שפת אמת, דברים, ראש השנה כ״ב

א

תרנ"ד

ב

זכרנו לחיים כו' למענך אלהים חיים. פי' שהקב"ה נותן חיים לכל ברי'. אבל מבקשין שיהי' כתיבתנו לחיים למענו. דכ' עם זו יצרתי לי לשמי. ורצון בנ"י לקבל החיים לשמו ית' כי הכל לכבודו ברא. וכתיב יום תרועה יהי' לכם. הגם כי המה ימי דין. אבל לבנ"י המה ג"כ ימי רצון. כמ"ש חדות ה' היא מעוזכם. ופי' תרועה רצון. כמ"ש ותרועת מלך בו. שעיקר רצונו ית' להיות מלכותו חל עלינו. וכל הבריאה הי' בשביל שרצה בנו כמ"ש בשביל ישראל שנק' ראשית. וכמו כן מה שכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון מ"מ המכוון הוא הראי' על בנ"י כמ"ש וירא אלקים כו' כל אשר עשה והנה טוב מאד וראי' זו מקיים כל הבריאה. ואמרו חז"ל מאד זה אדם. שאחר בריאת האדם כתיב זה. ואדם הוא ישראל. אך בנ"י מבקשין ומתפללין שיחול מלכותו על הכל. כמ"ש ובכן תן פחדך כו'. ואא"ז מו"ר ז"ל אמר כי בר"ה צריכין להיות טוב עין אפילו לאומות. ואמר רמז לזה בגמ' זיל לעין טב ולקדשי' לירחא שקידוש החודש ושנה תלוי' בטוב עין. עכ"ד ז"ל. ונראה שבמדה שאדם מודד מודדין לו. וכמו הטוב עין שיש לבנ"י בר"ה. כך מתראין לפניו לטובה. כמ"ש טוב עין הוא יבורך. והוא מדתו של אברהם אע"ה. ואמר היום בהר ה' יראה. וב' הדברים אלו הראי' לפניו ית' ושמיעת קול שופר הם בחי' אברהם ויצחק. ראי' ושמיעה. והנה העקידה הי' הכנה לכל בנ"י. כמ"ש חז"ל מאכלת שבנ"י אוכלין מתן שכרה. והענין הוא דכ' והאלקים נסה את אברהם. דרשו חז"ל הרים אותו. כי באמת מדת אברהם החסד. ויצחק הגבורה. ומדת הגבורה הוא יד החזקה שיש לה התגברות ביותר ממדת החסד שהוא בנייחא. אך אברהם אע"ה זכה במעשה העקידה שיגבור החסד על הגבורה. והוא שאמרו אהבה מקלקלת השורה. מה שעפ"י הסדר הגבורה כחה עצום ביותר. והיה נסיון גדול. וזכה עי"ז שהימין יגבור על השמאל לזרעו אחריו. וזה עצמו הברית מילה שכרת הקב"ה לאברהם אע"ה שהוא ברית אש שנקודת החסד ימתיק האש. והרמז לזה שראשון הנמול לשמונה הי' יצחק. שכשנתמלא כחו ונתעורר בחי' פחד יצחק. חתם בו הברית מילה להיות החסד גובר. וזה נשאר לכל בנ"י. וע"ז נאמר גבר עלינו חסדו. שלבנ"י הימין והחסד גובר. ולכן אמר היום בהר ה' יראה. שהראי' יגבור על השמיעה כנ"ל: