"ש כי כל אדם מישראל קבל חלקו מסיני וצריך שיטרח ויעסוק בתורה להוציא לאור חלקו וזה לא אפשר על ידי אחר שהוא חלקו וז"ש אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שעל ידי שאינם עוסקים נשארים ניצוצי תורה השייכים להם בין הקליפות וראה אם יש עלבון גדול לתורה יותר מזה להשאר במקום טנופת הסט"א שכל מי שאינו עוסק בתורה אפילו אחד מעיר נקרא נזוף מדה כנגד מדה שהוא ע"י שאינו עוסק בתורה מניח ניצוצי התורה בין הקליפות ולכן נקרא נזוף מדה כנגד מדה שהוא גרם שניצוצי תורתו ישארו בדד מופרשים מהקדושה גם הוא יהיה נזוף והבדילו ה' לרעה:

א"נ אפשר לומר ונבין מ"ש בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ונקדים מ"ש פרק רבי עקיבא ויתיצבו בתחתית ההר אמר רבי אבדימי בר חמא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבא לאורייתא אמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קיימו וקבלו היהודים קיימו מה שקבלו כבר. ויש לדקדק אומרו מלמד שכפה עליהם וכו' מאי מלמד דקאמר דהמפרשים רגילים לפרש בכל מקום שאומר מלמד דאתא לאשמועינן איזה דין. ותו מ"ש מודעא רבא מה הלשון אומרת מודעא רבא דהול"ל מכאן מודעא לאורייתא ותו מ"ש רבא אעפ"כ דהול"ל אמר רבא הדור קבלוה וכו'. ואפשר דמודעת זאת דהמפרשים יצאו לטעון דמודעא זו אינה מודעא דכתב מרן בב"י ח"מ סימן ר"ה דהיכא דאיכא מיתה או גזרת מלך לא חשיב אונס והכא הוה אונס מיתה וגזרת מלך ועוד דכתב הרמב"ם טעם דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני משום דישראל ודאי רוצה לקיים התורה אך היצר הרע מסיתו וכשכופין אותו מתבטל היצה"ר וחזר לצור"ו לקיים התורה וכשיאמר רוצה אני הוא בלב שלם וגם יש למפרשים טענות אחרות וז"ש מלמד שכפה וכו' כלומר אנו למדים דין דבכה"ג לא מקרי אונס ואין כאן מודעא. והנה בפסחים דף ק"ו קרו לקדוש שחרית שבת קדושא רבה וכתב הה"מ פכ"ט דשבת דין יו"ד וז"ל ושם קראוהו קדושא רבא והוא לכינוי כמו שקורין לסמיא סגי נהור עכ"ל. ואפשר דעל דרך זה קראוה כאן מודעא רבא כלומר שאין כאן מודעא. דהגם דהמון ישראל היו אומרים שהן אנוסים אין ממשות בדבריהם ואינה מודעא. ועל דברי רבי אבדימי בר חמא שאמר מלמד שכפה וכו' דהכונה כמר שאמרנו ללמד דין דבהאי גוונא אין לטעון טענת אונס. אמר רב אחא בר יעקב מכאן שאמר רבי אבדימי בר חמא מלמ"ד שכפה וכו' תדע שהוא מודעא רבא שאינה כלום כמ"ש הה"מ על קדושא רבא. והשתא אתי שפיר מאי דאמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה כלומר הגם דמזה מוכח דאין מודעא אעפ"כ עכ"ז להפיס דעת המון העם המצפצפים והמהגים דיש מודעא הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קיימו מה שקבלו כבר דקיימו מה שהיו חייבים מה שקבלו כבר שהקבלה היתה כדין ולרווחא דמילתא מפני ההמון הדור קבלוה. ואפס קצה פירוש זה כתב הרב מקראי קדש דף ל"ז ע"ב משם הרב מהר"י קמחי ע"ש:

ולפ"ז דלקושטא דמילתא אין כאן מודעא ובכל זמן עול תורה עלינו בין במדבר בין בגלות בין בא"י בין בח"ל נבא לרמוז בדברי ריב"ל דאמר בכל יום ויום ב"ק וכו' והוא דמבואר בתנחומא דטענת מודעא היה על תורה שבע"פ הרומזת לשכינה ומדברי ספר הקנה בעובדא דתנורו של עכנאי מוכח דבת קול הוא מצד השכינה וז"ל בכל יום ויום כלומר בכל זמן ובכל מקום שישראל יושבים בת קול שהוא מצד השכינה יוצאת מהר חורב ממקום שחושבים שיש להם מודעא על תורה שבע"פ שהיא כנגד השכינה מכרזת ואומרת אוי להם לבריות כלומר שהם נבראים ובוראם גוזר עליהם והם אומרים שיש להם מודעא וכדי בזיון שטוענים נגד הבורא ואוי להם מעלבונה של תורה שאינם רוצים בה כאלו הוא דבר שאינו טוב ואומרים שהם אנוסים שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף וכו':

נמשך לזה נבין מסרה אחת הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה. אל תאמר וכו' בצדקתי הביאני ה' לרשת. הביאני ה' לארץ ישראל. הביאני המלך חדריו. ונקדים מאמר פסיקתא הובא בילקוט ירמיה סימן ש' פתתני ה' ואפת אמר רבש"ע פתתני עד שנתת לי את התורה ונתת על צוארי עול מצוה ובהם נענשתי אלו לא קבלתי את התורה הייתי כאחד האומות לא שכר ולא עונש שדלתני בסיני אמרת אנכי ה"א הייתי סובר שהיא רפה חזקתני ותוכל כי אני ה"א אל קנא וכו' ע"ש באורך. ויש לדקדק היכן מצינו שפיתם והול"ל אנסתני והלא הרבה מופתיו בפרעה ומצרים ובקריעת ים סוף. ועוד להבין שנתת לי התורה ועוד הוסיף ונתת על צוארי עול מצוה. ועוד איך אמר שהיה כאחד האומות לא שכר ולא עונש והלא על ז' מצוות נצטוו גם בני נח. ואפשר לומר כי הנה מאמר זה הוא פסיקתא. ובפסיקתא אמרו שהר סיני נעשה כמו חופה. וכן הוא בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל על פסוק ויתיצבו. ומן יד תלש מאריה דעלמא ית טורא וזקפיה באוירא והוי זייג הי כאספקלריא ואתעתדו תחותי טוורא. ונראה שבתחילה כפה ההר וכשאמרו שמקבלים נעשה ההר חופה ונכנסו לתוכה וקי"ל חיבת חופה קונה ואזדא לה המודעא. והנה א"ה לא רצו לקבל התורה. אבל ישראל שאמרו נעשה ונשמע ואח"כ לא רצו תורה שבע"פ כפה עליהם ההר. וז"ש פתיתני אחר שהייתי אנוס עשית המצאה ופתוי כי נעשה חופה ואפת שנתת לי עול תורה ועול מצוות אלו לא קבלתי כלומר שאמרתי נעשה ונשמע לא באתי לזה והייתי כאחד האומות שלא הודו לקבל כלל. ואפשר לרמוז ונקדים מ"ש בכתובות דף מ"ד ע"א אמר ר"נ שני שטרות היוצאים בזה אחר זה ביטל שני את הראשון אמר רב פפא ומודה ר"נ דאי אוסיף ביה דקלא לתוספת כתביה פשיטא ראשון במכר וב' במתנה ליפות כחו הוא דכתב ליה משום דינא דבר מצרא וכ"ש ראשון במתנה ושני במכר דאמרינן משום דינא דב"ח הוא דכתב כן אלא אי שניהם במכר אי ב' במתנה ביטל שני את הראשון מ"ט רפרם אמר אימור אודויי אודה ליה רב אחא אמר אימור אחולי אחיל לשעבודיה מאי בינייהו איכא בינייהו אורועי סהדי ולשלומי פירי ולטסקא:

ופירש רש"י ז"ל שני שטרות של שדה אחת של מכר או מתנה וכו' וכתבו הריטב"א בחידושיו והרב הנמקי בחידושיו שנדפסו מחדש שדעת רש"י ז"ל כדעת הרי"ף ז"ל דדוקא מכר או מתנה אמנם אי הם שטרי הלואה גבי תרוייהו ואעפ"י ששניהם מסך אחד והביא ראיה מדאמרינן פרק גט פשוט דנקיט תרי שטרי חמשין חמשין לשוויי חד בר מאה אין שומעין לו אלמא דגבי לתרוייהו עכ"ד. ולפום ריהטא קשה על הריטב"א והרב נמקי יוסף דרש"י עצמו פרק הכותב דף פ"ט על מימרא זו כתב וז"ל בזה אחר זה זמנו של זה קודם לזה ושניהם על הלואה אחת או על מכר אחד עכ"ל הרי דרש"י ז"ל כתב בכתב מפרש דאיירי רב נחמן גם בשטרי הלואה נגד דברי הרי"ף. ונראה דהריטב"א והרב הנמקי דייקי דברי רש"י דפרק הכותב דקאמר ושניהם על הלואה אחת או על מכר אחד דמאחר דרש"י ז"ל הוא היה תחילה לקוצרי"ם ועל כל טיפת דיו יושב עליהם ז' נקיים הול"ל על הלואה או על מכר ומדכתב על הלואה אחת או על מכר אחד כונתו דנודע לנו מהמלוה והלוה והעדים דהם הלואה אחת ובכי האי גוונא מודה הרי"ף דביטל שני את הראשון אבל כשלא נודע לנו מודה רש"י להרי"ף ז"ל דאם הם שני שטרי מלוה גבי תרוייהו:

ואולם עדיין יש להרגיש דהרמב"ן בחידושיו שם פרק הכותב עלה ונסתפ"ק אי רש"י פליג על הרי"ף ונראה מדבריו דנטה דעתו דהרי"ף ורש"י חולקים עיין בדבריו באורך ואיך הריטב"א אשר תמיד הולך בעקבות הרמב"ן פסיקא ליה דרש"י סובר כהרי"ף. והרב הנמקי נודע שהוא ז"ל טובא מגרר גריר אחר הריטב"א. ועל הרמב"ן ק"ק דכיון דרש"י פרק נערה פירש שני שטרות של מכר או של מתנה הי"ל להכריע דרש"י ס"ל כהרי"ף ומ"ש רש"י פרק הכותב היינו שנודע בבירור דליכא אלא הלואה אחת ואמאי נטה לומר דרש"י חולק על הרי"ף. ואפשר דהרמב"ן סובר דאין ראיה כלל מדברי רש"י פרק נערה דנודע דרש"י ז"ל מנהגו להקדים פירוש שיבא עליו דברי הש"ס ולפעמים מפרש כפי הס"ד כדי שעל פי זה יבא כהוגן מאי דשקיל וטרי הש"ס וא"כ מאחר דפרק נערה אמרו ראשון במכר וב' במתנה וכו' וכ"ש ראשון במתנה וב' במכר לזה קדים וכתב רש"י שני שטרות של מכר או מתנה דבהכי אתי שפיר מאי דקאמר הש"ס ראשון במתנה וכו' אבל פרק הכותב דלא אמרו הא דפרק נערה פשיטא אחד במכר וכו' לכך פירש מכר והלואה ומסתמא פליג אהרי"ף דאי לא לא ה"ל להזכיר הלואה כלל זה דעת הרמב"ן ז"ל:

וראיתי להרב בית דוד ח"מ סימן ל' דף ל"ו ע"ב שכתב דאין לומר קי"ל כרש"י והר"ן שכתבו פרק הכותב דמיירי בהלואה וסברי דמיירי גם בהלואה נגד דעת הרי"ף וביטל שני את הראשון דכונתם כשנודע דהוא הלואה אחת זהו תורף דבריו (בדברים אחדים דף ק"ן וקנ"א כתבתי בזה והבאתי דברי הריטב"א והרמב"ן והרב בית דוד וכאן אני כותב קצת בסגנון אחר בס"ד) ולכאורה יש להרגיש על הרב ז"ל דהו"ל להביא סייעתא לדבריו ממ"ש רש"י והר"ן פרק נערה דשם כתבו שני שטרות במכר או מתנה והוא כדברי הרי"ף. ועוד יש לדקדק דקפסיק ותני הכי בדברי רש"י ונעלמו מהרב ז"ל דברי הרמב"ן בחידושיו דצדד בדברי רש"י ונראה דמסיק דרש"י פליג על הרי"ף וכפי דברי הרמב"ן גם הר"ן ס"ל כרש"י ומה גם שהוא ראה דברי הרמב"ן בכוונת רש"י וכתב כדברי רש"י וא"כ יכול למימר קים לי כרש"י והר"ן לדעת הריב"ש והרמב"ן כמו שתראה בשיטה מקובצת:

אמנם נראה דלענין דינא העיקר כדברי הרב בית דוד ז"ל כי דרך הר"ן להעתיק פירש"י ואח"כ מגלה דעתו להפך וכ"כ הרב פר"ח בא"ח ריש סי' תע"א דבמשנה העתיק פי' רשב"ם כמנהגו ואח"כ בגמ' גילה דעתו. וה"ה כאן דהעתיק פירש"י כמנהגו וסמך דבפרק נערה כתב הרי"ף דלא נאמר זה בשטרי חוב והוא ז"ל לא כתב שם כלום ואלו היה סובר הפך הרי"ף היה כותב בראיות נגדו. ודידן עדיפא דבפרק נערה כתב פירש"י במכר ומתנה והיינו כהרי"ף והא דכתב פרק הכותב אינו מבורר להפך דיכול להתפרש כשנודע שהם הלואה אחת, והגם דהרמב"ן נקיט בדעת רש"י איפכא הוא סמך על דברי הרי"ף. ומזה מוכח דמ"ש פרק נערה דהרמב"ן מפרש דלא אמרינן אי מזמן א' גבית וכו' אלא בשטרי חוב אינו כפשטו וא"כ אין לומר קים לי דליכא השתא אלא רש"י לדעת הרמב"ן:

והרמב"ם פ"ה דזכיה כתב שני שטרות היוצאים על שדה אחת בשם קונה אחד ואין זמנם שוה אם א' שטר מכר וא' שטר מתנה אם היה הראשון מתנה ואחריו שטר מכר לא ביטל אחרון את הראשון שיש לומר להוסיף אחריות חזר וכתב בשם מכר וכן אם הראשון מכר וב' מתנה קנה השדה מזמן ראשון שלא כתב לו שטר מתנה אלא ליפות כחו ומשום דין בן המצר היו ב' שטרות במכר או ב' במתנה אם הוסיף בב' כלום הרי הראשון קיים שלא כתב השני אלא מפני התוספת ואם לא הוסיף בטל שני את השטר הראשון ואין לו אחריות אלא מזמן השני לפיכך כל הפירות שאכל הלוקח מזמן ראשון עד זמן שני מחזיר אותם ואם היה על אותה שדה חק למלך הנותן או המוכר נותן אותו החוק עד הזמן השני. וכתב הה"מ עמ"ש אם האחד מכר והב' מתנה וכו' וז"ל ויש מי שפירש ליפות כחו שאם יערער בן המצר יטמין שטר המכר ויאמר במתנה נתנה לי אבל אם נודע שכתב שטר אחד של מכר יש בו דדב"מ ויש מי שכתב דאעפ"י שנודע שכתב לו שטר אחר של מכר כיון שכתב לו שטר מתנה אין בה משום דדב"מ וכתב הרשב"א ושמא נאמר לפי דבריו דשטר מתנה באחריות שאני לפי ששטר זה בעצמו נדון כמכר ואין כאן מתנה כלל אבל כתב לו שטר מתנה מוחלט לכך כתב לו שאם יערער בן המצר שלא יהיה המכר מכר ויזכה בו מכח מתנה זו וצ"ע עכ"ל. ותמה הרב מש"ל דמה ביד המוכר לעשות אחר המכר שלא יהיה מכר כדי שיזכה מכח מתנה הרי החזיק הלוקח בתחילה לשם מכר בדרכי ההקנאות והיה צריך שיחזור ויכתוב שטר מכר למוכר כדי שיוכל המוכר להקנות מעתה מה שירצו ואפילו שרצו שניהם מעתה אין מעשיהם כלום דבדברים לא מסתלק הלוקח וכו' ע"ש. ולא זכר דכבר מהרימ"ט בח"מ סימן ס"ז תמה על זה דמשעה שנכתב שטר מכר זכה המצרן דלוקח שליחותיה דמצרן קעביד ותריץ יתיב דכונת הרשב"א לישב דעת הגאון רב נטרונאי שמר ניהו כתב דאפילו נודע שטר מכר כיון שכתב שטר מתנה אין כאן דינא דב"מ והוא ז"ל היש מי שכתב שהביא הרב המגיד וכמו שמפורש בהר"ן פרק נערה. ומפרש הרשב"א דעת רב נטרונאי דמעיקרא כך התנו שאם לא יערער שום בן המצר עליה יזכה בה בתורת מכר ואם ירצה שום מצרן לסלקו הרי היא לו לעתיד בתורת מתנה ואין כאן מכר ולא יטול דמים ואין כאן הערמה:

ועוד כתב הה"מ על חלוקת ב' מכר וכו' דפסק הרמב"ם כרפרם משום דקרקע בחזקת בעליה עומדת וכתב הלח"מ וז"ל לפיכך כל הפירות שאכל וכו' אין הלשון מכוון דאיך נמשך ממ"ש ביטל ב' את הראשון כן הא אפשר דטעמא דאחליה לשעבודיה וליתנהו להני דיני שכתב רבינו וכו' גם יש לדקדק איך לא הזכיר רבינו הא דאורועי סהדי כיון דהלכתא כרפרם ולדידיה אורעי סהדי זהת"ד והרב מרכבת המשנה חדש כתב וז"ל לפיכך וכו' עיין לח"מ ולא ידענא מאי ק"ל דשפיר קאמר לפיכך וכו' כיון דהשטר הראשון בטל וכו' גם מה שהקשה למה השמיט רבינו אורועי סהדי פשוט לפמ"ש הה"מ דמשו"ה פסק רבינו כרפרם מפני שקרקע בחזקת בעלים עומדת ומשום חזקה זו ודאי דאין ראוי לאורועי סהדי עכ"ל:

ואני בעניי אומר שדקדוק הרב לח"מ נכון וכבר הוא עצמו ביאר דבריו דלשון ביטל ב' את הראשון יש בו ב' פירושים או אודויי אודי ליה כרפרם או אחיל שעבודיה כרב אחא וא"כ אין הדינים האלה מתחייבים ממ"ש ביטל ב' את הראשון ואי הוה יהיב טעמא דאודויי אודי ליה א"ש לפיכך. גם מה שתירץ לקושית הרב לח"מ דאמאי השמיט הרמב"ם אורועי סהדי וכתב דהוא פשוט דמשום אוקי ארעא בחזקת מארה אין לאורועינהו יש להשיב דהש"ס קאמר דלרפרם איכא אורועי סהדי. ולפי דבריו הרמב"ם פסק סברא שלישית כרפרם בחדא וכרב אחא בחדא דאכילת פירי וטסקא תרין דאינון חד דמאכילת פירות נמשך טסקא. וזהו דבר קשה לעשות דעת שלישי והה"מ הו"ל לפרש. ותו דהש"ס מנ"ל דלרפרם איכא אורועי סהדי נימא דמשום חזקת הקרקע אין לאורועי סהדי. והרב פרישה ודרישה בח"מ סימן ר"ם כתב קרוב לזה דהרמב"ם ספוקי מספקא ליה אי הלכה כרב אחא או כרפרם לכך פסק בפירי וטסקא כרפרם דארעא בחזקת מריה קמא ובאוריעי סהדי פסק כרב אחא דעדים בחזקת כשרות קיימי וגם זח דוחק ומה גם דהה"מ כתב דפסק כרפרם והול"ל דמשום דמספקא ליה הלכתא כמאן להכי עשה הרמב"ם פשרה זו. והרב בית חדש כתב דלא הוה גריס הרמב"ם בש"ס באיכא בינייהו לאורועי סהדי וכן הה"מ כי מייתי הש"ס לא כתב חלוקת אורועי סהדי ע"ש. וגם זה אינו נראה לחדש גירסא ומה גם דהרי"ף ז"ל הביאה והרמב"ם תמיד הוא הולך בעקבות הרי"ף והרי"ף הכי גריס. ומה שנסתייע מהה"מ זו היא שקשה דהה"מ ידע דרש"י והתוס' והרי"ף והרמב"ן והבאים אחריהם גרסי הכי ואלו הרמב"ם יש לו גירסא אחרת הי"ל לפרש ולא סגי בהא דהשמיט אורועי סהדי:

ואפשר לישב דלשון הש"ס הוא רפרם אמר אימור אודויי אודי ליה רב אחא אמר אימור אחולי אחליה לשעבודיה וקשיא ליה להרמב"ם דרפרם גופיה קאמר אימור אודויי אודי ליה ואיך מספיקא דאימור אנו פוסלים העדים והגם דהרב ההשלמה הובא במקובצת כתב דהאי אימור קושטא ונפק דק ואשכה דכוותיה הר"מ לא ניחא ליה בהכי. לזה סבר הרמב"ם דמאי דקאמר הש"ס מאי בינייהו איכא בינייהו כונת הש"ס לומר מה בין אודויי אודי ובין אחלי לשעבודיה היכא דהוא ודאי וקאמר דאיכא בינייהו אורועי סהדי כלומר כשידענו דאודויי אודי ליה או ידענו דאחולי אחיל לשעבודיה. אבל השתא דהוא ספק וכמ"ש אימור ליכא אורועי סהדי דאין להוציאן מחזקתן מפני ספק ונמצא דלא יש נפקותא כי אם פירי וטסקא דקרקע בחזקת מאריה קמא ולפי האמור גם רפרם מודה דליכא אורועי סהדי וכן פסק הרמב"ם כרפרם וכמ"ש הה"מ:

ולמאי דדייק הרב לח"מ על לשון לפיכך דקאמר הרמב"ם אפשר לומר דלשון הרמב"ם ביטל השני את שטר הראשון ואין לו אחריות אלא מזמן השני. ולשון זה מורה דטעם ביטל שני את הראשון לאו משום דאחליה לשעבודיה דא"כ הול"ל ביטל שני את שטר הראשון שאין לו אחריות דהא טעם ביטל משום דאחליה לשעבודיה ובאומרו שאין היינו למדים דזה בעצם טעם ביטל ב' וכו' אבל השתא דכתב ואין נראה דאין זה פירוש וטעם ביטל שני וכו' וא"כ הטעם משום אודויי וא"ש לפיכך. אמנם יש להשיב דהא דאודויי אודי ליה אינו פשוט כדי שירמזנו הרמב"ם באות אחת וכיון שאינו מובן מאי לפיכך דקאמר. ואפשר לומר דרך חידוד דהר"מ חש שנבין בדבריו כמ"ש הרב דרישה דהר"מ מספקא ליה אי הלכה כרפרם או כרב אחא ומשו"ה פסק כרפרם בחדא וכרב אחא בחדא. לכן כתב לפיכך מצד הדין דביטל שני את הראשון בפשיטות כל הפירות שאכל וכו' והפירוש בסוגיא כדאמרן. ומוכח דהרמב"ם סמך על היודע שרש הש"ס דאודויי אינו פשוט (ועמ"ש באגרות הר"מ ומ"ש הרא"ש בתשובה) וא"כ א"ש מ"ש בס"ד ודוק הטב:

וראיתי בספר אור יקרות להרב מהר"ם יצחקי זלה""ה דף י"א שהקשה עמ"ש הרא"ש דאחליה לשעבודיה במתנה היינו אם הנותן אכל הפירות בין זמן ראשון לזמן שני מחל לו וז"ל וצ"ע דהא בגמרא אמרינן דנ"מ בין הני תרי טעמי לאורועי סהדי ולפירי ופירש"י הפירות שאכל הלוקח מזמן ראשון לרפרם משלם נמצא למ"ד אחליה לשעבודיה הפירות הן של הלוקח או של מקבל מתנה וא"כ איך כתבו דלטעם אחולי הוא של נותן עכ"ל. ולק"מ דהגם דהפירות לרב אחא הם ללוקח מ"מ אם אחליה לשעבודיה אם כבר אכל הנותן הפירות מחל לו וכן דייק הרא"ש לומר אם הנותן אכל וכצ"ל בהגהה שיש בתוס' מת"י א"נ אם אכל הפירות הנותן בין זמן וכו' וזה פשוט. ואהרי כן ראיתי בשיטה מקובצת בשם תלמידי רבינו יונה ז"ל שכתב כן בפירוש ע"ש ובדברים אחדים דף קנ"א:

ונבא להבין מאמר ש"ר ריש פ' כ"ח עלית למרום בנוהג שבעולם הנכנס למדינה נוטל דבר שאין עין המדינה עליו ומשה רבינו ע"ה עלה למרום ונטל התורה שהיו הכל נושאים עיניהם עליה הוי עלית למרום שבית שבי יכול מפני ששבה אותה נטלה בחנם ת"ל לקחת בלקיחה נתנה לו יכול יהא חייב ליתן לו דמים ת"ל מתנות באדם. והנה הוה ס"ד ח"ו לדמות נתינת התורה כמוכר שדהו מפני רעתה שאמרו רז"ל שהחזירה על כל א"ה ולא רצו לקבלה. וגם אמרו רז"ל ברבה פ' נצבים לא לרעתכם נתתי לכם את התורה שהרי מה"ש נתאוו לה. ודעת הרמב"ם דמוכר שדהו מפני רעתה קני בשטר לחוד. והאחרונים נבוכים הם באר"ש משום יתובי דעתא דהרמב"ם לפי סוגית הש"ס. ובתשובות הגאונים סי' קנ"ט והרמ"ה בחידושי בתרא פרק ח"ה סברי כהרמב"ם ובזה שמעתי משם הרב מהר"א נבון ז"ל שהיה מפרש פ' ירמיה סימן ל"ב הנה הסוללות באו העיר ללכדה והעיר נתנה ביד הכשדים וכו' ואתה אמרת אלי אדני אלהים קנה לך השדה בכסף והעד עדים והעיר נתנה ביד הכשדים וכו' כי הנה ירמיה קנה בכסף ושטר ועדים ונצטוה לשמור ספר המקנה וכו' וזוהי תמיהתו דאין לך מוכר שדהו מפני רעתה גדול מזה ודינא הוא דמוכר שדהו מפני רעתה קני בשטר לחוד וז"ש הנה הסוללות וכו' והוא מוכר שדהו מפני רעתה דקני בשטר לחוד ואתה אמרת כסף ושטר בעדים. והשיב לו ה' עוד יקנו שדות וכו' דהוא סימן לעתיד זהת"ד. ויתישב יותר לפי מה שמפורש בחידושי קדושין לחד מקמאי דמוכר שדהו מפני רעתה קני בכסף לבדו ומהריב"ל נסתפק בזה וזהו תמיהת ירמיה דמוכר שדהו מפני רעתה קני בכסף לחוד או בשטר לחוד ואמאי הוצרכו שתיהם. וא"כ התורה לפי ס"ד דהוי ח"ו כמוכר שדהו מפני רעתה דקני בכסף לחוד או בשטר לחוד. ולדעת המפרשים הלוחות הם שטר וכתוב בתורה דבר אל בני ישראל תדיר. גם יש ס"ד דיש למלאכים דינא דבר מצרא כמ"ש כל המפרשים. גם יש כדמות אחריות כ"י דבני אברהם ויצחק הגדולים עשו וישמעאל יערערו כי ה' לא הודיעם כי אם לא תרצח לא תנאף ואח"כ שידעו התורה שקבלו ישראל יצאו לטעון דלהם יאתה ואם התורה במתנה אין בה אחריות ויטלוה. גם התורה נמשלה לשדות וכרמים כמשז"ל וא"כ קנינה שוה לקרקע בכסף ושטר. גם אז"ל פ' לא בשמים היא שלא נשתייר ממנה כלום גם צדקה וענותנותה לקח משה רבינו ע"ה. ובהקדמות אלו נבא לרמוז במאמר הנז' עלית למרום שנטל התורה שהכל נושאים עיניהם בה וא"כ הוא דבר חשוב יקר הערך ואין זה כמוכר שדהו מפני רעתה. יכול מפני ששבה אותה לקח אותה בחנם כלומר במתנה שלא יהיה בה דינא דב"מ מהמלאכים ת"ל לקחת. והשתא דהויא מכירה יהא חייב דמים ויש בה דדב"מ כמו שטען מהרימ"ט דלוקח שליחותיה דמצרן קעביד ואפילו אם כתב מתנה אח"כ יש בו דדב"מ וכמ"ש הרב מש"ל כיון דהלוקח קנה מתורת מכר ובדברים אינו מסתלק. לז"א מתנות כמו שתירץ מהרימ"ט דכן התנו שאם יערערו תהיה מתנה גמורה בלי דמים. וזהו באדם כלומר דגם בדיני אדם אין בו דדב"מ. אך בלא"ה כלפי שמיא אין צריך דהכל מחשש הערמה כמ"ש הריטב"א ולא שייך כלפי מעלה אך רצה להעמיד הענין גם בדיני אדם. וכ"ת אם הוא בדיני אדם הוי מתנה גמורה ויש אחריות מעשו וישמעאל לז"א ואף סוררים לשכון יה אלהים כמשז"ל דנתקנאו א"ה ואמרו מה ראו אלו להתקרב וא"ל הביאו לי ספר יוחסין כישראל דכתיב החנוכי הפלואי שם י"ה מעידם. וז"ש ואף סוררים שסרו מהתורה בתחילה והיא הסרה עצמית כמ"ש הרב באר שבע דלשון הסרה אינו נופל אלא על הסרת דבר מכל הדבר כמ"ש בשער יוסף דף ז"ך ולהכי קרינהו סוררים שסרו מכל התורה מכלל ופרט אפילו מז' מצות בני נח אין להם פה לחזור ולטעון והטעם לשכון יה אלהים דשם י"ה בקרב ישראל שהם מיוחסים. ואמר מתנות לשון רבים כמ"ש התוס' ודעמיהו במ"ש ולמה כתב לו מתנה ליפות כחו דכל הנותן בעין יפה הוא נותן משום בור ודות כמ"ש בירושלמי וה"נ לא נשאר בשמים אף צדקה וענותנותה וז"ש מתנות:

וזה רמז משנת חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. הכונה חביבין ישראל שניתן כלי חמדה שניתן דייקא במתנה כדי שלא יהיה דדב"מ וגם שתהיה בעין יפה אפילו צדקה וענותנותה. חיבה יתירה נודעת להם שהגם שהיה שטר מכר מפני האחריות תנאי היו הדברים שלא יטול דמים ותהיה מתנה וזהו חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם בתנאי שיהיה מתנה שנאמר כי לקח טוב וח"ו אינו כמוכר שדהו מפני רעתה. וגם נתתי במתנה בתנאי שיהיה מתנה גמורה וכל ישעי שיהיה לכם ולא למלאכים כי הוא מתנה וליכא דדב"מ ולא לעשו ולישמעאל כי הוא לקח ויש אחריות. לכן תורתי אל תעזובו ניצוצי הקדושה בין הקליפות למדו היטב להוציא לאור כל חלקי התורה אשר בקלי':

וזאת לפנים פירשנו בעניותנו במ"ש המפרשים דמלאכי השרת היו רוצים חלק הסוד ולא הפשט דלא שייך בהו וא"כ יש פסידא דמוכר דישראל שייכי בפשט ובסוד וז"ש חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה היינו הפשט דהסוד הוא חמדה וכן אמרו מה"ש חמדה גנוזה אצלך ואתה מבקש ליתנה לב"ו כי היו רוצים הסוד שהיא חמדה. ומזה נראה חיבת ישראל שנתן לנו התורה במתנה דאין לומר דהוצרך ליתנה במתנה מפני מה"ש שהם מצרנים דהלא גם אם אינה מתנה אין להם דדב"מ שאינם זוכים בפשט וז"ש חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה שהוא הפשט כאמור ובזה אין למלאכים טענה. ומזה תבין שחיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שהוא הסוד ותסגי בהא לדחות מה"ש ואמאי הוצרך ליתנה במתנה אלא שהוא חיבה יתירה אף שאין צורך מתנה שנאמר כי לקח טוב. טוב הוא הסוד והפשט הוא לקח טוב והגם שאתם זוכים בשניהם ולא שייך תו דדב"מ שמה"ש לא שייכי בפשט עכ"ז נתתי מתנה וא"כ תורתי אל תעזובו:

ועם זה נרמוז במסרה דאתאן עלה הביאני אל בית היין זה סיני כמשז"ל ברבה ואמר אל בית היין כמו לקח טוב דיין הוא הסוד ובית היין הוא הפשט. הביאני המלך חדריו הוא הסוד גנזי המלך וא"כ אין טענה למלאכים. אך אכתי המון העם אומרים שהיה מודעא וכתב הרשב"א דבמתנת הארץ ליתא למודעא וכמ"ש ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו. וזהו אם א"י הוא מתנה אבל אם היא ירושה לא מהני לבטל המודעא וז"ש אל תאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת שהוא ירושה דאין האמת כן אלא הביאני ה' לארץ ישראל שהוא מתנה וא"כ ליכא מודעא:

א"נ בדין שתי שטרות דעסיקנא ביה כי הנה במאי דאמרינן ואי אוסיף ביה דקלא לתוספת כתביה איכא פלוגתא בין הפוסקים דלרש"י והרי"ף אם כתב תוספת בב' אין שני השטרות קיימין אלא אי בעי בשטרא קמא יגבה השדה מזמן ראשון בלא דקל. ואם רצה בשני יגבה הדקל ומזמן שני. והרא"ש וסיעתו סברי דשני השטרות קיימין ויגבה השדה מזמן ראשון והדקל מזמן שני ונראה דכן הדין אם יש תנאי בראשון ותנאי בשני שתי שטרות קיימין. ואנא זעירא לפנים הארש כתבתי בכמה דוכתי משם אחד קדוש דבמתנת הארץ היו שני שטרות כי במעמד בין הבתרים ניתנה הארץ ע"מ שיהיו בגלות ת' שנה. אמנם בעת המילה חזר ונתן את הארץ לאאע"ה ולא הזכיר הגלות רק אמר והייתי להם לאלהים וישראל במצרים היו גוי מקרב גוי דסברו לסבול ת' שנה גלות לזכות במתנת הארץ בשטר מעמד בין הבתרים והקב"ה הודיע למשה רבינו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה שיאמרו ישראל שהם רוצים בשטר המילה שלא יש גלות רק קבלת אלהותו יתברך ונתרצו ישראל ויצאו ממצרים זהת"ד ואני השפל הוספתי כי בצאת ישראל ממצרים הקב"ה תפס השיטה כהרי"ף ורש"י דאין שתי השטרות קיימים אלא אי בעי גבי בראשון ואי בעי גבי בשני ולכן בחרו בשטר המילה ויצאו לחירות ביד רמה. וכאשר יעשו עגל בחורב הן בעון חוללנ"ו ותפס הקב"ה השיטה כדעת הרא"ש ודעמיה דשני השטרות קיימים גלות וקבלת אלהותו ובזה פירשתי בעניותי כמה כתובים ומאמרי רז"ל כמ"ש בשה"ר וראש דוד ודברים אחדים בס"ד. ובעזה"י כשתבא הגאולה לא יהיה עוד גלות אלא בשטר המילה ונחזור לארץ ישראל ע"מ לקבל אלהותו יתברך. ובזה נבא להבין מאמר פסיקתא דלעיל פתתני ה' ואפת דאומרים ישראל להקב"ה רבש"ע פתתני עד שנתת לי התורה וע"פ האמור ניחא דישראל עע"ז והיו סוברים לקיים שטר בין הבתרים דמתנת הארץ על תנאי הגלות. וה' שלח להם ע"י משה עבדו דיקבלו השטר הב' של המילה דלא הוזכר גלות רק קבלת אלהותו יתברך ובזה יצאו ממצרים. וקבלו עליהם. ולכך אמרו פתתני ה' ואפת שנתרצה בשטר המילה שכתוב תנאי האלהות וז"ש עד שנתת לי התורה והתנאי הוא והייתי להם לאלהים ובקבלת אלהותו כבר מתקיים התנאי והוספת לתת על צוארי עול מצוות שהרבית עשין ולאוין ועונשין. ואלו לא קבלתי התורה הייתי כאחד האומות לא שכר ולא עונש ויובן זה עם מאמרם ז"ל שאמר הקב"ה לבני עשו שיקבלו תורה ואמרו מה כתיב בה לא תרצח ולישמעאל אמר לא תנאף ולא רצו ומקשים הלא הני מז' מצוות. ותירצתי בעניותי שהיו סוברים דמה שקבל נח ז' מצוות הם אינן חייבין דקבלתו אינו מחייב לדורות הבאים והם לא רצו בז' מצוות. ואפשר שכך ס"ד דישראל דהגם שאבותנו ע"ה קבלו ז' מצוות וכל התורה אין להם כח לכוף לדורות הבאים ומשו"ה אמרו שהיו כאחד האומות לא שכר ולא עונש כפי דעתם. שתדלני בסיני אמרת אנכי ה"א סבור הייתי שהיא רפה דכיון שאמר בלשון רחמים אנכי ה' היה עולה על הדעת שאין עונש כ"כ. חזקתני ותוכל כי ה"א אל קנא שאפילו במדת רחמים אל קנא וכן עד"ז בשאר דברות כמו שמפרש והולך ע"ש:

ובו תרמוז המסרה האמורה הביאני אל בית היין זה סיני ששדלני בעצתו לקבל שטר המילה ואפשר לומר קצת בסגנון אחר. הביאני בעל כרחי עד"ש יקריב אותו בעל כרחו אל בית היין הר סיני שכפה ההר ואח"ז נעשה חופה וז"ש ודגלו עלי אהבה והיינו שיעצני לקבל אלהותו לקיים שטר המילה ונתן לי עול תורה וזהו ודגלו גימט' מ"ט פנים כמ"ש במדרש רבה עלי אהבה. הביאני המלך חדריו נתן לי עול מצוות בעונש כעובר מצות המלך ועל ידי זה הביאני ה' לארץ ישראל בשטר המילה אל תאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת שהיא ירושה אלא בכח שטר המילה וקבלת אלהותו יתברך ויתעלה:

ומן האמור נלכה נא דרך להבין פ' יתרו אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ובמכילתא ושמרתם את בריתי ר"א אומר זו ברית שבת ר' עקיבא זו ברית מילה וע"ז. ואפשר לומר במשל שהביא מהרח"ו מרז"ל והבאתיו בשמחת הרגל דף ע"ג ואפס קצהו בפני דוד דף צ"ג ע"ג ונחל קדומים ריש פ' יתרו ותורף הדברים כי חכמי הגוים עלה בדעת קצת מהם כי כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים היה בשביל שפרעה אמר מי ה' וכו' ושטיות אחרות שאינו כתוב בפנקסו ולא שלח לו דורון וכיוצא ועל כן חרה בו אף ה' אבל אם היה מדבר כהוגן ובנימוס לא אכפת ליה לה' אם ישראל יהיו בגלות קשה. והמבחן לזה שאם בצאתם ממצרים יונחו לעצמם בלכתם ילכו ככל הולכי דרך אז כל אשר עשה הוא יתברך לכבודו על דברי פרעה שדיבר נגדו יתברך ואם אחר צאתם יושגחו ובצל כנפיו יסתירם מוכח דהכל בעבור ישראל. וז"ש אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים מכות גדולות ולא תאמרו שהיה לעשות נקמה בפרעה. רק הכונה בעבור אהבתי אתכם דוקא. והראיה ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי בכל מיני חיבה ומזה יתפרסם שכל מה שעשיתי הוא לאהבתכם ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי כמו שאמרתי לכם שתבחרו בשטר המילה שנתתי א"י לאברהם בתנאי והייתי לך לאלהים והייתם לי סגולה מכל העמים ולא יהיה עוד גלות וכדין שתי שטרות דאי אוסיף לתוספת כתביה ואי בעי בהאי גבי וה"נ שתי שטרות על שדה אחת על ארץ ישראל. שטר בין הבתרים על תנאי גלות ושטר מילה על קבלת אלהות ואתם בחרתם בשטר המילה אז תנקו מהגלות וכדעת רש"י והרי"ף וזהו והייתם לי סגולה מכל העמים. וכי תימא הא יש סברא דשתי שטרות קיימים ותהיו חייבים גלות וקבלת אלהות כמ"ש הרא"ש וסיעתו לז"א כי לי כל הארץ ומצי למימר קים לי כרש"י והרי"ף דאפילו מוחזק דעלמא יכול לומר קים לי:

איכו השתא אביע אומר בפלוגתא דר"א ור' עקיבא במכילתא וחוץ מדרכנו אפשר לומר דר"א סבר דהכתוב מדבר על קיום המצוות ואמרו רז"ל בילקוט פרשת בשלח דהשומר שבת מתרחק מן העבירה כמש"ה ושומר ידו מעשות כל רע וז"ש ועתה אם שמוע תשמעו בקולי לקיים מצותי ושמרתם את בריתי זו שבת דעי"ז מתרחקים מן העבירה ויכולים לקיים המצוות. ור' עקיבא סבר דעל תלמוד תורה קאמר וכתבו גורי האר"י ז"ל דהלל ע"ה היה מקבל ממדת צדיק ורומז רחמים ולפיכך לא היה כועס והלכה כמותו כמ"ש בנחל אשכול דף ט"ו ע"ב וע"ש באפיק נחלים ולכן רבי עקיבא מפרש ועתה אם שמוע תשמעו בקולי לעסוק בתורה ולזה ושמרתם את בריתי דהיינו מילה וע"ז דע"י כי שומרי ברית מקבלים ממדת היסוד ואינם מתכעסים שהוא כעע"ז וחכמתו מסתלקת. רק הלכה כמותו ומצליח בלימודו וסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא:

ולפי דרכנו אפשר דפליגי במחלקת קדום מרז"ל כי יש מרז"ל שאמרו דגלות מצרים בעבור מכירת יוסף ואמרו בז"ח כי בבואם למרה קטרגה מדה"ד להחזירם למצרים ויהיו שם עוד שבע על חטאתם והקב"ה נתן להם את השבת לכפר דשביעאה ההוא צדיקא בה אחיד ואפשר שזה דעת רבי אליעזר דהיינו דקאמר אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים. וגם אחר קטרוג מדה"ד ואשא אתכם על כנפי נשרים כנשר רחמני על בניו ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי זו שבת לכפר עליכם דשביעאה ההוא צדיקא בה אחיד. ורבי עקיבא סבר כי גלות מצרים לקיים גזרת בין הבתרים והקב"ה אמר להם שיבחרו בשטר המילה שכתוב קבלת אלהותו וז"ש אתם ראיתם וכו' ועתה שקבלתם שטר המילה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי זו מילה וע"ז דזהו שטר המילה מתנת הארץ ע"ת קבלת אלהותו יתברך והייתם לי סגולה מכל העמים שלא יש גלות ואדרבא אתם סגולה ופירש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל כי כאשר יש למלך נכסים רבים מקרקעי ומטלטלי ויש לו חלק שעושה סגולה מכולם שלא יגע בו זולתו באבנים טובות ומרגליות ודומיהם כן הוא יתברך אומר מכל העמים שיש לי איני עושה סגולה מכלם כי אם מכם. ולבל יאמר איש איך יאמר הוא יתברך כי מתוד העמים בירר אותנו לסגולה כמלך הבורר מתוך נכסיו חלק טוב לסגולה. והלא כל עם ועם יש לו שר ומושל ואין לו יתברך כי אם עם ישראל לז"א לא כן הוא כי לי כל הארץ כי הלא כל העמים והשרים לה' המה הוא בראם הוא מקיימם והוא נותן להם כח לעשות חיל והוא משפיל אף מרומם אלא שאין כבודו יתברך שיאכילם אלא על ידי שליש ושר עלימו זהת"ד ע"ש באורך:

וזה אפשר פשט הכתוב ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו כי הנה הגוים כל ענינם הוא על ידי השר המושל עליהם שכרם ועונשם. וז"ש עתה שנתגיירת ישלם ה' פעלך כ"י הוא עצמו ותהי משכורתך מעם ה' אלהי ישראל מעם ה' דייקא שלא על ידי שר ומושל כאשר היה לך עד עתה ככל הגוים ונ"ט אשר באת לחסות תחת כנפיו ואת ברשות הגבוה:

א"נ ונקדים מ"ש הרב מהר"י אלמושנינו זלה"ה בתשובותיו עדות ביהוסף ח"ב סימן ל"ב דף ס"ח ע"ג וז"ל האר"י ז"ל פירש בפ' זובח לאלהים יחרם ר"ל אף אם יזבחו לשם אלהים וכונתו לשם אלהינו שבשמים לא טוב הדבר שיאמר קרבן זה לאלהים ואם עשה יחרם בלתי לה' לבדו בשם הוי"ה פירוש יען הוא לבדו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ואין אחיזה לשום בריה בשם זה אבל בשם אלהים יש שותפות ויגרום חרם לעצמו ושמא תקשה דגבי יתרו כתיב ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים לז"א וגר לא תונה פירוש יתרו גר היה ועדיין לא היה יודע בטיב דיני הקרבנות כמו כשהייתם גרים בארץ מצרים שלא הייתם יודעים עכ"ל. וכתב עליו הרב שער אפרים בתשובה סימן ס"ה דף ל"ג ע"ד דכונת האר"י ז"ל דהוקשה לו למה פתח בשם אלהים ומסיים בשם הויה ולא בשם אלהים שבקדושה שהוא להבדיל כמה אלף הבדלות ההיפך מאלהים אחרים לכן פירש הקדוש האר"י ז"ל דכונת הכתוב זובח לאלהים יחרם היינו לאלהים אחרים כמשמעות המקרא וכמבואר בגמרא דסנהדרין רק מה שסיים בלתי לה' לבדו ולא סיים בלתי לשם אלהים שבקדושה הואיל והוא משותף בשם ע"א בשם אלהים אחרים יש קטרוג למעלה אבל ודאי פ' זובח לאלהים יחרם קאי על אלהים אחרים עכ"ל. ומ"ש הרב עדות ביהוסף משם האר"י זצ"ל הן אמת חפשתי בתוכו' בשער הפסוקים ולקוטי תורה קטון וגדול ושבלת של לקט ולא מצאתי וכן הרב שער אפרים לא ידע איה מקום דברי רבינו האר"י ז"ל הנז'. והנה נעלם מהרבנים ז"ל דברי זהר חדש דף ה' דפוס ויניציא וז"ל א"ר אבהו כמה חשש הקב"ה על כבוד שמו יתברך תדע לך בזמן שבית המקדש קיים כל המקריב קרבן וזובחו לשם זה הנקרא אלהים חייב מיתה שנאמר זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו מלמד שצריך להזכיר שמו המיוחד בלבד ועל כן ציוה בקרבנות כדי שלא יטעה אדם ואמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה' וכו' הכל לה' ולא נאמר לאלהים מ"ט א"ר אבהו שם זה הוא משותף המלאכים נקראו אלהים וכו' ההוא גברא דאקדיש בריה ואמר האי ברא דאתיליד יהא מקודש לאלהים שמע רבי חייא ושמתיה א"ל ומה על דאקדישית בריה לקב"ה להוי ההוא גברא בשמתא א"ל לא על כך עבדית אלא על דאקדישתיה לשם הנקרא אלהים והתורה אמרה זובח לאלהים יחרם אמר והיאך הוה לי למימר א"ל האי ברא דאיתיליד לי להוי מקודש לה' ומנ"ל מחנה דכתיב ונתתיו לה' וכו' ע"ש באורך. והוא מדרש הנעלם ונעלם מהרבנים הנז' ופשט הדברים דמפרשי הני אמוראי זובח לאלהים שהוא כולל קדש וחול ויש להרגיש על הרב מנחת שי דמייתי בכל מקום דעות רז"ל בכה"ג כמ"ש סוף פרשת ויצא ולא העיר על זה. ולענין דינא נראה פשוט כדברי הרב שער אפרים דשם קדש מוסכם מרז"ל ודאי אין לדורשו לשם חול ח"ו:

וראיתי להרב הקדוש מהרח"ו זצ"ל בדרשותיו כ"י פ' יתרו שכתב על פסוק ויקח יתרו וכו' יראה כי בתחילה היה מקריב ומקבל לאלוה את שם אלהים ככל חסידי א"ה אך עתה הקריב הקרבן לשם הוי"ה כי עתה קבל אלהותו והי"ל שם הויה לאלהים כמ"ש יעקב אע"ה והיה ה' לי לאלהים ואין פירושו שהקריב לשם אלהים אלא לשם הוי"ה שקבל לאלהים כגרים. ועל דרך אמת ישראל הם בת"ת עמוסים מני בטן בנים לה' שם הוי"ה שבת"ת אך גר הוא תחת כנפי השכינה הנקראת צדק ונקראת אלהים ולכן הקריב לאלהים כ"י היא השכינה כי שם מקומו ולא יותר וגם אכילת לחם לפני אלהים השכינה וגם שהיא שורה על השלחן עכ"ל. ולא זכיתי להבין דבריו דנהי דבחינת הגר ושרשו הוא במלכות ועל זה נקרא גר צד"ק אבל צריך שיעשה המצוות לשם ה' ומקרא מלא דיבר הכתוב וכי יגור וכו' ועשה פסח לה'. ובפ' נסכים כתיב וכי יגור וכו' ועשה אשה ריח ניחח לה' כאשר תעשו כן יעשה. והוא קבל עליו כל המצוות ולפי זהר חדש זובח לאלהים יחרם הוא אפילו לשם אלהים דקדושה:

וזה אפשר שרמז בעז לרות ישלם ה' פעלך וכו' כלומר אל יעלה על לב דהמעשים טובים והמצוות תעשי לבחינתך דגר צדק הוא ותעשי לבחינתך. לז"א ישלם ה' פעלך דפעלך והשכר הוא משם ה' וז"ש מעם ה' אלהי ישראל דייקא. ורק בחינתך ומצבך תחת כנפיו תחת כנפי השכינה אך המצוות כלם לה' כדאמרן וכמש"ה יראי ה' ברכו את ה' ואמרו רז"ל יראי ה' אלו הגרים. ואפשר להסמיך זה במאמר רבי חסא דקשיא ליה אמאי אצטריך לומר ישלם ה' פשיטא ומאי למימרא לז"א אשר באת לחסות ובחינת גר בשכינה ולהכי מעלה גר"ה דהמצוות והשכר לה' וז"ש ישלם ה':

ועפ"ז אפשר לפרש מאמרם ז"ל אל תלכי ללקוט בשדה אחר על שם לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וגם לא תעבורי מזה על שם זה אלי ואנוהו וכה תדבקין עם נערותי אלו הצדיקים שקרויים נערים וכו'. ויש לדקדק דאחר שנתגיירה כהוגן מה הלשון אומרת אל תלכי ללקוט בשדה אחר ע"ש לא יהיה לך אלהים אחרים וגם אומרו אל תעבורי מזה אלי מה כונתו וגם להבין אומרו לדבק עם הצדיקים. ואפשר בהקדים מ"ש רבינו האר"י ז"ל שכונת נפילת אפים לשלוח נפשו אל הקליפות לברר ניצוצי הקדושה אשר שם. אך אם לא יהיה מתוקן הוא סכנה וכמו שאירע ליוחנן כ"ג שעכבו נשמתו ונתנו לו נפש רשע ונעשה צדוקי ובזה שמעתי כונת מאמרם ז"ל מוטב הי"ל לשלמה לגרור ביבין מלעשות מה שעשה וכמ"ש בנחל אשכול דף י"ד ע"ד ע"ש. גם כתב הרמ"ע ז"ל סוף ח"א ממאמר חקור דין בכונת הפסוק אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה אשרי אדם עז לו בך מסילות בלבבם הכונה אשרי יושבי דהם עצמם ביתך היכל ה' המה ומעין דוגמא דכתיב למען יזמרך כבוד ולא ידום הם ג"כ עוד יהללוך סלה. אשרי אדם עז לו בך הגם שאינו זוכה להיות מרכבה מ"מ מסילות עזו בלבבם של יושבי ביתך עש"ב. והנה רות בהיותה תמול בואה הגם כי גדלה נפשה שנעמי השפיעה בה שפע קדוש וגם לקחה כל הקדושה של ערפה כמ"ש גורי האר"י זצ"ל. מ"מ חש בעז דעדיין אינה ראויה לשלוח נפשה אל הקליפות לברר דזה צריך כח גדול וז"ש אל תלכי ללקוט ניצוצי הקדושה בשדה אחר אלהים אחרים דהוא ענין מסוכן כאן בתחילה. ודייק אומרו אל תלכי דהליכה רומז למתישב בענין לשית עצות בנפשו וכמ"ש הרשב"א הלוי ז"ל בתחילת ביאורו וכונתו אל תקחי עצה ללקוט דייקא ללקט ניצוצי הקדושה בשדה אחר במקום הקליפות שהוא סכנה. ולא תסברי דמאחר שאת גרה ובחינתך בשכינה א"כ כל המצות תכווני שם לז"א אל תעבורי מזה אלי ואנוהו שהכל תעשי לשם המיוחד כמו שאמרנו. ואם עדיין לא תדעי לך היפה בנשים סדר עבודה וכונה כלל"א נמרצת כה תדבקין עם נערותי תכוני שכל מעשיך הטובים הם על דעת הצדיקים כמ"ש אשרי אדם עז לו בך כי מסילותיו בלבבם של יושבי ביתך כמ"ש הרמ"ע:

ונבא להבין דרך דרש מאמר בועז לרות ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ה' אלהי ישראל וכו' דאחר שאמר ישלם ה' פעלך סגי ומסגי והא תו למה לי ותהי משכורתך שלימה ועוד שלימה יתר נמי אטו משמיא מיהב יהבי ח"ו במדה חסרה דאצטריך לומר שלימה. ואפשר לומר דרך דרש ונקדים לבאר פסוק ההפטרה והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר ואמרו פ"ב דיומא כתיב והיה מספר וכתיב אשר לא ימד ולא יספר ל"ק כאן כשאינם עושים רצונו של מקום כאן כשעושים רצונו של מקום. וחוץ מדרכנו אביע אומר מה שרמז בס' אספקלריא המאירה פ' בא והוא להבין מאמר הכתוב בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו והוא כי גבלת עמים גימט' תקצ"ה. וכשנבא חשבון בני ישראל יעלו גימט' תר"ג. ואם ישראל מקיימין מ"ע של תפילין כתקנה אז מקיימין ח' עשה. והנה ידוע כי גם את זה לעומת זה עשה אלהים הסט"א נגד הקדושה וכשמספר הסט"א שוה למספר הקדושה אז יש כח לסט"א לקבל שפע מהקדושה ומושלים א"ה בישראל כי הם מקבלים השפע וכשישראל מקיימין מצות תפילין כתקנה מקיימין ח' עשה כמשז"ל והתפילין הם אותות והם ח' אותיות ולכן כתיב בתפילין וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא פירוש נקרא אדני והם ח' אותיות הוי"ה אדנ"י בכח ח' עשה שהם ח' אותות כמספר הוי"ה אדני ונמצא ח' יתרים בגימט' בני ישראל מגימט' גבלת עמים ובכח התפילין שהם ח' עשה ח' אותיות וראו כל ע"ה כי שם ה' נקרא עליך ככתיבתו וקריאתו ויראו ממך כי גבלת עמים חסר ח' מבני ישראל וגבר ישראל. ואם ח"ו ישראל אינם מקיימים תפילין ואינם מיחדים שם הויה אדני שהם ח' אותיות וח' עשה אז מתגברים סט"א ח' אותיות גבלת עמים והם שוה כמספר בני ישראל וסט"א היא מקבלת שפע מהקדושה וישראל למטה וז"ש יצב גבלת עמים למספר בני ישראל וז"ש בהנחל עליוך גוים שיהיו עליונים בהפרידו בני אדם שהם ישראל שביטלו תפילין ח' עשה ואינם מיחדים הויה אדני אז יצב גבלת עמים שיהיו עם ח' אותיות גבלת עמים למספר בני ישראל שיהיו שוים ולוקחים שפע ח"ו. משא"כ כשמיחדים הויה אדני ח' אותיות ותפילין ח' עשה מתגברים בני ישראל ועם ח' אותיות גימט' תורה וז"ש שהמקיים מצות תפילין כאלו קיים כל התורה. אז גבלת עמים בלי האותיות גימטריא תקצ"ה וז"ש אל תשקצו את נפשותכם בכל השרץ השרץ על הארץ השרץ גימט' תקצ"ה כמספר גבלת עמים וז"ש והיו לך לאות ולא לאחרים סט"א לאות שלא יחשבו אותות גבלת עמים. וז"ש מזמור ע"ד שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות ר"ל שבאו הצוררים בבה"מ והחריבוהו ושלטו על ישראל שמו אותותם של גבלת עמים אותות גימט' בני ישראל ונתחזקו וז"ש אותותנו לא ראינו בעבור שלא קיימנו האותות ח' עשה ושם הויה אדני ח' אותיות נתגברו אותיות גבלת עמים ושלטו. וז"ש והיה מספר בני ישראל כשאינם עושים רצונו של מקום אז יהיה מספר בני ישראל לבד ולא עם האותיות שהם גימט' תורה. אך כשעושים רצונו של מקום אשר לא ימד כי אז בני ישראל עם האותיות גימט' תורה גם ישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה ואז לא ימד כמו התורה ארוכה מארץ מדה זהו תורף אמרי קדוש עש"ב:

ואפשר לומר דנודע דישראל יש לנו שלשה אותות דהם אות ברית קדש ושבת קדש שהיא אות ותפילין שהם אות ובזכותם והאדמה לא 4תש"ם3 ר"ת 4תפילין שבת מילה 3ובעוה"ר בביטולם נחרב בה"מ וכתיב גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי שתם כתוב בשין ר"ת שבת תפילין מילה כי בביטולם שתם תפלתי ועוד לנו ה' אותות שהם י"ט פסח שבועות ר"ה כפור סוכות שהם ה' שהם אותות ועם הג' הנז' הם ח' אותות וכשאנו מקיימים ח' אותות אנו מיחדים שם הויה אדני ח' אותיות ונחשבות אותיות בני ישראל גימט' תורה. ואפשר זה רמז הכתוב הנז' שאגו צורריך בקרב מועדיך שביטלו ישראל מועדות שהם ה' שמו ר"ת שבת מילה ותפילין אותותם של ישראל שהם ח' ובביטולם אותות נתגברו אותות גבלת עמים לחשוב אותיות גבלת עמים ושוים למספר בני ישראל ויונקים ואפשר גבולות עמים רמז לקליפת נגה המבדלת בין קדש לחול ואם לא זכו חציה קדש נעשה חול והסט"א לוקחת מהקדושה ח"ו וז"ש אותותם של ישראל שביטלו ח' אותות עי"ז אותות הגוים נתגברו ושלטו:

ויתכן זהו רמז ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם הכונה שהכהנים יכוונו לשום שמו הויה אדני על בני ישראל. כי בני ישראל עם ח' אותיות של הויה אדני גימט' תורה. ואני אברכם כי ראויים הללו לברכה:

וכד הוינא טליא שמעתי מפי הרב החסיד קדוש יאמר לו כמהר"ר גדליא חייון ז"ל הוא היה אומר בשם רבו הרב מופת הדור במהר"ה אלפאנדארי ז"ל בהא דמשני והיה מספר כשאינם עושים רצונו של מקום אשר לא ימד כשעושים רצונו של מקום דיש לחקור דאמרו פ"ב דקדושין האומר לאשה הרי את מקודשת ע"מ שאני צדיק גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו והשתא יש לחקור אם ישראל לא היו עושים רש"ם ויש להם מספר וכמו רגע הרהרו תשובה ונעשו צדיקים גמורים איך ברגע אחד יבואו למדרגת שאין להם מספר. ועוד אמרו רז"ל שאו את ראש כל עדת בני ישראל אמר משה לפני הקב"ה כיצד אמנם וא"ל הקב"ה לגולגלותם והוא תמוה. אמנם כשאין עושים רצונו של מקום כל אחד נמנה לאיש אחר אך כשעושים רצונו של מקום כל אחד חשוב ככמה אנשים וכמ"ש שלשים וששה איש זה יאיר בן מנשה ששקול כרובא של סנהדרין וכן אמרו שקול משה כנגד כל ישראל וכיוצא א"כ כשהרהרו תשובה ועושים רצונו של מקום כל אדם מישראל חשוב ככמה וכמה אנשים ואין להם מספר וז"ש כיצד אמנם דבאיכות כל אחד חשוב הרבה וא"ל לגולגלותם בכמות אחד לאחד למצוא חשבון ואם לאו אבד חשבו"ן עכ"ד ואח"כ ראיתיו במפרש אחד. והנה כתב הרב המבי"ט דתפלת צבור אלהים חשב"ה שאינו דומה מועטים העושים המצוה למרובים העושים כי היא מתעלת הרבה יותר מכפי ערך לכל אחד בהיותה נעשית בחברת בני אדם כי גם בדברים הגשמיים עושה אדם יותר בהשתתפו עם אחרים במלאכה וכמ"ש פרק אלו נאמרים בענין האשכול שטענו ח' בני אדם דגמירי כל טונא דמדלי איניש אכתפיה תלתא דטועניה כשמטעינו אחר וכ"ש בדברים האלהיים שמתעלה יותר ענין המצוה בהתאחד בה כמה בני אדם מכפי הערך לכל אחד עכ"ד. ולפ"ז נראה שצדיק אחד חשוב ככמה בני אדם כשעושה מצוה אחת לפי הנראה בא בשכרו כמו אדם אחד שעשה מצוה. אך אדון הכל שאינו מקפח שכר שום בריה נותן לו כמו הרבה שעשו מצוה זו לפי ערכו ששקול ככמה בני אדם והמצוה תתעלה יותר. וגם זה הקב"ה מרבה בשכרו. ואפשר שז"ש אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. אמר ודע כי הוא ידיעה מחודשת מתן שכרן מתנה ושכר כי שכר מצוה או לימוד כאדם אחד אבל עוד מתנה כאלו הרבה אנשים קיימו או למדו כי כן צדיק זה בא חשבון כמה בני אדם:

ואפשר דז"ש ספ"ק דסוטה דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ע"ה ליכנס לא"י וכי לאכול מפריה וכו' אלא כך אמר משה רבינו ע"ה הרבה מצוות נצטוו ישראל שאינם מתקיימות אלא בארץ אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו על ידי א"ל הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאלו עשיתם שנאמר לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל לכן אחלק לו ברבים שאני מחלק לו שכר שלם וכו' ע"ש. ויש להבין מאי קאמר אחלק לו ברבים ומאי ניהו שכר שלם. ועוד אעיקרא מ"ש לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר. ואיך משה רבינו ע"ה היה עושה ח"ו לקבל שכר. אמנם אפשר דכשהמצוה נעשית ברבים תתעלה המצוה יותר ויותר ויש נחת רוח לה' בזה ועל כן היה מתאוה משה רבינו ע"ה ליכנס לארץ דכשמקיים המצוה הו"ל כאלו ששים רבוא קיימו המצוה בבת אחת שתתעלה המצוה מאד ויש נ"ר לה' בזה. ובלעדו לא איתי אנש אשר יעשה כמעשהו ממנו ולכן היה רוצה ליכנס לא"י לקיים המצוות כי לו נאה לקיים המצוות מה שאין ביד אחר. והגם שהוא לא היתה כונתו כי אם לעשות נ"ר ליוצרו הקב"ה אמר לו לשון זה להורות דבכה"ג שרי לעשות לקבל פרס בעבור התוספת זה שתתעלה המצוה לא בעיקר המצוה אבל זה התוספת שהוא מתנה דעתיה עילויה. לכן אחלק לו ברבים שאני מחשיב כאלו נתקיימה המצוה ברבים שאתה שקול ככל ישראל ונמצא שרבים קיימו המצוה והיא תתעלה יותר וז"ש שאני מחלק לו שכר שלם כלומר שמלבד שכר מצוה כאדם אחד שעשה המצוה עוד יש תוספת ברבים שקיימו המצוה שהיא מתעלת יותר וזהו שכר שלם:

אמור מעתה רות שהיו בה כמה קדושות אעיקרא קדושה ראשונה פרידה טובה שהיתה במואב. ועוד נעמי השפיע בה מקדושתה וגם לקחה כל ניצוצי הקדושה אשר היו בערפה וכל חלק הרע אשר היה בה נפרד פרש"ת עגלה ערופ"ה והחליפה רע בטוב א"כ השולמית הזו בקיימה מצוה תתעלה יותר המצוה ברוב הקדושה שבה ככמה נשים דעלמא וז"ש ישלם ה' פעלך שכר המצוה ותהי משכורתך להוסיף לך תוספת טובה על שנתעלית המצוה יותר ויותר בהיותך שקולה ככמה נשים וז"ש שלימה מעם ה' אלהי ישראל שזהו מתנה נוסף על שכר מצוה ע"ד מ"ש לכן אחלק לו ברבים שכר שלם:

נמשך להקדמת הרב אספקלריא המאירה דלעיל נבא לרמוז בפ' אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ונקדים פ' שמות ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל מארץ מצרים ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ולא נאריך בדקדוקים. ואפשר במ"ש הרב ש"ך ז"ל דפרעה קין ומשה הבל ופרעה עם ג' כוללים מתיבות פרעה מלך מצרים גימט' נחש וז"ש מי אנכי כי אלך אל פרעה אנכי הבל כי אלך אל פרעה קין נחש ועוד דבני ישראל אין להם זכות והיה מספר בני ישראל כמספר גבלת עמים עם האותיות ויונקים מהקדושה ויש להם שליטה ועל הראשונה השיב כי אהיה עמך אל תירא ואל תחת. ועל הב' אמר וזה לך האות ופירש הרב ש"ך ז"ל אות יתר על אלהים גימט' אני ה' וידוע כי אני הוא אדני ושם הויה הם ח' אותיות על בני ישראל והם בגימט' תורה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ותקבלו תורה ונשאר גבלת עמים חסר ח' מבני ישראל ואז אין להם שליטה. וזה רמז פ' וארא אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים כלומר לבני ישראל אני ה' שהם הויה אדני ח' אותיות עם בני ישראל ואז גימט' תורה וא"כ בני ישראל נוסף על גבלת עמים ואין להם שליטה ובכן והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. וזה רמז אנכי ה' אלהיך אנכי הוא אדני כידוע ה' שהם ה' אותיות אשר הוצאתיך מארץ מצרים כמש"ל שהשפיע ח' אותיות משם הויה אדני על בני ישראל ויהיה גימט' תורה ונתוסף ח' על גבלת עמים ובזה ירד גבלת עמים והוצאתיך מבית עבדים הם גבלת עמים שנתמעטו. ואפשר ירמוז לקליפת נוגה אשר היא בסוף הקדושה ותחילת סט"א והיא חציה בקדש וחציה בחול וזהו גבלת עמים בעצם וכשישראל זוכים חצי חול נעשה קדש כמ"ש רבינו האר"י ז"ל:

והנה אמרו רז"ל והביאו רש"י בשיר השירים שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה שרומז על הלוחות שהיו שתיהן שוות והיו ה' דברות בלוח אחד וה' דברות בלוח שני מכוונות ויש יחס לה' דברות שבלוח הראשון לה' דברות שבלוח שני ושם מבואר דהני בהני שייכי כמו שפירש"י ז"ל שם והוא מרז"ל ואפשר לומר דטעם אנכי כנגד לא תרצח כמשז"ל דמדבר לה"ר כופר בעיקר והמדבר לשון הרע הורג ג' וזה רמז אנכי ה' אלהיך ולא תדבר לה"ר ובזה לא תרצח שלה"ר הורג ג'. א"נ בפשיטות במ"ש בריש מדרש משלי כל מי שעע"ז כאלו שופך דם שנאמר וימהרו לשפוך דם וזהו אנכי כשתקבל אלהותי לא תרצח ואם ח"ו לא יקבל הוא רוצח לכך תקבל אנכי. לא יהיה לך כנגד לא תנאף כמ"ש בזהר הקדוש אלהי מסכה לא תעשה לך על המסתכל בנשי שפיראן ואי אוליד בר בההוא הרהורא קרי ביה אלהי מסכה לא תעשה לך וזהו לא יהיה לך לא תנאף כדברי הזהר פ' קדושים ריש דף פ"ד ע"ש. לא תשא לא תגנוב על פי מ"ש רבינו אפרים ז"ל לא תשא את שם ה"א לשוא שלא יעשה המצוות שלא לשמן אלא להתיהר ולהתכבד ואינו לקיים המצוות וזהו לא תגנוב כמעשה באורח שהיה רוצה להפקיד נכסיו והלך לבית הכנסת ומצא איש לבוש ציצית ותפילין ולומד אצל ההיכל והפקיד נכסיו ואח"כ כחש לו ולבסוף כפר בעיקר שהיה עושה המצוות ברמאות וזהו לא תשא שלא תעשה המצוות לרמות ובזה לא תגנוב שיבא לגנוב ממון שהוא כגונב נפשות כמשז"ל ע"פ וקבע את קובעיהם נפש. זכור את יום השבת כנגד לא תענה כמשז"ל שאמרו ישראל בגלות כיון שגלינו בדין הוא שלא נשמור את השבת. ופירשנו בעניותנו במ"ש גוי ששבת חייב מיתה ופירשו המפרשים דשומר שבת הוא משתמש בשרביטו של מלך כי כ"י הוא נח בשבת ולא נתן השבת אלא לישראל שהם בנים. וס"ד דכיון שהם בגלות הם כעבד שמכרו רבו כמו שהיו אומרים ליחזקאל וא"כ אין להם לשמור את השבת שהם עבדים. ואינו אמת שתמיד ישראל הם בנים והגלות כאשר ייסר איש את בנו וז"ש זכור את יום השבת ובזה לא תענה ברעך כ"י ע"ד רעך ורע אביך אל תעזוב. עד שקר לומר עבד שמכרו רבו וכו' דהרי אתם בנים וגדולה מזו דכתיב רעך ורע אביך כ"י לפי רוב ענותנותו יתברך. כבד את אביך נגד לא תחמוד כמ"ש הרב עיר וקדיש בספר החרדים דף ך' ארור מקלה אביו ואמו דהיינו מזלזל ומבזה אביו ויש בזיון אפילו בלב כדכתיב ותבז לו בלבה ע"ש. וז"ש כבד את אביך אפילו בלב כנגד לא תחמוד שהוא בלב. ומזה נלמד בכמה רבבות ק"ו לדיבור אנכי ה"א שצריך לכבדו בלב שלם לב טהור נקי מכל עפרורית. וכבר נודע שעיקר העבודה היא במחשבה דיבור ומעשה שיהיו פיו ולבו שוין ובדיבור בתורה באותיות הקדושות מעורר שרשן ונולד רוחנית חדש לפי מצב המדות והעולמות כמש"ל משם מז"ה חס"ל:

וזה אפשר שנו חכמים בלשון המשנה הידועה שכבר סדורה ורגילה בפיהם עכ"ז שנו חכמים דבדיבור מרויחים רוחניות חדש. וז"ש במשלי בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר אמריה דייקא שכבר אמרת וכמ"ש בתנחומא ריש בחוקותי והטעם שמוליד רוחניות חדש. ברוך שבחר בהם ובמשנתם בהם ובמשנתם שהם מולידים רוחניות חדש בכל קריאתם. א"נ במ"ש חייב אדם לומר כלשון רבו. ואפשר לתת טעם במ"ש רבינו האר"י ז"ל שאם תקפה עליו משנתו ואינו מבין יצייר צורת רבו לפניו ויועיל לו ולכן כשהוא אומר לשון רבו זוכר ממנו תנא וציי"ר צורת רבו וטוב לו להבין בעצם ההלכה. וז"ש שנו חכמים בלשון המשנה הידועה שהיא לשון רבו וה"ט לזכור מרבו. ברוך שבחר בהם. ובמשנתם שרוצה שהתלמידים יאמרו כלשונם. רמ"א כל העוסק בתורה לשמה כלומר להוציאה לאור לקבץ ניצוצי התורה אשר בתוך הקליפות וזהו לשמה מלבד משז"ל ורבינו האר"י זצ"ל. כל העולם כלו כדאי הוא לו. פירשתי בעניותי בקונטריס חסדי אבות בהקדמת חלקו העולמות וזכינו בתורה ע"ש. ובזה אפשר לרמוז מאמר מדרש ריש משלי גורלך תפיל בתוכנו זו התורה שהיתה גורלו של הקב"ה ונתנה לישראל כיס אחד יהיה לכלנו בשעה שאמרו נעשה ונשמע הכונה התורה גורלו של הקב"ה חמדה גנוזה ונתנה לישראל במתנה כדי שלא יהיה בה דדב"מ למלאכים. והעולם היה אבד ונתקיים בשעה שאמרו נעשה ונשמע וזכו גם בעה"ז ונתבטלה זכיית עשו וז"ש כיס אחד יהיה לכלנו ויש לצדד עוד ודוק כי קצרתי. וברב רחמיו יגאלנו למען שמו ונזכה ללמוד תורה מפי עליון תורת חיים: